וקול התור נשמע בארצנו
תחרויות שירה ומשחק בלתי נגמרות נערכות בכל מתנס שכונתי ובכל ערוץ אזורי. תקדים נינט טייב והסיכוי הקלוש להיות מפורסם, מושכים אלפי חולמים שרצים מאודישן לאודישן ומנסים להפגין את כישוריהם. מוכרי אשליות כבר פתחו קורסי הכנה ל'כוכבים נולדים'. ד"ר הלל נוסק, מומחה לתקשורת המונים: "זה מטפח ערכים של שרלטנות וחוסר מקצועיות"
"החלום שלי היה שער ב'פנאי פלוס', אומרת אביבית בר-זוהר ומשחררת אנחה עמוקה של ערגה. רק לפני שבועיים הודחה בר-זוהר מתחרות 'האודישן הגדול' של הכבלים, והאכזבה מהדהדת, כואבת. בר-זוהר, 21, לא היתה יכולה לעצור את הדמעות מול המצלמה. היא היתה בטוחה, סגורה לגמרי, שהחלום עומד להתגשם. זה פשוט לא היה פייר שירדתי, היא מבכה את גורלה, הייתי פשוט בהלם. הסתכלתי דקות למצלמה ולא הבנתי מה קורה איתי. לקחתי את זה מאוד קשה והייתי בדיכאון יומיים. זה היה הרבה בכי ולא לדבר עם אף אחד. השופטים פשוט עשו בחירה לא נכונה. חנה אזולאי-הספרי, אחת השופטות, מאוד רצתה שאזכה ואמרה לי שאם זה היה פייר, הייתי זוכה. אבל לא נורא. אני כבר השבוע הולכת לברר על לימודי משחק. אין לי כוח יותר לעשות אודישנים בתקופה הקרובה".
לבר-זוהר אולי נגמר הכוח, אבל בפינה הקרובה מחכים כוחות רעננים שינהרו אל התורים ויעמדו בציפייה בלתי נגמרת כחלק מהטרנד הגובר והולך. גבירותי ורבותי, כל ישראל אודישן. תחרויות שירה בלתי נגמרות נערכות בכל מתנס אזורי אחרי סדרה לא קצרה של מבחנים, כשברקע הורים לחוצים וילדים נרגשים. ערוצי הטלוויזיה השונים מעלים, כל אחד בדרכו, תחרות כזו או אחרת של אמנים מתחילים. עשרות אלפים מנסים את כוחם ומזלם. התוכנית 'האקדמיה לצחוק' של ערוץ 2 (קשת) וערוץ ביפ מחפשת את הסטנדאפיסט שיתחבב על העם. חברות הכבלים עם 'האודישן הגדול' מחפשות שחקן לטלנובלה 'מיכאלה'. התוכנית 'אקזיט' של ערוץ 10 מחפשת מנחה מחליף למיכאל הנגבי. תחרות השירה לילדים 'להיות כוכב' שודרה השבוע בערוץ 1 וסחפה אלפים למבחנים.
רוצים עוד? אז בטח תשמחו לדעת על תחרות נגינה בשם 'מאסטרו', למוזיקה קלאסית, שכבר נערכה, צולמה ואמורה להיות משודרת בערוץ הראשון. יש גם התמודדות בשם 'כוכבי המחר', בה ניסו את כשרונם כ-1,000 בני 18-13 עם שירים ולחנים מקוריים בלבד. אוטוטו הגמר. כל זאת, עוד לפני הרעש הגדול של ביצת הזהב, 'כוכב נולד 2', שעומדת להמריא בשבוע הבא אחרי שצוות התוכנית סינן עשרות אלפי חולמים. בקצב הזה עוד נצטרך לבחור ב-SMS את הספר המתחיל שיזכה לעבוד שנה בצמוד לשוקי זיקרי. מגיל שלוש הוא היה משחק עם המכשיר של הפן, תמלמל האם הנרגשת.
כל הזדמנות לתהילה מושכת אלפים ולפעמים עשרות אלפים. זה מזכיר מעט את הבהלה לתעשיית הסטארט אפ לפני כמה שנים, כשחברות ישראליות קטנות ולא תמיד ידועות החלו להימכר במאות מיליוני דולרים. מתברר שהסיכוי הקלוש להיות מפורסם פופולרי יותר היום מהסיכוי לזכות בכסף. אחרת, איך זה שכמות הפניות לתוכניות כמו 'מי רוצה להיות מיליונר' ו'הכספת' לא מתקרבת לכמות העומדים באודישנים שמבטיחים להמונים זמן מסך?
