אלי פימשטיין שרצח את בתו: אני קם בבוקר אדם מאושר

לפני שנה וארבעה חודשים סערה המדינה בעקבות רצח הילדה הודיה קדם, שגופתה נמצאה קבורה ביער אורה. היום (א') אמר אלי פימשטיין, המואשם ברצח בתו הפעוטה, בדיון בבית המשפט המחוזי בירושלים: "אני קם בבוקר אדם מאושר. אני קם לפעמים בבוקר כמו אדם מאוהב".

קרוב לשלוש שעות נמשכה עדותו המזעזעת של פימשטיין, שסיפר: "החלטתי לרצוח את רוני, לפגוע בהודיה, ולהתאבד". לדבריו, "הייתי שלם לחלוטין עם המעשה. זו היתה מחשבה שאני שלם איתה... כל החיים שלי לא היה לי דבר יותר ברור מזה שאני צריך לעשות. לא היה לי ברור אם אני מסוגל אבל רציתי בכל מאודי".

השלב האחרון בהגנה במשפטו של פימשטיין ייערך בעוד כשלושה שבועות ולקראת סוף מאי ייערכו הסיכומים במשפט.

"המעשה הנורא הוא חלק מהפתרון"

עדותו של פימשטיין התקיימה לאחר שעות ארוכות של עדויות מומחים, אבל נראה שאין כמו המלים שלו עצמו כדי לחשוף את התמונה המצמררת המלאה, של אב שמתכנן את רצח בתו.

מספר פעמים במהלך עדותו הופיעו דמעות בעיניו. על השאלה המרחפת מעל המשפט כולו – מדוע רצח את בתו הפעוטה השיב פימשטיין: "קמתי בוקר אחד עם הפתרון. המעשה הנורא שעשיתי הוא חלק מהפתרון, לא הפתרון כולו אבל זה היה המעשה הנכון לעשות. היה לי ברור שאין ברירה אחרת".

בעדותו פירט את הרגע שבו הטביע את בתו באמבטיה. "הודיה ישבה במים. ישבתי על האסלה והסתכלתי עליה. עמדתי בהחלטתי שזה מה שאני הולך לעשות. קמתי, לקחתי אותה בשתי ידיים והשכבתי אותה בתוך המים. לא היה לי ברור אם אצליח. האמנתי שזה המעשה הנכון לעשות כדי לא לחזור לדיכאון".

פימשטיין דחה את טענות התביעה לפיהן ביצע את הרצח במטרה לנקום באמה של הודיה, רוני קדם. "מעולם לא עניין אותי להיות צודק ומנצח... רוני היתה אמא מדהימה וזו זכות גדולה שהיתה לי לגדל איתה ילדה".

"הרגשתי שאני על סף תהום"

פימשטיין תיאר לאורך עדותו תחושת דיכאון עמוק שבו היה שרוי, שהוביל אותו לרצח. "זה סבל נוראי, הרגשתי שאני על סף תהום... היו לי מחשבות אובדניות 50-60 פעמים בשעה והרבה פעמים עמדתי על הסף ובחרתי לחיות".

לדבריו, לאחר שהחל לקבל טיפול פסיכיאטרי, הצליח "לצאת מהבור", אולם מצבו הידרדר לאחר שרוני הודיעה לו כי היא לא תדבר איתו עד שישלם את המזונות. "במקום גישור החלפנו מכתבים בין עורכי דין... היינו תקועים ככה ואני יצאתי למילואים... במילואים קיבלתי טלפונים מהעורכת דין שלה שאמרה לי שאם לא אשלם, היא תתבע אותי. מה שממש הכעיס אותי זו שיחת הטלפון שבה היא איימה עליה. ראיתי שאין טעם לכלום ושאני הולך להתאבד".

אז החליט לרצוח את רוני, לפגוע בהודיה ולהתאבד. הוא הגיע לביתה של המטפלת של הודיה, כתב מכתב שבו הוא מביע צער וחיכה עד שרוני תגיע לקחת את הודיה. "תכננתי לבוא מולה עם הנשק. היה כדור בקנה, נצרה פתוחה. הגעתי למצב של כוונת לראש של הודיה, עצרתי נשימה, אבל הנפש לא נתנה לי. זה היה געגוע מאוד עמוק להודיה ולא הייתי מסוגל והייתי מאוכזב מעצמי".

פימשטיין חזר אז לירושלים והחזיר את הנשק לצבא, לאחר שרוני סירבה, לטענתו, לאפשר לו להפגש עם הודיה באותו יום. לשאלת השופטים, מדוע לדעתו הודיה היתה צריכה למות, ומדוע לא ירה בעצמו, השיב: "היה בי המון כעס ורציתי באמת לפגוע ברוני. אבל אם אני פוגע ברוני ומשאיר את הודיה – הודיה תסבול ואם אני אתאבד – הודיה תסבול גם כן".

