הרהורים על ערעורים

"מדובר בפרשה שהתרחשה לפני כ-8 שנים ושבעקבותיה עברה תנובה את המהפך הגדול והמשמעותי ביותר שעברה חברה בישראל". כך הגיבה תנובה לפני כשנה, לאחר שבית המשפט העליון אישר את בקשת התביעה הייצוגית נגדה בגין פרשת הסיליקון בחלב.

מהפך או לא, מה שבטוח הוא שתנובה עושה את כל המאמצים על מנת שלא לשלם פיצוי לצרכנים שנפגעו מהפרשה, ודואגת - באמצעות סוללת עורכי דין - לכך שהתביעה תימשך מבחינתה לעד. העיקר שלא יהיה גזר דין.

לראיה: התביעה נגדה נמשכת כבר 9 שנים. 9 שנים, לא פחות. במהלך השנים האלו ממשלות קמו ונפלו, ראשי ממשלה התחלפו, הסכם אוסלו התפרק, אינתיפאדה שנייה פרצה, סדאם חוסיין נפל בשבי האמריקני. ובית המשפט לא מצליח להגיע לגזר דין נגד תנובה בפרשת הסיליקון בחלב. 9 שנים.   

קצת היסטוריה למי שלא זוכר: פרשת הסיליקון התפוצצה בספטמבר 95'. אז פורסם תחקיר בעיתון מעריב לפיו תנובה הוסיפה לחלב העמיד שלה סיליקון כדי למנוע את הקצפתו. בהתחלה תנובה הכחישה, אך בשל הסערה הציבורית שהתעוררה, מינתה החברה ועדת חקירה פנימית שקבעה כי אכן הוסף סיליקון ל-13 מיליון ליטר חלב עמיד 1% שומן.

תנובה הורשעה בתיק פלילי שהוגש נגדה על ידי המדינה, כשבמקביל הוגשה ב-1995 תביעה ייצוגית נגדה, באמצעות עורכי הדין איאד ראבי וחיאת ראבי מיראר. מטרת התביעה היתה לגרום לפיצוי הציבור ולהרתעת תאגידים נוספים מהטעיית הציבור. התביעה אושרה על ידי בית המשפט המחוזי כבר ב-1996 כתביעה ייצוגית, אולם תנובה ערערה על כך לבית המשפט העליון.

בית המשפט העליון ביקש מהיועץ המשפטי לממשלה להגיש את עמדתו בפרשה, ולצרף את המועצה לצרכנות לתובעים. במקביל הוא שלח את הצדדים לנסיון פישור, אולם הניסיון שארך מספר חודשים, לא עלה יפה. אחרי חוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה - שתמכה בתביעה - נשלחו שוב הצדדים לנסות להגיע לפשרה, ושוב - ללא הצלחה.

כל התהליך הזה נמשך לא פחות משבע שנים, ורק במאי 2003 דחה העליון את ערעור של תנובה, הכיר בתביעה כייצוגית, והשיב אותה לדיון בבית המשפט המחוזי. בנימוקים להחלטה כתבה השופטת מרים נאור, כי "הנזק הלא ממוני לו טוען התובע, מאופיין בתחושת הגועל הנובעת מכך שמדובר בסיליקון, על כל המטען האסוציאטיבי המלווה חומר זה. לדעתי, נזק מסוג זה הוא לכאורה נזק בר פיצוי". עוד כתבה נאור, כי "הטעיה בדבר תכולת החלב במקרה זה היא לכאורה בגדר פגיעה באוטונומיה של הפרט. אנו עוסקים במוצר מזון. זכותם של צרכנים היא לקבוע מה יכניסו לגופם וממה יימנעו".

כמעט שנה עברה מאז, במהלכה היה שוב נסיון לפישור בהוראת בית המשפט המחוזי (ללא הצלחה, אלא מה). השבוע היה דיון נוסף בבית המשפט המחוזי בו הוחלט, כי לתביעה יתוספו ציטוטים מבית המשפט העליון. יופי. אבל פסק דין עדיין אין. במאי יהיה דיון נוסף בתביעה. ובטח אחר כך יהיו עוד דיונים, וערעורים, ודיונים.

השאלה היא למה גלגלי הצדק צריכים לטחון כל כך לאט, כשמדובר בחברה שכבר הודתה בביצוע העבירה, שהורשעה בפלילים בפרשה, ושעושה הכל כדי לא לפצות אותנו. האשמה נעוצה כנראה בתנובה, שמסרבת להגיע לפשרה. קוקה קולה, למשל, הגיעה מהר מאוד לפשרה בעניין תביעה ייצוגית שהוגשה נגדה ב-99', בעניין הטעיית הציבור בקשר למבצע נושא פרסים.

תשובה אפשרית נוספת: מדובר בתביעה לטובת גוף עלום שנקרא ציבור הצרכנים בישראל. ציבור ללא עמוד שידרה, ללא יכולת או רצון לצעוק ולמחות על עוולות צרכניות, אשר ממשיך להוביל את תנובה לשיאי מכירות חדשים של מוצרי חלב. זה אותו ציבור שממשיך וקונה גם את מוצרי חברת רמדיה.

אז בית משפט יקר: תקשיב לנו, הצרכנים, ותשים סוף לפרשה הזאת. אמנם אנחנו לא נראים ולא נשמעים, אבל הגיע הזמן להעניש את החברה שרימתה אותנו. ותעשה לנו טובה, רק לא עוד ניסיון פשרה - כי זה רק משחק לטובתה.