חוקרים מארה"ב ומישראל גילו את תפקיד "גֶן הסרטן"

מחקר חדש, תקוות חדשות: קבוצת חוקרים אמריקנים מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס, וביולוגית ישראלית, ד"ר ירדנה סמואלס, הצליחו לגלות את תפקידו המהותי של גֶן PIK3CA בהתפתחות סוגי סרטן שונים. המחקר עשוי להוביל בעוד שנים אחדות לפריצת דרך בריפוי הסרטן.

המחקר החדש של קבוצת החוקרים ממרילנד, ובראשם פרופ' ברט ווגלשטיין, אחד השמות הידועים בעולם בחקר הסרטן, התפרסם בבטאון המדעי החשוב בעולם, Science. 

על פי ממצאי המחקר, מוטציה (שינוי) בגן PIK3CA תורמת להתפתחות סרטן המעי, הקיבה, השד, המוח והריאות. חברה מרכזית בצוות החוקרים שגילה את התגלית המשמעותית, היתה הביולוגית הישראלית, ד"ר ירדנה סמואלס, שלמדה באוניברסיטה העברית בירושלים לפני שנים אחדות, וחיה כיום בארה"ב. שמה הופיע ראשון ברשימת מחברי המאמר האקדמי, אות לחשיבותה.

מנהל המכון הגנטי במרכז הרפואי "רבין" בפתח תקווה, פרופ' מוטי שוחט: "הגן הזה שנמצא הוא לא גן שבא לנו מההורים וקשור בנטייה גנטית מסויימת, אלא תקלה שמתרחשת במהלך החיים באחת הרקמות השונות, גן ש"מתקלקל", וגורם לזה שנוצר עודף של החלבון שהגן מייצר".

לדברי פרופ' שוחט, "התקלות מתרחשות בתהליך ההתחלקות הטבעי של התאים בגוף, וישנן תקלות קשות שהגוף לא מצליח לתקן ושיכולות לבוא לידי ביטוי במקרים של סרטן. המיוחד בגן הזה הוא שהוא לא רק גן של ריקמה אחת - סרטן שד או סרטן המעי הגס - אלא גן שקשור לשורה ארוכה של סוגי סרטן שונים.

מדובר בתקלה שהולכת לאורך ורוחב הגוף, משום שזה גן שמשחק תפקיד משמעותי בארגון התאים ברקמות השונות. יכול להיות שימצאו שאפשר "לתקן" אותו, ואז התרופה שיפתחו לא תהיה רק תרופה לסוג אחד של סרטן, אלא לסוגים רבים".

התקווה: סיוע במלחמה בסרטן

פרופ' משה אורן, חוקר סרטן במכון וייצמן, אמר ל-ynet: "גנים לא מתפקדים בעצמם - אלא מכתיבים יצירה של חלבונים, והחלבונים עושים למעשה את העבודה.

התוצר החלבוני של הגן הזה הוא אנזים, שמעורב בתהליכי גדילה, ומגדיל את הכושר של התאים להתרבות בצורה בלתי מבוקרת, וגם גורם לעמידות יתר שלהם בפני כימותרפיה - בעיקר בגידולים במערכת העיכול (קיבה ומעי)".

לדברי פרופ' אורן, "הגן עצמו הוא לא חדש, מה שמצאו זה שיש תדירות גבוהה של מוטציות בגן הזה, שגורמות לכך שאותו אנזים פעיל בצורה מוגזמת. יש עשרות אנזימים שקשרו אותם לתהליך סרטני והשאלה הייתה מי באמת החשובים, ועכשיו האנזים הזה הגיע לשורה הראשונה".

ואיך זה תורם להתמודדות עם מחלת הסרטן?

"מה שמעודד מבחינה מסויימת, זה שהיות שמדובר באנזים, מולקולה שיש לה פעילות ביוכימית, יש היום דרכים טובות לייצר חומרים כימיים שנקשרים לאותם אנזימים. אפשר לייצר חומרים שדומים לחומר היעד הטבעי של האנזים, דומים אבל לא זהים, והם נתקעים בתוך האנזים ומונעים ממנו לעבוד הלאה.

מעכבים של אנזימים נפוצים היום בשימושים רפואיים דווקא יותר מחוץ לסרטן. בתחום הסרטן יש רק חומר אחד כזה שיצא לשוק לפני שנתיים, וגרם למהפכה בסרטן דם נדיר מסוג CML, שעד לתחילת השימוש בחומר נחשב לסרטן קטלני. כיום, העיכוב או הריפוי שלו עובד ביעילות שקרובה ל-100%. אך כעבור שנים אחדות, המחלה חזרה אצל חלק ניכר מהחולים".

כמה זמן זה ייקח עד שזה יגיע לשולחן הטיפולים?

"פיתוח של מעכבים כאלו לוקח שלוש עד חמש שנים. השלב האיטי ביותר הוא הפיכת הפיתוח של המעכב לתרופה שאפשר לתת לבני-אדם. זאת לא שפעת שנותנים תרופה ורואים אחרי שבוע שהיא עברה.

מהרגע שנכנסים עם מעכב לניסויים קליניים ועד שחולה סרטן יכול לקבל את זה, זה יכול להיות בין עוד 5 ל-10 שנים נוספות. במידה והמעכבים הביוכימיים יוכחו כמוצלחים - זה פותח כיוון חדש לפיתוח תרופות סרטניות. ברור שמעכב כזה יוכל להיות תשובה למספר גדול של גידולים סרטניים. הגילוי של צוות החוקרים הוא לא בבחינת שינוי בחשיבה - אלא בסדרי עדיפויות. עוד קודם העריכו שהגן הזה קשור לסרטן, אבל לא ידעו עד כמה הוא חשוב".

ראש הקתדרה ע"ש הרברט כהן לחקר הסרטן במחלקה לגנטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים, פרופ' נסים בנבניסטי, אמר ל-ynet: "ידועים לא מעט גנים שמעכבים סרטן וגנים שמעודדים סרטן, כמו P53, אבל הגן הזה מצטרף כעוד שחקן ראשי ביצירת הסרטן, כך שאני בטוח שזה יתרום גם להבנה יותר טובה של סרטן ואולי גם לזיהוי מוקדם. התקווה היא שנוכל לעכב את הפעילות הביולוגית של הגן, כדי להילחם בסרטן".