"חפרתי את הבור כדי לעודד את עצמי"

שלושה ימים לפני הרצח השלים פימשטיין את חפירת הקבר של בתו ביער אורה. לטענתו, כשהופסקו מפגשיו עם הודיה, "התגבש אצלי מכלול שלם של דרכי פעולה ופה נכנס הרעיון לעשות את מה שבסוף עשיתי, את הנורא מכל. חשבתי לעצמי, הנה פתרון – אני לא אשתמש בו, אבל הוא קיים. באחד הימים כשהרגשתי רע חפרתי בור כדי לעודד את עצמי".

פימשטיין אמר עוד שאת הסיפור שבדה לאחר הרצח, לפיו הודיה יצאה מביתו כשעזב אותה לרגע בסלון, אילתר בעת שדיבר עם השוטרים שהגיעו לביתו.

על התנהגותו בימים שבהם חיפשה אחר בתו מדינה שלמה אמר: "לא רציתי להופיע בתקשורת, עשיתי הכל כדי לא להופיע. ישב אצלי בבית צוות סיעור מוחות שהיה אחראי על העבודה מול התקשורת. הם היו נותנים לי דף שבו היה כתוב מה להגיד ואצל מי להופיע".

הפסיכיאטר: מצבו השתפר לפני הרצח

מוקדם יותר העיד הפסיכיאטר שטיפל באלי פימשטיין ערב הרצח. ד"ר הילל דייויס איבחן את פימשטיין כ"בעל אישיות נרקסיסטית ושרוי בדיכאון". לדבריו, לפני הרצח התלונן הנאשם על ירידה במצב הרוח, דיכאון וירידה במשקל. אולם, בתוך חודש מתחילת הטיפול, העיד, יצא פימשטיין ממצבו הדיכאוני, לאחר שנטל תרופה אנטי דיכאונית.

סניגורו של פימשטיין, עו"ד אמיר דהאן, טען כי אותה תרופה גורמת לתוקפנות רצחנית. אולם ד"ר דייויס דחה אמירה זו, וטען שהמושג "תוקפנות רצחנית" אינו מוכר כלל בפסיכיאטריה. ד"ר דייויס גם דחה את טענת עו"ד דהאן, לפיו אישיות אחרת השתלטה על פימשטיין בזמן הרצח. הוא העיד כי לאחר כחודשיים של טיפול בנאשם, ניכר בו שיפור - עליו העיד גם הוא עצמו.

כבר בחודש ספטמבר החל שיפור, ופימשטיין, כך לפי ד"ר דייויס, אמר שהוא רוצה להיות אב טוב, שהוא רוצה שלהודיה יהיו הורים טובים, ושבתו היא "אחד מהדברים החשובים והטובים" שקרו לו. אבל את אודי קדם, דודה של הודיה, זה לא שיכנע.

אודי קדם, הדוד: הוא תכנן הכל 

"כל העדים המומחים מראים בצורה מפורשת שהוא תכנן את הכל לפני הרצח", טען קדם בעדותו. הוא אף תקף את אופן התנהלות המשפט ואת התארכותו: "הודיה אמורה הייתה לחגוג אתנו את ליל הסדר. שנה וארבעה חודשים לאחר הרצח, אנחנו מתחננים. המשפט הזה נמשך ומתארך. אלי פימשטיין הוא שטן ומסוכן. איפה הגבולות? מתי יהיה לזה סוף?"

קדם אמר כי הוא ואחותו רוני, אמה של הודיה, נמצאים בחרדה מהמחשבה שהדיונים בקשר לאי-שפיותו של פימשטיין יתקבלו. "יש פחד שהוא לא יקבל את עונשו. יש הרי תקדימים לזה שאב שרצח את ילדיו ואת משפחתו מסתובב חופשי. עד כמה ישראל יכולה לאפשר לאבא רוצח להסתובב?"

ד"ר אלכסנדר טייטלבוים, שאיבחן את פימשטיין לאחר הרצח, טען מעל דוכן העדים כי פימשטיין היה במצב נפשי שבו שלט בכל. ד"ר טייטלבוים התייחס לכך שעל-פי כתב האישום, פימשטיין התכוון כמה חודשים לפני הרצח לרצוח את בתו ואמה, אך נמנע מלעשות כן. "הוא רצה לפגוע בבתו ובאמה ומצא לנכון שלא לרצוח – זה מעיד על שליטה מצוינת, על התלבטות".