פשעים ובגידות בעיר הגדולה

איזה רצח זיעזע את תל-אביב? מתי גילו זוגות מאוהבים את גן מאיר? מי היו מלכות אסתר (מלכות היופי) הראשונות של תל אביב ומה חשבו על כך רבני העיר? כמה רומנים ניהל המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק? ומי היתה המאהבת הסודית של חיים ארלוזורוב? הרבה מאוד שאלות, שספרי ההסטוריה לא ממש עונים עליהן. את התשובות תוכלו לקבל בסיור לילי מיוחד שמארגנת עיריית תל אביב תחת השם: "סיפורים לשעת לילה מאוחרת".

מאחורי שמות הרחובות, הגנים, הסימטאות ואפילו העצים מסתתרים, מתברר, סיפורים קצת הזויים, קצת מיסטיים ומאוד פיקנטיים. "קצת רציחות, קצת בגידות, והרבה סיפורים על השמות המפורסמים בשנותיה הראשונות של העיר", מבטיח המדריך יוסי גולדברג.

הסיור הלילי, שמתחיל בתשע בערב ומסתיים קצת אחרי חצות, משלב עובדות וסיפורים היסטוריים לצד רכילות עסיסית, פולקלור עירוני ופרטים שעברו מפה לאוזן. במשך יותר משלוש שעות אנחנו מסתובבים במרכז הקטן של העיר תל אביב, שהיה מוקד לסיפורים מסעירים ומרתקים.

רצח ואונס בגן הציבורי

הסיור מתחיל ברחוב סימטה פלונית, עם קצת היסטוריה אדריכלית ופרטים על חיי הבורגנות בשנות ה-20, וממשיך לגן מאיר הסמוך, החוגג בימים אלה 100 שנה להיווסדו. הגן נבנה אמנם לזכרו של ראש עיריית תל אביב הראשון, מאיר דיזנגוף, אבל מהר מאוד הפך למקום רומנטי עבור זוגות אוהבים ובני-זוג בוגדים.

"המקום היה כתובת לאנשים שרצו להתבודד, אבל בגן התבצע גם רצח אכזרי, שעורר סערה גדולה ביישוב", מספר גולדברג. ב-21 באוגוסט 1949, בשעה אחת לפנות בוקר, התבודדו בגן שני צעירים יפים למראה: דני פקטרי ונעמי שטיין. איש גבוה עם אלה היכה באכזריות את פקטרי והרג אותו. אחרכך אנס את הצעירה. הרצח והאונס האכזריים כיכבו בכותרות הראשיות של העיתונים באותם ימים. השבועון "העולם הזה" אף הקדיש לפרשה כתבת ענק. כעבור כמה ימים נתפס הרוצח, יעקובוביץ שמו.

במשפט, שנמשך כשנה, חשפה ההגנה כי שני המתבודדים היו למעשה אחים למחצה, ורמזה על יחסים אסורים בין השניים. לבסוף הורשע יעקובוביץ ונגזר עליו עונש מוות בתלייה. ב-1954, זמן קצר לפני ביצוע גזר-הדין, שונה החוק במדינת ישראל ואסר על הוצאות להורג, למעט של פושעים נאצים.

עונשו של הרוצח האלים הומתק, וכעבור עשר שנים הוא השתחרר מהכלא. הפרשה הידהדה זמן רב בעיר. "זה היה רצח שהטיל מורא על תל אביב. אנשים פחדו לעבור בלילה בגן", מספר גולדברג.

מלכת אסתר הפכה לכוכבת

משם המשכנו לכיכר ביאליק ולבית העירייה הראשון, משם שלט על העיר ביד רמה מאיר דיזנגוף. המבנה המשופץ והמרשים לא מזכיר את המבנה האפור והמשעמם של בניין העירייה הנוכחי בכיכר רבין. דיזנגוף נהג לקבל מדי שנה בחג פורים את מלכת אסתר - הגרסה המוקדמת לטקס מלכת היופי של ישראל. בשנת 1929, לדוגמה, התקבלה בבית העירייה חנה פולני שזכתה בתחרות. גם בימים ההם החוגים הדתיים לא אהבו את הליברליות של תל אביב, וניסו למנוע את הטקס.

סיפורה המדהים של אחת ממלכות אסתר הוא סיפורה של ציפורה צברי, צעירה תימנייה שפרצה את כל הגבולות והמוסכמות. היא הגיעה לתחרות ממש ברגע האחרון וקטפה את המקום הראשון. מאוחר יותר הפכה לשחקנית מפורסמת באירופה.

"בגיל 14 צברי התחילה לעבוד בנשיאה ובחלוקה של כדי חלב", מספר גולדברג. "אבא שלה היה חולה מאוד והיא החליפה אותו. בשנת 1928 היא ראתה מודעה שהכריזה על תחרות מלכת אסתר. באותו יום היא החליטה להשתתף, קנתה בד כדי לתפור לעצמה שמלה יפה והגיעה ברגע האחרון לתחרות. היא עלתה לבמה והצליחה להיבחר למקום הראשון. למחרת כבר חזרה לחלק כדי חלב".

הצעירה מכרם התימנים חסכה פרוטה לפרוטה, נסעה לאירופה והפכה לשחקנית מצליחה. ערב עליית הנאצים לשלטון חזרה לארץ. "היא חיפשה עבודה ונכנסה לחנות של יקים", מספר גולדברג. "הם שאלו אותה כל מיני שאלות, ואחר כך ריכלו עליה ביניהם בגרמנית. 'הבחורה השחורה הזאת לא מתאימה', סיננו. הצעירה התימנייה שלמדה גרמנית ושלטה בה על בוריה, השיבה להם באותה שפה, וברחה מהחנות".

בשנת 1994 נפטרה צברי בגיל 88'. על קברה בבית-העלמין העתיק "טרומפלדור" נכתב: "ציפורה צברי. הוכתרה על ידי ראש העיר דיזנגוף בשנת 28' למלכת אסתר". 

משולשים רומנטיים בבית-הקברות

בית-העלמין "טרומפלדור" הוא מקום בלתי נדלה לסיפורים עסיסיים על גדולי האומה: מנהיגים, משוררים ואנשי רוח. בית-הקברות הוקם לפני 102 שנה וקדם להקמתה של תל-אביב. הוא נבנה רחוק מאזור מיושב, אך כיום הוא מוקף בפרויקטים נדלנ"יים חונקים. חומה מקיפה את בית-הקברות, ששמות המתים בו הפכו לשמות רחובות רבים ומרכזיים בעיר. "כל רחובות תל-אביב שוכבים כאן", מתלוצץ גולדברג.

הסיור בבית-העלמין נעשה בשעת לילה עם עששיות דולקות. מאחורי הקברים בפנתיאון הזה נרקמו עם השנים סיפורים ואגדות. "אנחנו נחשוף פנים אחרות של גדולי הסופרים ואנשים מפורסמים שקבורים כאן, כי הם לא יכולים להגיב", אומר המדריך.

ואכן, רוב הסיפורים הם על בגידות, משולשים רומנטיים ואהבות סוערות. כך למשל, המשורר הלאומי שלנו, חיים נחמן ביאליק, שלא הסתיר את חיבתו לנשים, ניהל רומן עם הציירת העברייה הראשונה, אירה יאן בעודו נשוי למניה. אירה שימשה השראה לביאליק ואת עקבותיה ניתן לגלות בשיריו. ביאליק ואשתו מניה טמונים זה לצד זה, ואילו קברה של אירה יאן מצוי לא הרחק משם. בשנות ה-30, אגב, שנים ספורות לפני מותו ממחלה קשה, היתה לביאליק מאהבת נוספת.

גם חיים ארלוזורוב, שתעלומת הירצחו מלווה אותנו עד היום, תורם לסיפורים הליליים. ארלוזורוב, מתברר, ניהל בזמן לימודיו בגרמניה רומן עם בחורה מקומית בשם מגדה. למרות הפצרותיה, הוא החליט לעלות לארץ. לאחר שעזב, מגדה עברה לברלין, שם הוקסמה משני מנהיגי המפלגה הנאצית, אדולף היטלר ויוזף גבלס. לבסוף נישאה לגבלס, שר התעמולה הנאצי.

בתחילת שנות ה-30 חזר ארלוזורוב לגרמניה בניסיון לשכנע את הנאצים לשחרר את רכושם של היהודים ולאפשר להם לעלות למדינת ישראל. הוא ניסה ליצור קשר עם מגדה, אבל היא טרקה לו את הטלפון. מעל קברו של המנהיג הציוני משתעשע גולדברג בתיאוריית קונספירציה בנוגע למותו: "ארלוזורוב נרצח יומיים אחרי שחזר לארץ", הוא מספר, "ויש מי שטוענים כי גבלס שלח אנשים לרצוח אותו, כדי שלא תישאר עדות חיה לרומן שהיה בינו לבין אשתו. אבל התעלומה נשארה בלתי פתורה עד היום". אכן, סיפורים לשעת לילה מאוחרת.

עוד סיור: פשעים עכשוויים

גם כתב הפלילים של "ידיעות אחרונות", בוקי נאה, מציע סיורים באתרי רצח ופשיעה בתל אביב, אבל עם נופך הרבה יותר אקטואלי: פשעים מפורסמים שבוצעו בעיר בשנים האחרונות.

הסיור מתבצע בכמה נקודות בתל אביב וכולל אתרים אטרקטיביים לחובבי ז'אנר סיפורי השוטרים והגנבים ומה שביניהם. נאה לוקח את המטיילים שלו לאזור התחנה המרכזית הישנה, למכוני הליווי ברחוב פין, לבתי הקזינו במתחם שונצינו (שחלקם שוממים עקב פשיטות המשטרה), וכמובן למקום שבו ניסו לאחרונה לחסל את זאב רוזנשטיין.

מי שירצה להיזכר בפשעים מרתקים והיסטוריים יותר יבקר עם המדריך נאה בסניף הראשי של בנק דיסקונט, שבו התבצע שוד הכספות הגדול בכל הזמנים, ובבנק יהב, בו בוצע השוד בשנת 1986, בלילו הראשון של נאה ככתב פלילים. נאה מתבל את הסיור שלו במפגשים עם אנשים הקשורים לעולם הפשע, וביניהם זלמן (שושי) וינדר, שמספר על חייו כזונה, קוקסינל וחוזר בתשובה.

נאה לא מוטרד מהסיור לאתרי הפשע של תל-אביב של שנות ה-40 וה-50, שמארגנת עמותת התיירות של עיריית תל אביב.

"עוד לא נולדתי אז", הוא מתנחם. "ולכן גם לי יש מה ללמוד. הסיור שלהם מעניין מאוד. לתושב העיר שעובר מדי יום במקומות האלה ולא מכיר את ההיסטוריה שלהם - זה כדאי וחשוב".