דם ודמעות - מלידתן ועד מותן
דו"ח מיוחד של ארגון אמנסטי לרגל יום האישה הבינלאומי מגלה: אחת מכל שלוש נשים בעולם חשופה לאלימות או התעללות גופנית, על פי רוב מצד קרוב משפחה או אדם מוכר אחר; 80 אחוז מאוכלוסיית הפליטים בעולם מורכבת מנשים. תמונת מצב עגומה
אחת מכל שלוש נשים ב-50 ממדינות העולם חשופה לאלימות או התעללות גופנית, על פי רוב מצד קרוב משפחה או אדם מוכר אחר, כך עולה מדו"ח מיוחד אותו מפרסם היום (ו') ארגון אמנסטי העולמי, לרגל יום האישה הבינלאומי החל בתחילת השבוע.
הדו"ח מוקדש כולו לאלימות נגד נשים ולהפרת זכויות נשים ברחבי העולם. בין היתר עולה ממנו כי 80 אחוז מאוכלוסיית הפליטים בעולם מורכבת מנשים. כמו כן מציין הדו"ח כי במהלך כל שנה עוברות שני מיליון נשים מילה כפויה. עוד מגלה הדו"ח כי יותר מ-60 מיליון נשים לא זכו לחיות כיום כתוצאה מהפלות על בסיס מין העובר ורצח תינוקות ממין נקבה.
"מלידתן ועד מותן, בעתות שלום ומלחמה, נשים סובלות מאלימות מידי רשויות המדינה, הקהילה והמשפחה", נכתב בדו"ח.
לצד הנתונים הסטטיסטיים והניתוחים, ממובאות בדו"ח עדויות של נשים שנפלו קורבן להתעללות קשה ויחס משפיל רק בשל דעות קדומות ואפליה עיוורת. כך למשל סיפורה של צעירה לסבית מזימבאבווה, שנכלאה על ידי בני משפחתה ונאנסה על ידי גבר מבוגר ממנה על מנת "לתקן" את נטייתה המינית. "הם נעלו אותי בחדר והביאו אותו אלי מדי יום כדי שיאנוס אותי, על מנת שאכנס להריון ואהיה חייבת להינשא לו", סיפרה.
"מיליוני נשים נאנסות על ידי בני זוגן, קרובי משפחה, חברים וזרים. במהלך סכסוכים מזויינים, האלימות כלפי נשים משמשת כנשק על מנת לשלול מהנשים את אנושיותן או כדי להתעלל בקבוצה האתנית אליה הן משתייכות", נכתב בדו"ח.
נשים אחרות מאולצות להתחתן עם גברים זרים, כדי לשפר את מצבה הכלכלי של משפחתם או מכיוון שבמקומות מסויימים רווחת האמונה לפיה קיום יחסי מין עם בתולה מסוגל לרפא את מחלת האיידס. "אישה לא יכולה להתלונן על נישואים כפויים. אם היא מתלוננת, סביר להניח שירצחו אותה", סיפרה אישה באפגניסטן.
ארגון הבריאות העולמי, שממצאיו מופיעים אף הם בדו"ח, קבע כי 70 אחוז מהנשים שנרצחו ברחבי העולם, נרצחו על ידי בני זוגן. עוד מציין הדו"ח כי אלימות במשפחה היא הגורם העיקרי לתמותה ולנכות בקרב נשים בין הגילאים 16-44 - יותר מאשר מחלת הסרטן או תאונות הדרכים.
מחברי הדו"ח מדגישים כי הנתונים הללו הם רק קצה הקרחון שכן בדרך כלל אלימות נגד נשים אינה מדווחת משום שהשנים מתביישות או חוששות מחוסר אמונה, עויינות או אלימות נוספת.
מחברי הדו"ח הסבירו כי ברגע בו נופלת אישה קורבן לאלימות, מעטים סיכוייה להיחלץ ממעגל האימה משום שברוב המקרים מפעילות עלהי הרשויות מערכת של לחצים שמטילים את האשמה במצב דווקא על כתפיה.
