אהבה, זה כל הסיפור

חי ומפרפר: "החומר שממנו עשויה האהבה", ערוץ 8, שבת, 21:55

קל להתאהב ב"החומר שממנו עשויה האהבה". ארי פולמן יצר סידרה מרגשת, פואטית, מציאותית, הזויה, לא שגרתית, מסוג הסדרות שאתה רואה ואומר: אם הדבר הזה רק היה משודר בערוץ 2, אנשים היו מתאהבים בהמוניהם.

"החומר שממנו" היא חקירה מהורהרת על נושא מופשט – אהבה – והיא לא משעממת לשניה. פולמן מתחיל משני ילדים : לי, בת 11, להגדרתה מה"רבע מקובלות" בכיתה שלה ("כי אני נמוכצ'יקית") וטוני, ילד ביישן בכיתה ד' – שניהם מחפשים אהבה בכל המקומות הלא-נכונים. אתה ממש חס על הילדים האלה, שמתנסים בפירפורי האהבה הבסיסיים, בדחיה ובחוסר ביטחון משווע, ובתמימותם מאפשרים לפולמן לתעד את רגעיהם האינטימיים ביותר. פולמן אינו מספסר בזה; הוא מלווה אותם בעדינות, ברגישות, אינו מתערב, ומצליח לחשוף את מקורותיה ההתחלתיים של אי ההבנה הנצחית בין המינים. משם הוא ממשיך לעוד סיפורים.

פולמן עושה כאן תעודה כמו משורר, ושירה כמו דוקומנטריסט. הוא עט על הנושא המופשט שלו ומרים, עם פינצטה, כמה סיפורים מרהיבים שמאירים את הנושא באור גדול. פולמן ממש לוכד כאן משהו חמקמק במעופו, ומביא אותו, חי ומפרפר, אל המסך. "החומר שממנו" עשוי היה להיות סרט קולנוע קטן-גדול, כמו "פעלים למתחילים" הצרפתי; לשמחתכם, הוא בטלוויזיה. שווה נדידה המונית לערוץ 8.

איפה היודל? "כוכב נולד 2", ערוץ 2, שישי 21:00

רגע, בשבוע שעבר מישהי התעלפה. רגע, בשבוע שעבר היו שם זמרי היודל העברי החלוציים. והשבוע? גורנישט. אולי הרגע ההזוי היחיד היה זה שבו טיפסה לבמת האודישנים אחת, סיגלית רוסיניול – לא כלבתה של אורנה בנאי – בגרבוני רשת, מכנסונים, חזיה ומגפי עקב, ונתנה מופע-בלהות שהוכיח שפשוט אסור היה לתת ל"חלומות בהקיציס" לרדת. מצד שני, "האקדמיה לצחוק" עדיין באוויר, כך שיש על מה לדבר.

הסיבוב השבועי, בקיצור, הניב מעט מדי רגעים בלתי נשכחים. צפנת חכימיאן, שלפני שנה העביר אותה מתי כספי אודישן כנראה מתוך נימנום, חזרה השנה ולא צלחה את גן ריקי. בצדק. גם הבלונדה שני סלמה, שהיא התשובה ההגיונית לשאלת מיליון-החלומות-הרטובים, "מה היה קורה אם טלי מורנו ולינוי בר-גפן היו, כאילו, הופכות לאשה אחת?" גמרה בחוץ. גם בצדק.

שלושה דברים טובים באמת הגיעו לקו הגמר: מיכל רשף ("תנו לגדול בשקט") היא מסוג הקסמים המהלכים שמחזיקים אותך מול "כוכב נולד" גם כנגד רצונך; גלית חי, במראה דב קואלה, היא מי שמסוגלת לעשות ריטה, עופרה ומוג'דה בשליפה, ומה שראיתם היה לא פחות מציפי-שביט-נולדת; ועמי רסקו, המסגר מבאר שבע עם תסרוקת וגישת יזהר-אשדות-קטן-עליי, הוא מי שיוכל להיות כוכב הטלנובלה הבאה של הלוויין, "המסגר המזמר". גם מיקה שדה ואלינור פלקסמן הפגינו סוג של נינטיות.

סיכומים? מעט מדי התעלפויות, זקנים רומנים חסרי-סיכוי ובעיות חניכיים קשות נרשמו השבוע, ועדיין, "כוכב נולד" נותרת אחד מאיתני הטבע; כשהיא מתרחשת, אתם נשארים בבית. ארוכה מדי, זה כן, וריקי גל עדיין מטפלת במתמודדים כמי שמענגת אותם: בלי שיניים. חבל. שלומי שבת ודיוויד ברוזה – מייבשי הכביסה והמוח של התוכנית – המשיכו להיזכר איך פעם היו פה רק ביצות, אבל עזבו; "כוכב נולד", בשלב האודישנים, היא קבלת-שבת ראויה לגמרי המספקת חומרים שעוד ידובר בהם משך עשר דקות ביום ראשון. אין תלונות.

צריך להגיד: