ביילין מול יתום: האם אפשר להרוג את "ראש הנחש?"

זהו העיתוי שבו על הרשות הפלסטינית לאסוף את שבריה וליטול את המושכות בהנהגת העם הפלסטיני בדרך שאיננה דרך הטרור, דרכו של יאסין.

בשורת הבוקר בנושא הסיכול הממוקד, סיכול הסיכולים, שגרם להסתלקותו הצודקת וההכרחית מן העולם של השייח יאסין, מציבה את האזור כולו באור חדש לחלוטין. אנו בפתח של יום שבו מהלכים באחריות הרשות הפלסטינית - ובאחריותה בלבד, יכולים להעלותנו על דרך חדשה.

החל משנת 1986, עת ייסד השייח הרוצח את ארגון החמאס, הכניס האיש הדתי הזה את האזור כולו למרחץ דמים אשר לא הותיר שמץ של סיכוי לדמות פלסטינית כלשהי ליטול את יוזמת ההנהגה ולהוביל את הישות הפלסטינית לשלום וביטחון. בן המוות הזה הורה במסווה הדת לרצוח יהודים באשר הם, תוך שהוא שולט גם על יאסר ערפאת שהוחזר על ידנו מהגלות בתחילת שנות ה-90 על מנת לייצב את האזור מבחינה מדינית וכלכלית.

גם מבין כותלי בית הסוהר המשיך להנהיג יאסין את ארגוני הסירוב. הוא הפך את גדודי עז א-דין אל קסאם לשולטים, למתכננים, למוציאים מהכוח אל הפועל, בעלי כושר תכנון דקדקני ויכולת מבצעית רצחנית.

הוא אף השתלט בקיצוניות משולחת הרסן שלו על ארגוני הסירוב האחרים, הג'יהאד האיסלמי, החזית העממית והתנזים. בהנהון ראש יכול היה אחמד יאסין להציל את חייו של נחשון וקסמן ז"ל, למנוע את נפילתו של ניר פורז ז"ל, לציין בפנינו את מקום קבורתם של החיילים החטופים סספורטס וסעדון ז"ל ולמנוע קיפוד חייהם של כאלף ישראלים חפים מפשע, אזרחים, יהודים, ערבים וחיילים. לא רק שהוא לא עשה זאת, אלא הטיף לרצח כאסטרטגיה.

הרשות הפלסטינית חייבת ביום זה לאסוף את שבריה, ליטול את המנהיגות ברצועת עזה, בדמותו של מוחמד דחלאן, או אחר, ולהשיב את האזור כולו למחוז של שפיות, תוך נסיון להפסקה מיידית של מחול הטרור ומעגל הדמים.