הטבח: מדריך מונחים
ב-5 לפנות בוקר, פורים 1994, נכנס הד"ר ברוך גולדשטיין למערת המכפלה ונעמד בפתח אולם יצחק. באולם הצטופפו כ-800 מוסלמים,שהתפללו לפני צום הרמדאן. בשעה 5:11 פתח גולדשטיין באש. 29 מתפללים נרצחו ויותר ממאה נפצעו. גולדשטיין הספיק להחליף 5 מחסניות. לאחר מכן השליך עליו אחד המתפללים מטף לכיבוי אש והפילו. המתפללים התנפלו עליו והיכו אותו למוות. עשור לטבח - כתבה שלישית בסדרה
ביישוב היהודי בחברון מציינים בסוף-השבוע עשר שנים לטבח במערת המכפלה, בהילולה מיוחדת לזכרו של ד"ר ברוך גולדשטיין. לאחר שרצח 29 מתפללים ופצע יותר ממאה, הוכה גולדשטיין למוות - והטבח נעצר.
עשר שנים אחרי, וכלל לא בטוח שהלקח נלמד: בחברון עדיין רואים בגולדשטיין צדיק, ואילו בחיפה נחשפת מחתרת יהודית חדשה, שזממה לרצוח ערבים רק בשל היותם ערבים. במלאות עשור לאירוע הרצחני, ynet מגיש מילון מונחים - כדי להזכיר למי שכבר שכח.
אדלשטיין, שלמה - איש המילואים שהיה תורן במפקדת קריית ארבע בבוקר הטבח, ה-25 בפברואר 1994. דקות אחדות לפני הטבח, התקשרה מרים גולדשטיין למפקדה וחיפשה את בעלה. בחקירתה טענה כי עשתה זאת משום שדאגה לבעלה וחשבה שהוזעק לפעילות מבצעית. לאדלשטיין לא היה מושג היכן גולדשטיין.
אולם יצחק - האולם במערת המכפלה שבו התפללו המוסלמים. בבוקר הטבח שהו במקום כ- 800 איש שהתפללו לפני תחילת צום הרמדאן.
אולם אברהם - האולם במערת המכפלה שבו התפללו היהודים. בבוקר הטבח שהו במקום 13 מתפללים יהודים בלבד. ביניהם היה ברוך גולדשטיין.
אונגר, מוטי - נהג ג'יפ הביטחון של קריית ארבע. בבוקר הטבח השאיר גולדשטיין את מכוניתו בבית וביקש מאונגר ש"יקפיץ אותו" למערת המכפלה. לפני שירד נתן לו גולדשטיין את מפתחות הרכב ויבקש ממנו להחזירם לאשתו. בעדותו בפני ועדת החקירה אמר אונגר, כי חשב שגולדשטיין יוצא למילואים, ולכן דאג להשאיר לאשתו את מפתחות הרכב.
אחוזת הקבר - לאחר הטבח, דחו גורמי הביטחון את בקשת משפחת גולדשטיין לקבור את גופתו בבית הקברות היהודי בחברון והוא נקבר בפאתי הפארק על שם מאיר כהנא, בקריית ארבע. מהר מאוד הפך הקבר לאתר עלייה לרגל והוקמה בו אחוזת קבר מפוארת. הבנייה, שנעשתה ללא אישור, וגילויי ההערצה הגוברים עוררו ויכוח ציבורי עז שהגיע עד לפתחו של בג"ץ. בהחלטתו הורה בית המשפט לפנות מהמקום את המתקנים המעניקים למקום סממנים של אנדרטה. 6 שנים לאחר הטבח, פינו כוחות הביטחון את סממני ההנצחה מאתר הקבורה. הכתובת על המצבה נותרה על כנה: "נקי כפיים ובר לבב. נרצח על קידוש השם".
ברוך הגבר - בעקבות הטבח כתב הרב יצחק גינזברג, ראש ישיבת "עוד יוסף חי" ואחד מקיצוני רבני הימין, מאמר בשם "ברוך הגברא". הספר "ברוך הגבר", שהוציאו אנשי תנועת כך ושמפאר את מעשיו של גולדשטיין 'נחטף' מייד עם צאתו לחנויות. כל 6,000 העותקים הראשונים נמכרו מייד. גם שיר בשם "ברוך הגבר" הוקלט על ידי תומכיו.
