טנגו צפרדעים

תחשבו רגע על הפרעונים המסכנים, שבינתיים, אחרי המכה הראשונה, ימיהם כבר הפכו פתאום להרבה פחות בחזקת "ימי פרעה העליזים". כן, כן. דמיינו נא בעיני רוחכם את המתנגחים בפופוליטיקה של אז: "דם, צפרדע. מה הלאה? האם אנחנו לקראת סיום עידן הפרעונים?" אנשי הימין של אז בודאי דאגו לחקוק על הפירמידות גרפיטי בנוסח 'פרעה משקר', והשמאל צעק "להתנתק! עכשיו ומיד! קץ העולם מתקרב!".

בדרך כלל, צפרדעים היו ממש סימן טוב במצרים העתיקה. חקת, אלת מים במיתולוגיה המצרית, צוירה כאשה בעלת ראש צפרדע, והיתה אחראית על הילודה ועל נביטת החיטה. המצרים ראו שבשנים טובות, בהן הנילוס היה עולה על גדותיו ומציף את תעלות ההשקיה המפורסמות שלהם, היו גם הרבה צפרדעים. אלה מן הסתם מצאו שלוליות וגבים להטיל בהם ביצים ולהתרבות. היות והצפרדע שויכה למשהו טוב מעיקרו, מכת הצפרדעים - התרבות בלתי סבירה שלהן והצפה של אזורי החקלאות והמחיה - ערערה לא מעט את אמונת המצרים ואולי לא עשתה טוב לשמן. היות והחיה היתה חיה קדושה, המצרים לא יכולים היו לנצל את מכת הצפרדעים לבישול, וככה באמת נשארו תקועים עם פיל לבן, מורכב מעודפים גדולים של צפרדעים.

לו הם רק הכירו את הצרפתים

הצרפתים הם חובבי צפרדעים מושבעים. הם לא מטפחים אותן כחיות מחמד חס וחלילה, ולמעשה כמעט כל השימוש שהם עושים בהן הוא בבישול רגליהן. ז'אן למלואז, השף הגדול מבורגונדי, אוהב מאוד להדגיש את העובדה שמרכיבים מסורתיים יכולים לתת תוצאות יוצאות דופן גם בבישול עילי כאשר הוא מגיש חביתה עם רגלי צפרדעים. האנגלים, מצדה השני של התעלה, ממש לא מחבבים את הדו-חי הזה, ומעולם לא הצליחו להתגבר על סלידתם ממראהו. במקור, במאה ה- 14, האנגלים כינו "צפרדע" כל מי שהיו מכוערים בעינהם, צרפתים ולא צרפתים, נזירים ישועים, הולנדים ופחות או יותר כל שאר העולם. רק במאה ה- 18 ניתן כנראה הכינוי סופית לצרפתים. למה? העניין לגמרי לא ברור. אולי בזכות חיבתם של האחרונים לרגלי הצפרדעים ואולי בזכות הביצות מסביב לפריז של פעם. אגב, האנגלים מצמידים את המילה "פרנץ'" פחות או יותר לכל זוועה: מסיפיליס שנקראת אבעבועות צרפתיות, דרך נטישת עמדה ('חופשה צרפתית') ועד חולצת גברים ורודה או תכלת בעלת צוארון וחפתים לבנים שידועה בכינוי חולצה צרפתית. הצרפתים, אם להיות הוגנים, קוראים לחולצה דנן 'חולצה אנגלית'.

'טנגו צפרדעים', אומר השיר וממשיך, 'ירוקות אבל טעים', אומר השיבוש הפרטי שלי, בנוסח האתר "אבטיח". טעים כן, ללא ספק, אבל במידה רבה של צער. זה ממש לא לעניין בימינו לקרוא לזלילה לא מבוקרת של צפרדעים.

"פרות זה בסדר וזה לא? מה קרה," תשאלו, "רק ראית קרומי שחיה, קיבלת רגליים קרות?".

הצפרדעים הולכות ונעלמות בגלל העלמות אזורי המחיה שלהן ובגלל ציד לא מבוקר. בתאילנד ובמקומות אחרים בדרום מזרח אסיה שבהם תופסים צפרדעים למאכל ולרוב ליצוא, הדברים נעשים לא רק בצורה לא סניטרית ולא הגיינית, אלא גם בצורה אכזרית ממש ותוך השתוללות. נסיונות להרבות ולגדל צפרדעים למאכל בחוות - למשל בארצות הברית - נכשלו ברובם, וגידול תעשייתי מסודר נעשה למיטב ידיעתי רק בדרום אמריקה, כמו בברזיל, שבה נמצאת אחת מחוות הגידול הגדולה ביותר לצפרדעים. לצד רגלי צפרדעים בקרור או בהקפאה, ניתן למצוא שם גם ארנקים מעור צפרדע, ראשנים לריבוי, צפרדעים לבקניות כחיות מחמד וגם - שמן צפרדעים.

