החרוב והחשיבות הלאומית
הגבעה הכי פורחת באיזור רמת יוחנן, זו שבראשה ניצב חרוב מזמין לפיקניק, היתה מגודרת וסגורה עד עתה. עכשיו, כשהיא פתוחה לציבור הרחב, זמנה קצוב: החלטת ממשלה עלולה להצמיח עליה גגות רעפים
בטח לא הייתם על הכיפה הזו אף פעם, כי זו סתם גבעה, נ.ג. 156, ובעיקר כי השטח כולו מוגדר ומגודר כשטחי המרעה של קיבוץ רמת יוחנן. עכשיו, כשחרב הפיתוח מתהפכת מעל צווארו של השטח, השער נפתח והציבור הרחב יותר ממוזמן לבוא לנפוש ולטייל. הגבעה מכונה גבעת החרוב, וזה גם שמו של היישוב שמתכננת המועצה האיזורית זבולון להקים כאן, 'חרוב'.
על פי התכנון יקום הישוב בצמוד לחורבות אושה העתיקה, בה נתכנסה הסנהדרין אחרי מרד בר כוכבא ולפני שעברה לציפורי. את החרוב עצמו, ניתן להניח, לא יעקרו, רק יפריחו סביבו 600 יחידות דיור. מאיר יפה אומר שהם מוכנים מחר בבוקר למסור את השטח לטובת שימור. ואכן, על שולחנות גורמי התכנון השונים מונחת בקשה מפורטת של רשות שמורות הטבע לכלול את האזור המיועד לישובים כשטח מוגן במסגרת גן לאומי לטובת כלל הציבור.
בינתיים מפריחה כאן אמא אדמה פריחה יוצאת דופן, הרבה יותר מרשימה ועשירה מהפריחה על הגבעה הסמוכה עליה חורבות אושה, או מזו שעל הגבעה שאחריה, בטריטוריית הקק"ל הטיפוסית. בין היתר פורחים כאן התלתן, הפשתה השעירה, הצהרונים, נץ החלב ואיזה סוג של קחוונים מנקד את השדה הירוק בלבן. בעבור מי שחייב איזה פרח גדול ומוגן פורחות כאן הנוריות באדום. אם יש לכם ידענים קטנים בבית זה המקום לשחרר אותם בשטח עם מגדיר צמחים.
לא רק הצמחיה העשבונית פורחת. הכתמים הסגולים שמתבררים כעצים כאשר מתקרבים אליהם, הם כליל החורש הפורח. העוזרר הקוצני מלבין וגם האלות והאלונים העתיקים מנצים ומלבלבים בשלל צבעי חלודה וירוק. בעונה זו של השנה אפילו הצבר מלבלב בסגול ובירוק בהיר.
הירוק הגדול
ממערב - הים. מפרץ חיפה יפה הרבה יותר אם מתרחקים מעט מן הזיהום שלו. נוף נקי מעשן הוא דרישה מוגזמת, אבל לפחות האוויר בר-נשימה. זה השטח הפתוח הגדול האחרון שנותר באיזור ואפשר לראות כמה קרובה קריית אתא, הגגות האדומים של גבעת רם לא מרוחקים מכאן יותר משני קילומטרים.
מדרום - נחל ציפורי, שלאורכו עובר שביל ישראל. הנחל מקיף בעיגול כמעט שלם את הגבעה עליה שוכן היישוב הבדואי ראס עלי, יישוב שהיה לא מוכר עד לפני כשנתיים. היום כבר יש שם מים זורמים, אבל מערכת ביוב אומרים שעדיין אין.
אישה בדואית עוברת וקוטפת זעתר. למרות שזה מה שנקרא 'קטיף מסחרי', היא לא נראית לי ממש מסחרית, אלא הרבה יותר כמו שימוש עצמי. בא לי להגיד לה 'קטפי אחותי, קטפי חופשי', וגם להוסיף 'ובכלל כדאי לך לעקור אותם ולנסות לשתול אותם יותר קרוב לכפר, כי עוד מעט הם לא יהיו', אבל אני מתאפק, וגם מוותר על צילום העבירה הפלילית - קטיפת צמח מוגן.