ד"ר גולדשטיין, ברוך - מבצע הטבח במערת המכפלה. בן 35, רופא כללי במקצועו שהתמחה בתחום הטראומה. יליד ברוקלין, בן למשפחה אדוקה, שסיים בהצטיינות את לימודי הרפואה בארה"ב ולאחריהם עלה ארצה. גולדשטיין הצטרף לצה"ל כרופא בדרגת סרן, דרגות אותן ענד גם בעת הטבח, ועם שחרורו עבד כרופא קהילתי של קריית ארבע ויישובי הסביבה. במסגרת תפקידו טיפל ברבים מנפגעי פעולות הטרור שאירעו בשטחים ויש המייחסים את מעשה הטבח לעומס הנפשי שהצטבר בו כתוצאה מפעולות טרור אלה.
כמי שהזדהה עם אידיאולוגיה ימנית קיצונית והיה אחד מפעיליה המרכזיים והבולטים של תנועת "כך" בקריית ארבע, הרבה להביע את עמדותיו הקיצוניות בכתב ובעל-פה. הוא נבחר לראש רשימת "כך" בבחירות למועצה המקומית ואף היה מועמד התנועה לכנסת בבחירות 88'. הוא לקח חלק בפעילות "הליגה להגנה יהודית" שהקים הרב כהנא אך במאמריו טען נגדו מידי פעם כי עמדותיו אינן תקיפות וברורות מספיק.
גולדשטיין חי בתחושה של מי שנבגד על ידי ארצו ותחושה זו הלכה וגברה עם החתימה על הסכמי אוסלו. הוא טען כי הערבים הם "הנאצים של ימינו" ונהג להסתובב עם טלאי צהוב על בגדיו ועליו המילה "JUDE". לרב הצבאי הראשי, גד נבון, אמר פעם כי לא יטפל במי שאינו יהודי. בראיון שהעניק לבימאי סרטים דוקומנטרים 9 ימים לפני הטבח נשאל כיצד מתיישבות דעותיו הקיצוניות עם מקצוע הרפואה. גולדשטיין ענה: "עת להרוג ועת לרפא".
לו ולאשתו מרים נולדו ארבעה ילדים. בנם הבכור התגייס לאחרונה לצה"ל ונמצא בימים אלה בקורס טיס בחיל האוויר.
גולדשטיין, מרים – אלמנתו של ברוך גולדשטיין ואם ילדיו. גרסתה לאירועים נשמעה בפעם הראשונה בעת עדותה בוועדת החקירה. בין היתר קבלה על כך שהוועדה לא זימנה לחקירה את הערבים שעשו, לדבריה, שפטים בבעלה. זמן קצר לאחר הטבח הגישה מרים בקשה לקבלת תגמולים על פי 'חוק נפגעי פעולות איבה'.
בעדותה נחשפו שעותיו האחרונות של גולדשטיין. לדבריה, מדובר היה בערב שהוקדש למשפחה, ולא היה בו דבר שיכול היה להסגיר את מאורעות הבוקר שאחרי. הערב כלל טיול עם הילדים וארוחת ערב חגיגית לחג. אחת השאלות המרכזיות שליהן נדרשה להשיב היתה - האם ידעה על תוכניותיו של בעלה והאם ניסתה להניא אותו מהן. בעניין זה פסקה ועדת החקירה כי מרים גולדשטיין לא הייתה בסוד העניין.
גליל - הרובה בו השתמש גולדשטיין לטבח. בבוקר אותו יום יצא מביתו כשהוא לבוש מדים ועונד דרגות סרן. בנוסף לרובה הגליל שלו לקח עמו עוד מספר מחסניות מלאות. בתום הירי נמצאו על רצפת אולם יצחק מעל ל-100 תרמילים ריקים. הירי עצמו נמשך כדקה וחצי.
הוראות פתיחה באש - בעדותם בפני ועדת החקירה ציינו חיילים רבים כי לא זיהו את מקור הירי. רבים מהם הודו כי גם אם היו רואים את גולדשטיין מבצע את הטבח - לא היו יורים בו בעקבות ההנחיה המקובלת לפיה אין לירות ביהודים. עדותם של קצינים בפני הוועדה הבהירה כי ההנחיה קיימת רק להפגנות של מפירי סדר ולא לביצוע פשע. הבהרה זו, נכתב בדו"ח, לא נמסרה לחיילים.