"נוצר מצב אבסורדי בו נשים מסרבות להתלונן מכיוון שבמשטרה ממילא יאשימו אותן. כשהן מתלוננות הן מסתכנות באיבוד משמורת על ילדיהן, בהתגברות האלימות נגדן ובנידוי מוחלט", נכתב.
מחברי הדו"ח קובעים כי הגורם הבסיסי לאלימות נגד נשים מצויה באפליה המונעת מנשים שיוויון מול גברים, וכי האלימות מושרשת באפליה ובמקביל תורמת להעצמתה. המחברים שוללים מכל וכל את ייחוסה של תופעת האלימות נגד נשים לחברות נחשלות. "אין קשר בין אלימות זו לבין מבנה פוליטי או כלכלי. זו אלימות שחוצה גבולות של תרבות, גזע ומצב סוציו-אקונומי", הסבירו.
עם זאת, באחד המקרים המפורטים בדו"ח מתוארות הנסיבות שהביאו למותן בשריפה של 15 תלמידות מסעודיה בשנת 2002. התברר שלאחר פרוץ השריפה וגם משהיה ברור הסיכון לשוהים בתוך הבניין, אסרו משמרות הצניעות על הילדות לעזוב את המבנה משום שלא חבשו כיסויי ראש ובמקום לא נכחו קרובי משפחה גברים שיוכלו ללוותן. זאת ועוד, משמרות הצניעות גם מנעו מאנשי כוחות ההצלה מלהיכנס למקום השריפה מטעמי צניעות.
הדו"ח מדגיש את אחריות הממשלות השונות למניעת האלימות נגד נשים, אך טוען כי הדרך היעילה ביותר להתגברות על התופעה היא על ידי התארגנות עצמית של נשים, יחד עם תמיכה מצד ארגוני זכויות אדם.
מלבד האחריות העקיפה של מערכות התביעה והאכיפה בכל הקשור למקרי אלימות במשפחה, הדו"ח מפנה אצבע מאשימה כלפי האפליה נגד נשים שמובילה במקרים רבים לאלימות.
כך למשל במקרה של גרייס פטריק אקפן, אזרחית איטליה שביקשה לחזור לביתה מחופשה בשנת 1996. אלא שאקפן נעצרה על ידי שוטרים במעבר הגבול שסברו שהיא מהגרת בלתי חוקית. גם לאחר שהראתה להם את תעודת הזהות שלה, עמדו השוטרים בסירובם ואמרו לה ש"אישה שחורה לא יכולה להיות איטלקיה".
בהמשך דיווחו השוטרים במכשיר הרדיו שברשותם כי עצרו "זונה שחורה" ותקפו את אקפן. היא נזקקה לאשפוז של שבועיים בבית החולים. רק לאחר שלוש שנים הואשמו השוטרים בניצול לרעה של סמכות ובתקיפה והושעו מתפקידם לחודשיים.
ומה בישראל: על פי נתוני נעמ"ת, בשבעת החודשים הראשונים של שנת 2003 נרצחו 11 נשים בידי בני זוגן. בשנת 2002 כולה עמד המספר על 13 נשים וב-2001 18 נשים.
על פי אמדני המשטרה, 10 אחוז מהנשים סובלות מאלימות מצד בני זוגן. אמדנים אחרים מדברים על אחת מכל שבע נשים בישראל שנופלת קורבן לאלימות במשפחה. עם זאת, רק אחד מכל עשרה מקרים מדווח למשטרה.
אמנסטי מסר כי לאור הממצאים החמורים בדו"ח הוחלט בארגון להקדיש את השנתיים הקרובות למאבק באלימות נגד נשים. "אנו פותחים במערכה המכוונת לגייס נשים וגברים כאחד, על מנת לפעול ולהיאבק באלימות ולעשות שימוש בסמכות ובהיגיון המשכנע של מסגרת זכויות האדם במאמץ להפסיק את האלימות כלפי נשים", נכתב בדו"ח.
במסגרת הקמפיין, תחת הכותרת "עצרו את האלימות נגד נשים - זה בידיים שלנו" יקרא הארגון לאישור ויישום אמנת האו"ם למיגור כל צורות האפליה נגד נשים, וליישום מהיר ומלא של החלטת מועצת הביטחון בנושא נשים, שלום וביטחון.