על הגבעה מדרום, מעט רחוק יותר, מימין לראס עלי, הישוב הקהילתי נופית שהוקם בסוף שנות ה-80, ובצמוד אליו נופית שלב ב'. את שני חלקי היישוב אפשר לזהות על פי גגות הרעפים האדומים (אולי די עם זה, זה לא יעשה אותנו שוויץ). על רקע רכס הכרמל, מוריקה מימין לנופית הגבעה עליה מתכננים להקים את 'יששכר', עוד 600 יחידות דיור בשבילן יפרצו דרכים ויניחו תשתיות.
מדרום - חורבות אושה. האתר לא נחפר מעולם חפירה ארכיאולוגית רצינית, אך מניחים שבמקום שרידים ארכיאולגים כגון רצפות פסיפס, בית קברות יהודי ומתקנים שונים. יש הסוברים שהבית הגדול בצפון האתר הוא שרידי בית הכנסת של אושה. מרחק אלפיים אמה מן החורבה - 'אבן תחום השבת' של אושה. כתובת ביוונית החקוקה בסלע, אשר תועדה לראשונה בשנות ה-40 על ידי חוקר א"י זאב וילנאי (שבשבוע בו זכה שוני גבריאלי לתיאור 'האבא של ענבל', אולי צריך לכנותו האבא של מתן).
חשיבות לאומית או לאומנית?
הרושם כאילו הגליל ריק הוא שגוי. לדברי רכז שימור סביבה וטבע של החברה להגנת הטבע בצפון, יוחנן דרום, עם 413 ישובים בשטח של 4500 קמ"ר זהו שטח צפוף. לדברי דרום יש משמעות לכל פגיעה בשטחים פתוחים, גם אם אין בהם ערכי טבע מיוחדים. ואגב, שדות החיטה (האורגנית) של הרדוף, שמוריקים כעת את השדה בין נבי הושן לחורבות אושה, יעלמו גם הם עם בוא הוילות.
חרוב ויששכר הם שניים מ-14 ישובים בעלי חשיבות לאומית שעל הקמתם החליטה הממשלה ביולי 2002. 'חשיבות לאומית', למי שלא יודע, היא הדרך להמשיך ולהתייחס אל הגליל כאל אדמת מריבה, ולא כאל חבל ארץ בו גרים יהודים וערבים בשלום אלו עם אלו. השימוש בתירוץ 'בלימת בנייה לא חוקית והשתלטות ערבית על שטחים פתוחים', הוא לא רק מרגיז, הוא גם לא מחזיק מים.
בסתם יום של חול אחר הצהריים, אנשי שפרעם נראים הרבה יותר מתעניינים בשטח של הקק"ל מאשר בשטחים הפתוחים. החבר'ה יושבים על שולחנות העץ תחת הברושים, מעלים עשן בעלי חיים ומורידים עראק. אחרי ה'תפדל' הראשון ושניים שלושה אהלנים וסהלנים מנומסים הם מציעים בלבביות לגימה, וגם איזה נתח עוף. את הבשר הלבן שעל הפחמים הם נמנעים מלהציע ברוב נימוס. לדבריהם, בסופי השבוע המקום עמוס מטיילים ונופשים. לאחרונה הכשירה קק"ל בתחום היער דרך נוף המובילה מקריית אתא ועד לאלון הגליל שליד צומת המוביל, ממנה אפשר גם לצאת באיזור עדי.
איך מגיעים? מפות של האיזור, נקודות עניין, מסלולי טיול ודרכי גישה אפשר למצוא, כאמור, באתר העמותה. הדרך הקצרה לפסגת גבעת החרוב היא מכיוון צומת בית היערן. העליה ברכב אל הפסגה היא מכיוון קבר נבי הושן. יש לקחת בחשבון שלמרות שהדרך עבירה לרכב פרטי צריך לנגמש אותו בכדי לעבור שם. חשוב לזכור שהשער של שטחי הבקר נעול על פי רוב. בכדי לברר ולתאם את מצב השער, כמו גם על מנת לקבל חומרי הסברה על האיזור, אפשר ליצור קשר עם יפה בדואר האלקטרוני (meiyof@netvision.net.il) או בטלפון (662308 - 053).
לפנייה לכתב/ת 