ועדת שמגר, ועדת החקירה לבדיקת סיבות הטבח במערת המכפלה - בראש הוועדה עמד השופט מאיר שמגר והשתתפו בה השופט העליון אליעזר גולדברג, הרמטכ"ל לשעבר, רב-אלוף (מיל') משה לוי, נשיא האוניברסיטה הפתוחה פרופ' מנחם יערי והשופט המחוזי עבד אל-רחמן זועבי. הועדה התחילה את עבודה מספר שבועות לאחר הטבח והעידו בה, בין השאר, שר הביטחון, הרמטכ"ל, אנשי צבא ומשטרה, מתפללים יהודים ומוסלמים ואלמנתו של ברוך גולדשטיין.
בין מסקנותיה, קבעה הועדה כי גולדשטיין תכנן את הטבח מראש וכי פעל לבדו. חברי הוועדה הפריכו את הטענות שנשמעו לפיהן כוח צה"ל שהוצב במקום שיתף פעולה עם גולדשטיין וירה לעבר המתפללים.
הוועדה מתחה ביקורת על כוח האבטחה החלקי שהיה במקום ועל הליקויים שהתגלו ביחידת משמר הגבול שהגנה על המערה. היחידה, טענו חברי הוועדה, נגועה בבעיות קשות של חוסר משמעת, ובהם איחורים למשמרות וחוסר משמעת. אלה הובילו למחסור בכוח האדם בעת הטבח. לו היתה האבטחה מלאה, העריכו חברי הוועדה, היה בכך בכדי להכביד על גולדשטיין.
הוועדה מצאה גם ליקויים בתיאום שבין יחידות הצבא, המינהל האזרחי והצבא בכל הקשור לאבטחת המערה. חבריה הצביעו על חוסר תשומת הלב להתרעות של השב"כ, בדבר אפשרות של פגיעה של יהודים בערבים.
חברון - העיר שוכנת בדרום הרי יהודה, כ-32 ק"מ מדרום לירושלים. שמה הערבי הוא אל-ח'ליל, שפירושו "הידיד" - כינויו של אברהם אבינו בקוראן. בעיר ובקריית ארבע הסמוכה מתגורר הגרעין הקשה של קהילת המתנחלים, שמקורו בגוש אמונים. לאחר הטבח התפתח בקריית ארבע ויכוח פנימי חריף בין האגף המתון, שגינה את הרצח, לבין הקיצונים שסירבו לגנותו. בגילוי דעת שפרסמה, בסופו של דבר, מועצת קריית ארבע נאמר: "אנו מצטערים מאוד על התנגשות הדמים הקשה שהייתה במערה…אנו משתתפים בכאב ובצער המשפחות שיקיריהן נפלו, אך את כתב האישום יש לכוון נגד ממשלת ישראל והעומד בראשה (יצחק רבין – ס.מ)".
ימין קיצוני - לאחר הטבח ובעקבות התמיכה שהוענקה למעשהו של גולדשטיין הגיעו כוחות הביטחון, בהם השב"כ והמשטרה, למסקנה כי יש צורך לנקוט אמצעים חריפים נגד ארגוני הימין הקיצוני. הכוונה הייתה בעיקר נגד הארגונים "כהנא חי" ו- "כך". היועץ המשפטי לממשלה דאז, מיכאל בן יאיר, טען כי למרות שמדובר בפגיעה בחירותם של החברים בארגונים אלה, הרי שהסכנה הכרוכה בפעילותם לא מותירה ברירה אלא להכריז עליהם כעל ארגונים טרוריסטים. ארגונים אלה הוצאו מחוץ לחוק זמן קצר לאחר מכן.
יתום, דני – אלוף פיקוד המרכז בתקופת הטבח. בעדותו בפני ועדת החקירה אמר כי הרצח במערת המכפלה היה נמנע - אילו תוכנית האבטחה במקום הייתה מתקיימת במלואה.
מהומות - בעקבות הטבח פרצו מהומות כמעט בכל הישובים בשטחים. 9 פלסטינים נהרגו בעימותים עם כוחות הביטחון ויותר מ-200 נפצעו, במה שתואר באותה תקופה כהתפרעויות חסרות תקדים. בירושלים, עם סיום התפילה בהר הבית, המטירו המתפללים המוסלמים אבנים על המתפללים ברחבת הכותל. קצין משטרה שהיה במקום סיכם את האירועים במלים: "תראו למה מטורף אחד מסוגל לגרום".