"בארץ, ההצלחה היא מטאורית, והכישלון הוא קולוסאלי, מנסה להסביר יואב צפיר, העורך של 'כוכב נולד'. "לוקחים כאן דברים בקיצוניות. החקיינים צצים כפטריות, ואנשים אוהבים תחרות. הרי האירוויזיון המיתולוגי עושה כל שנה רייטינג מדהים, וזה תחרות זמר. החלום והתהילה הם משהו אולטימטיבי, הרבה יותר גדול ממיליון דולר. זה להגשים את עצמך באינסטנט".
אבל הסיכוי קלוש לנוכח כמות הפונים.
"מדובר בהגשמת חלום אישי, משהו מבפנים שאנשים רוצים להוציא החוצה. כשהאנשים באמת מוכשרים, יש בזה משהו מרגש. ויש הרבה מוכשרים, אבל בקנה מידה מחייב יש טובים יותר מהם. מישהי שהודחה באחד השלבים אמרה לי שבעיר שלה היא מלכה. אז זה נכון. כל אחד בעיר שלו הוא מלך, אבל לא ברמות האלה. קשה לנו מאוד להחליט לפעמים. לקח לשופטים לפחות חצי יום להכריע באודישנים מתקדמים יותר. היו מקרים שצביקה )הדר( ואני חשבנו שנבחן כזה או אחר חייב להישאר, וניהלנו דיונים ארוכים עם צוות השופטים המקצועי. בכלל, ז'אנר תוכניות הריאליטי הוא משהו טוב בעיני. אנחנו מנסים כמה שיותר להקל על האכזבה של המודחים, אבל עוצמת הרגשות גדולה. היו הרבה שבכו מול המצלמה אחרי התשובה השלילית".
דמעות ושברון לב
תופעה בולטת באותם אודישנים היא הביטחון העצמי הרב שמלווה לא מעט מהפונים. לא עוד פחד קהל, התרגשות מול המצלמה ומבוכה. יש מקרים בודדים בלבד של רגליים קרות או ויתור רגע לפני האודישן. החשש מהכישלון הוחלף בהרגשה שאפשר בהחלט לעשות את זה, כי "תראה איך נינט הגיעה מקריית גת ואפילו לא היתה בלהקה צבאית".
הם באים בחבורות או עם ההורים, מדברים שעות בסלולר במהלך ההמתנה להזדמנות שלהם ומקבלים שוב ושוב חיזוקים מהסביבה. חלקם מתנסים במספר אודישנים או מגיעים שוב למקום בו נכשלו. בתור של 'כוכב נולד', למשל, נראו אותם פרצופים שבילו בתורים ל'אודישן הגדול', לצד לא מעט מנופים מהעונה שעברה שהגיעו מוכנים יותר. הרי עצם העמידה בתור כבר מעוררת פנטזיות.
חגית כספי-יעקבי, סמנכל השיווק של ערוצים 3 ו-4 ('האודישן הגדול'): "כל אחד משוכנע שהוא בקלילות יכול להיות הכוכב הבא, שזה נורא פשוט. מגיעים נבחנים מכל השכבות. הופיע אצלנו למשל בחור עיוור, וזה היה מאוד מרגש לצפות באודישן שלו. החבר'ה שבאים ראו מה קרה לנינט ושירי מימון או לשחקנים החדשים בטלנובלות שהופכים להיות כוכבים. זה מאוד קוסם, כי הם נוגעים בתהילה ולא מבינים מה המחיר. החבר'ה שנשארו אצלנו כיום רואים כמה קשה הם עובדים כדי להוציא מונולוג כמו שצריך. כשהתשובה השלילית מגיעה, הנפילה קשה במיוחד. הרבה דמעות ושברון לב".
