דיאטה: לעבור בשלום את שלב המחמאות
יש מי שעושים דיאטה ופוחדים מהשלב בו תגיב הסביבה ב"יו, איך רזיתם"! הסיבה אצלם: כאן מתחילה חגיגת הזלילה הגדולה. מה עושים כדי לעבור בשלום את שלב המחמאות?
אחד החלקים הטובים והמהנים בתהליך הירידה במשקל הוא כשמתחילים לראות תוצאות. פתאום הבגדים גדולים, המכנסיים מתארכים (זה הסימן הראשון) ומתחילות להגיע המחמאות האהובות: "או, איך רזית, נהדר" וכו', כיד הדמיון הטובה של כל אחד. זה השלב שמעניק זריקת מוטיבציה אדירה לחלק גדול של ה"מדיאטים". סוף סוף רואים תוצאות למאמץ, לעבודה שהושקעה.
אבל קיים חלק אחר, שאצלו מעוררות המחמאות דווקא תגובה לא רצויה, תחילתה של הזלילה הגדולה. "רק שלא יגידו לי שרזיתי, שלא יעירו, שלא ישימו לב", ביקשה-התחננה מירית. "ברגע שמתחילות המחמאות, אני מפסיקה עם הדיאטה ומתחילה לזלול", הוסיפה.
מה עושים? מירית ואחרים שמגיבים כמוה חייבים לזהות את דפוס החשיבה המסוכן הזה, לשנות אותו ואת צורת ההתנהגות, אחרת, הדיאטה תהפוך להיות מעין מעגל קסמים שקשה לצאת ממנו. כדי לעשות זאת, בואו ננסה להיכנס לראש של מירית ולראות מה עובר עליה ברגע שמתחילות המחמאות. היא מיד חושבת "או, איזה יופי, רואים שרזיתי, אז אפשר לאכול קצת יותר". ואם במקרה בשבוע האחרון היא אכלה איזו פרוסת עוגה ובכל זאת ירדה, זה מיד נותן לגיטימציה לעוד קצת עוגה. זה מתחיל בקטנות, ותוך זמן קצר הירידה נעצרת ומתחילה העלייה במשקל. עוד לפני שתתחיל להתמודד עם שינוי החשיבה הרצוי, מירית חייבת להיפרד מהפנטזיה שהנה תוך זמן קצר תוכל לחזור לאכילה הקודמת.
צר לי, חברים, גם אם תהיה רזה ושדופה, היא וכל אחד מאתנו יצטרך לשים לב למה שאוכלים ולכמה שאוכלים. אגב, רוב הרזים רזים כי הם אוכלים מעט. כן, כן, יש כמה שאוכלים המון והם רזים - אבל הם מיעוט שבמיעוט. ומה אפשר "לקנות" במנת צ'יפס במסעדה שכל כך מתחשק לאכול, כי הרי כבר ירדתי במשקל? ובכן, מנה סטנדרטית = סלט + 2 שיפודים + תפוח אדמה אפוי + כדור גלידה = כ-400 קלוריות.
לפנייה לכתב/ת 
לא לטרוף אחרי המחמאה הראשונה
צילום: סי די בנק
מומלצים