מכתבים - שני מכתבים הותיר אחריו ברוך גולדשטיין. האחד נכתב לעמרם יפרח, מנהל עמותת אנ"ר, העמותה המחזיקה את צוות הרופאים בקרית ארבע ובה שימש כרופא בכיר. במכתב, היבש והענייני, מודה לו גולדשטיין על העבודה המשותפת. את המכתב השני כתב גולדשטיין לאלוהים והוא נמצא בתיקו מייד לאחר הטבח."תהא מיתתי כפרה על כל החטאים והעוונות שחטאתי ושעוויתי ושפשעתי לפניך", כתב גולדשטיין, " ותן חלקי בגן עדן וזכני לעולם הצפון צדיקים. אל, נא רפא-נא לי. אני מאמין באמונה שלמה באדוני אלוקים, אמת ושמו אמת ובשלו העקרים".
ממשלה - בישיבת הממשלה, שהתקיימה שעות לאחר הטבח, התאחדו מרבית השרים סביב ההצעה של שר המשפטים דאז, דוד ליבאי, להקים ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק, תוציא מסקנות ותגיש המלצות לגבי הטבח. ראש הממשלה, יצחק רבין, שכינה את גולדשטיין 'איש החמאס היהודי', התנגד מתוך חשש שיש בכך משום הודאה באשמת ישראל, בעוד העמדה הרשמית הייתה כי מדובר במעשה של מטורף בודד. בישיבה גם קראו שרים להוציא את תנועות הימין הקיצוני מחוץ לחוק. כשנה לאחר הטבח, בנובמבר 95, נרצח ראש הממשלה, יצחק רבין, על ידי יגאל עמיר, שתמך במעשהו של ברוך גולדשטיין.
מערת המכפלה (חרם אל-ח'ליל) - מבנה גדול בעיר חברון, הניצב על מערה, שלפי המסורת
היהודית היא מקום קבורתם של שלושת האבות ושלוש מהאמהות של העם היהודי. כמו כן, לפי המסורת, קבורים בה אדם וחוה. המקום קדוש ליהודים, למוסלמים ולנוצרים.
פופר, עמי - הורשע ברצח 7 פועלים ערביים בצומת הוורדים סמוך לראשון לציון במאי 1990. הוא נדון ל-7 מאסרי עולם. ברוך גולדשטיין נהג להיפגש עמו בבית הכלא. לדברי אחד האסירים ששהו בכלא באותה תקופה, נהג גולדשטיין לשאת בכלא הרצאות פוליטיות רצופות בדברי שינאה והסתה נגד ערבים - ואף רמז כי יש להשמידם.
פורים - חג החל בחודש אדר, זכר לניצחון היהודים והצלתם מידי המן הרשע, בזמן מלכות אחשוורוש מלך פרס.
פורת, חנן - שעות ספורות לאחר הטבח, הופיע חבר הכנסת חנן פורת במועצת קריית ארבע ובירך את הנוכחים בברכת "פורים שמח" לבבית, אל מול המצלמות. הוא אף הזכיר להם ש"חובה לשמוח בפורים". פורת, ממקימי ההתיישבות ביש"ע, שימש באותה תקופה כחבר כנסת מטעם המפד"ל.
פסו, אברהם - צייר תל אביבי שהשחית את חלקת הקבר של גולדשטיין בחברון. בנובמבר 1995, בעקבות רצח רבין, עלה פסו לקבר, בעט במנורות וצעק, אל מול המצלמות. לטענתו, עשה זאת מתוך סערת רגשות בעקבות רצח רבין. הוא נידון ל-60 שעות עבודות שירות.
צדיק - כך תארו אותו תומכיו ומוקיריו של גולדשטיין לאחר הטבח. בעיניהם נתפס גולדשטיין כמי שהעז לבצע את מה שהם מבקשים וחוששים. בקרב חלקים גדולים בישוב היהודי בחברון תואר הטבח כמעשה גדול וחשוב, שמנע פיגוע של המוסלמים בתושבים היהודים והציל חיים. תושבים בקריית ארבע אף ראו בו מתנה שהעניק להם גולדשטיין לכבוד פורים.
לפנייה לכתב/ת 