על מריאל אוחנה בת ה-11 מתל אביב מעידים הסובבים שיש לה קול מהסרטים. אחותה, שרון בת ה-16, מלווה אותה צמוד לכל אודישן שהיא קולטת בזווית העין. אוחנה הגיעה לשלבים המוקדמים של תחרות השירה 'להיות כוכב'. היא היתה צריכה להתחרות מול אלפים שזרמו למתנסים במטרה להימנות עם ה-21 שיגיעו לגמר בתיאטרון ירושלים. אוחנה עלתה לתחרות האזורית בבת ים, אבל לא המשיכה עד הסוף. היא התנחמה בתחרות זמרה שכונתית שהתקיימה בנווה עופר, כשבדרך גברה על כמה עשרות שהגיחו לאודישנים.
"אמרו לי שאני שרה מאוד יפה, ואני אוהבת להופיע", היא אומרת. "אני רוצה להיות זמרת ואני אמשיך ללכת לנסות בכל אודישן ששרון ואני נמצא. עכשיו אנחנו מקימים להקה מחבר'ה שהיו באודישנים (ותזכרו, מדובר בילדה בת 11 - ר.ש). המודל שלי הוא עפרה חזה. לא התאכזבתי יותר מדי כשלא זכיתי, כי אני לא מצפה להרבה. אני גם יודעת להפסיד בכבוד".
ג'וני קוניאק, עורך 'אקזיט', חושב שחלק גדול מההצלחה טמון בהשתתפות של הקהל בבחירת הכוכבים הבאים או במקרה שלו, בבחירת המנחה הבא. "קיבלנו הרבה פניות. אני חושב שכשלצופים יש יכולת להתערב בתוכנית, קשה מאוד להתעלם מהתופעה", אומר קוניאק, "המטרה שלנו היא שהצופים יגיעו לקשר ישיר עם המנחה. הכל הולך לכיוון של להשפיע. נינט היא לא התופעה. זה טרנד ששוטף את העולם. הצעירים רואים רק את היתרונות בלהיות מפורסם ולא את החסרונות. למבחנים שלנו הגיעו גם יותר מפורסמים. אני משתדל להוריד את האנשים שמגיעים לכאן לאדמה. לא מדובר כאן בחלום ושברו אלא בסך הכל באופציה. אי אפשר לקחת את זה קשה מדי".
ארז אלון (12) בהחלט נוגע בחלום מבחינתו. הוא נשר באחרונה מ'האודישן הגדול' וינסה לחזור בקרוב באמצעות תמיכת הקהל. "כשראיתי את הפרסומת לאודישנים אפילו לא חשבתי פעמיים, אומר אלון. "אצלי זה חלום מילדות להיות שחקן בטלוויזיה. הבנתי שיש לי אופציה להתחיל. התפטרתי מהעבודה בחנות בגדים כדי להתקבל, והגעתי לשישייה הסופית בתוכנית. זו היתה הדרך בשבילי להגיע לחשיפה הכי מהר שאפשר. אני נתקל היום בכל מיני תגובות ברחוב ומנסה לעכל שבאמת פונים אלי. יש כבר מעריצות שמגיעות לראות אותי בכל פעם שמצלמים את התוכנית. אני מאוד מקווה לחזור. למדתי המון".
כל אחד יכול
אז איפה כאן הבעיה? בסך הכל נראה שהתופעה מבורכת. הרי כל אחד מקבל הזדמנות לגעת בחלום, ללא הבדלי כסף, מקצוע והשכלה. גם הרקע לא משנה. מתחילים מאפס, ואין אפליה מתקנת. באופן מפתיע, לא נשמעות אפילו טענות על פרוטקציות. פשוט שוויון זכויות אידיאלי.
"אנחנו מדינה של קיצורי דרך. והאודישנים האלה הם בוודאי סוג של קיצורי דרך", מאבחן ד"ר הלל נוסק, ראש רשות ההוראה והמחקר בבית הספר לתקשורת של המכללה למינהל ומומחה לתקשורת המונים. "לא צריך להשקיע ולהזיע. אם בדרך כלל אנחנו אומרים שדרושים עשרה אחוזים של כישרון ו-90 אחוזי עבודה כדי להצליח, לקצור פירות, הנה באים האודישנים וכל תוכניות הריאליטי למיניהן ומקצרים את העבודה השחורה למינימום. זה בדיוק כמו המודל של הפיס - כל אחד יכול. זה רע למדינת ישראל ומטפח ערכים של חוסר מקצועיות, שרלטנות. אם הופכים חובבן שהשתתף בתוכנית למנחה, מדובר בזילות של מקצוע התקשורת. תראה מה קרה לאנשים כמו שרון והמחזרים שלה".