בשר הצפרדע עצמו הוא בהיר מאוד, עשיר בחלבון ודל בשומן וקל מאוד לעיכול. כמנה ראשונה יהיה צורך בכארבעה זוגות רגליים לאדם, וכמנה עיקרית לשש עד שמונה, וזה לא מספר מבוטל. זה לא שאין מה לעשות עם יתר חלקי הצפרדע, אבל כמו תמיד, יש חלקים טובים יותר וחלקים טובים פחות.

בישול הרגליים דומה מאוד לבישול של פירות ים. הבשר, אם מטוגן או מבושל יתר על המידה, יהיה קשה ודמוי גומי. אם תבשלו אותו פחות מדי תקבלו משהו עם ניחוח של דג לא מבושל במקרה הטוב, ועוף מדמם במקרה הרע. הצורה הפשוטה ביותר להכנה היא על ידי שטיפה והשרייה בחלב, אז יבוש במגבת, קימוח וציפוי בבלילת בירה או פרורי לחם מתובלים וטיגון בשמן לא עמוק, כך שהרגליים לא שקועות בו לחלוטין. מטגנים צד אחד, והופכים. השרית הבשר בחלב לפני השימוש, תמיד אגב 'על העצם', נועדת בעיקרו לריכוך.

צפרדע בחור

מתכון פשוט מאוד, לא ממש כשר לפסח מן הסתם, אבל הוא חביב מאוד על ילדים באשר הם שם.

פרוסת לחם לבן - חלה למשל - בעובי קצת יותר מהרגיל

ביצה אחת

מעט חמאה לטיגון

1. בכוס, קורצים עיגול במרכז פרוסת הלחם.

כנפי צפרדעים ביין לבן

קילו או יותר של כנפיים, מנוקות ומפורקות

2 כפות עלי רוזמרין טרי

1 כוס יין לבן יבש

קמח ללחם (שטיבל 2)

2 שיני שום כתושות

מלח ופלפל

1 כף חמאה

כפותיים שמן זית

סלסלת פטריות (כ- 300 גרם)

1. שוטפים את העוף ומיבשים אותו במגבת נייר.

מבשלים על להבה נמוכה כ-30 דקות או עד שהעוף מוכן.

5. מוסיפים את הפטריות (לא חובה לפרוס, אבל אפשר) ומאדים עד לריכוך שלהן. מגישים עם אורז לבן.

רגלי צפרדעים - מתכון מהעולם החדש, קרי ארה"ב

חלילה לכם מלצאת לציד צפרדעים, גם בחנות, אבל אם כבר מישהו בא מחו"ל והחליט להביא לכם "כי אתם יודעים לבשל", אז ניחא, לפחות שלא יתבזבזו.

חומרים:

שני תריסרים זוגות רגליים

1/2 1 כוסות חלב

מעט מלח

1/4 כוס תערובת של פפריקה מתוקה ופפריקה חריפה

1 כוס קמח

שמן לטיגון

לרוטב טרטר:

1 כוס מיונז מאיכות טובה, או תוצרת בית

2 כפות שמיר, קצוץ

1 כף צלפים, שטופים וקצוצים

כמה טיפות טבסקו (לא חובה)

מיץ לימון לטעם

הכנה:

1. בשקית ניילון, מכינים תערובת של קמח, 1/2 כפית מלח ו-1/2 מכמות תערובת הפפריקה.

2. בקערה, מכינים תערובת של חלב ו-1/2 מכמות הפפריקה.

3. מפרידים את רגלי הצפרדעים, שוטפים אותן במים ומיבשים.

4. טובלים את רגלי הצפרדעים בחלב והפפריקה ומשהים אותן כעשר דקות.

5. מחממים את השמן לטיגון (לא עמוק).

4. מוציאים, את רגלי הצפרדעים ומקמחים אותן בשקית הניילון, מוציאים מהשקית ומנערים את עודפי הקמח.

6. מטגנים בשמן בזריזות - החום צריך להיות כזה שלא ישרוף את הבשר, אבל ישחים מבחוץ. רצוי לנסות על רגל אחת או שתים ובכל מקרה לא לטגן הרבה רגליים יחד. מיבשים על מגבות נייר ומגישים חם, בלויית הרוטב הקר.