מי מתנדב למות?
אם אתם "מוכנים לשלם את המחיר", ואם אתם לא מתכוונים שהמחיר זה ילד של מישהו אחר ולא שלכם, נא הגיעו עם יקיריכם למשרד ראש הממשלה ותתנדבו
שרון מחפש מתנדבים. כאלה שמבינים שחיסול יאסין צודק, שמצדיעים ומריעים לנפלאות התבונה של ראש הממשלה ו"מוכנים לשלם את המחיר". שרון מחפש מתנדבים שמוכנים לשלם את המחיר לא באופן רעיוני, לא כאידיאולוגיה פוליטית, מדינית או ביטחונית. את המחיר ממש, במזומן.
אז מה וכמה שווה לכם, אתם עם החיוך על הפנים מהבוקר, החיסול של אחמד יאסין? מאה איש? אלף? קדימה, תבחרו אותם אחד-אחד ותביאו אותם למשרד ראש הממשלה. וכדאי (למען האמינות הבסיסית של השקפת עולמכם המוצקת) שתתחילו בעצמכם ובבני המשפחה הקרובים. אתה, אשתך, ילדיך, הוריך, אחיך ואחיותיך. בקושי הגענו לחמישה-עשר איש, אבל אל תדאג, יש עוד רבים כמוך. גם הם בטח יתנדבו ויגיעו על נשותיהם וטפם לאוטובוסים שיסיעו אתכם לעזה. ההסעה כבר יוצאת.
החלטנו לייעל את השיטה, ובעזרתכם האידיאולוגית להקל על כולנו. די לנו בחוסר הוודאות ובאקראיות שתופסת אותנו בפיגועים כאלה ואחרים. מכיוון שהמחיר פחות או יותר ידוע (כמעט נקוב מראש, בילט-אין בחיסול) נוותר על הכוננות בחיפה, בחדרה, בירושלים, במחסומים ובמעברים למיניהם, ומיד אחרי החיסול ניקח אתכם לחמאס ונגיד לו שאתם המחיר, שאתם מבינים את ההכרח ומסכימים לו. אם יתעקשו שזה לא מספיק, לא תהיה בעיה לגייס עוד מתנדבים. כל-כך הרבה שמחים כאן על החיסול הזה, מבינים אותו ומקבלים אותו, והם כולם "מוכנים לשלם את המחיר". כי "אין ברירה" וכי "אפשר לחשוב שבלי החיסול הזה לא היו פה פיגועים", וכמובן גם כי "מי שמאמין שהערבים מבינים שפה אחרת הוא אידיוט". אז תזדרזו, שלא תחמיצו את ההסעה.
ובדרך, תחשבו על כמה דברים. למשל על זה שבחיים תמיד (לא רק בכביש) כדאי יותר להיות חכם מאשר צודק. או למשל על זה שגם אם יאסין הוא בן-מוות (והוא כמובן כזה, גם לדעתי), זה לא נורא דחוף להפוך גם אותנו לבני-מוות. וכל יום רבים יותר מאתנו הופכים לבני-מוות לא רק באופן מטאפורי, אלא ממש. ולא בגלל שהסכסוך מחייב את הדינמיקה הזו, אלא בגלל שהדינמיקה הזו מחייבת את הסכסוך.
וגם על זה שאפילו אם מוכרחים להרוג אותו (ועוד כמה על הדרך), גם לטיימינג יש משמעות גדולה. לא כדאי לעשות את זה אחרי שיצאנו מעזה ובדקנו מה נשמע? לא כדאי לחכות לאחרי פסח? איכות החיים שלנו לא נחשבת בכלל? הילדים, ההורים, הסוחרים וכל מי שציפה לחופשה אביבית אופטימית יחסית, כולם מודים לראש הממשלה על חג אתגרי, מאיים, מפחיד ומייאש נוסף שהוא העניק לנו.
ואחרי פסח אפשר היה לחכות לאחרי יום העצמאות, ולאחרי החגים וכן הלאה, ובינתיים לנסות משהו אחר.
אבל אתם לא מאמינים שאפשר משהו אחר, ואתם כמו תמיד "מוכנים לשלם את המחיר". אז אם אתם לא סתם אומרים, ואם אתם לא מתכוונים שהמחיר זה ילד של מישהו אחר ולא שלכם, נא הגיעו עם קרוביכם ויקיריכם למשרד ראש הממשלה ותתנדבו. המחיר, הפעם, זה אתם. ותציעו גם לשרון להצטרף.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