אז אולי התקשורת אשמה?
"התקשורת משתפת פעולה, כי יש צורך למלא הרבה ערוצים. היא גם פותחת את הדלת לאנשים שלא בדיוק עברו את ההכשרה המתאימה. בגדול, התופעה נותנת הרגשה של הרחבת האופציות לכל המעוניין, אבל זו אשליה. אני לא מתפלא שפחות אנשים באים לתוכניות כמו 'מיליונר' ו'הכספת', מאחר שהן דורשות ידע מסוים ויש בהן מרכיב של למידה. זה כל ההבדל".
אז מה השלב הבא? האם נראה בתי ספר לאודישנים שיפרחו כמו מכוני הפסיכומטרי בשנות ה-90? מתברר שהרעיון הבריק במוחם של מספר נוכלים, שמיהרו לממש ולגרוף כסף. צביקה הדר, מנחה 'כוכב נולד', מספר על מכתבים ממשתתפים באודישנים ששילמו ל'קורסי הכנה' מיוחדים לקראת התוכנית. הדר: "יש אנשים שחושבים שזו הברקה. שלחו לנו כל מיני חשבוניות של רמאים של אנשים שגבו כסף והבטיחו להכניס את מי ששילם לרשימה של 30-20 המועמדים הסופיים ל'כוכב נולד'". בקיצור, היזהרו ממוכרי האשליות.
הדר דווקא לא חושב שמדובר בתופעה אופנתית. "זה קיים כבר שנים בישראל. אני זוכר שפעם כולם היו עומדים במבחנים לפסטיבל הילדים המיתולוגי והיה על זה טירוף. אנחנו התחלנו משעשועון מוזיקלי בסיסי ומשם לקחנו כיוון. ראינו שיש בין המתמודדים אנשים שיודעים לשיר. צפינו היענות, אבל לתגובות כאלה באמת לא ציפינו. כשיש דבר טוב זה סוג של טרנד, אבל יש בשוק הרבה 'בררה'. פתאום כל אחד מתעסק בזה, אבל אני מאמין שתהיה רגיעה, והתוכניות הטובות ישרדו את מבחן הזמן. כאן זה נתפס כהזדמנות למשהו אמיתי. אם פעם הכוכבים הגדולים היו מגיעים מהלהקות הצבאיות, היום הם מגיעים מתוכניות כמו 'כוכב נולד'".
טעות קלה. לא מעט מהמועמדים מגיעים אחרי שכבר היו בלהקות צבאיות. בכלל, עושה רושם שמקרה נינט טייב לא יחזור במהרה. מאות נבחנים לתוכניות בחודשיים האחרונים נושאים עימם רקורד מקצועי כמו סדנאות משחק, שיעורי פיתוח קול ולהקות נוער. הסטנדרטים עולים, והתחרות הופכת קשה עד בלתי אפשרית.
הדר: "אם בשנה שעברה ראינו באמת נבחנים שמתחילים מאפס, היום כבר מגיעים אלינו חצי-מקצועיים. הם גם לוקחים את הכישלון הרבה יותר קשה. הקהל הזה מתחלק לשניים: יש מקרים של סופר-מוכשרים שלא עוברים כי יש 30 כמותם ומעט יותר טובים. כלומר, בגוון הקול שלהם, בסוג הטיפוס שהם מעבירים, יש מישהו שבכל זאת מעט יותר טוב. חלקם לא מקבלים את ההחלטה שלנו. הם מתווכחים, מנסים לשכנע. חלק אומרים 'בני זונות, מה הם מבינים'. בחלק השני נמצאים כאלה שאין להם כלום, אפילו שמץ, אבל לך תתווכח איתם. הפעם יש שלבים בהם הסברנו למודחים למה החלטנו שהם לא ימשיכו. מה היה חסר. אני חושב שהצורה הזו עדיפה".
בינתיים אי אפשר להתווכח עם התורים הארוכים בדרך לחלום. אבל כשיתפזר העשן והגל יחלוף, נגלה שכמו תמיד, על כל נינט אחת נמצא מיליארד תועים.
לפנייה לכתב/ת 
מתמודדים ב"כוכב נולד". מי תהיה נינט הבאה?
צילום: רפי דלויה
מיכל ינאי ב"האודישן הגדול"
מומלצים
