בא דואר? נאוה בבית?
"נאוה בבית?" היה ה"צטערת" של שנות השישים. מדינה שלמה נצמדה שלוש פעמים בשבוע למקלטים ועקבה אחר קורותיה של משפחת שמחון: האב שעובד במפעל, האם עקרת הבית, הבן החייל והבת הקלאברית. משפחה ממוצעת. מדור "היו זמנים" מציג קטעי אודיו שאסור לכם להחמיץ מתוך תוכנית הרדיו של גל"צ ששיגעה מדינה שלמה. פעם זה היה מצחיק. תשאלו את כולם
נוח: אין אוכל ?
צפירה: יש אוכל.
נוח: בא דואר?
צפירה: לא בא דואר.
נוח: נאוה בבית ?
צפירה: נאוה בבית .
נוח: נו, אז לאכול .
(מתוך הפתיחה של "משפחת שמחון", להאזנה לשני התסכיתים - באדיבות גלי צה"ל - לחצו כאן)
מהפכה על גלי האתר (פורסם ב"ידיעות אחרונות", 21.3.63)
משפחה צעירה נכנסה, לא מכבר, לדור בקרבת ביתנו. לא היה במשפחה זו משהו שהבדיל אותה ממאות ואלפי אחרות בישראל: בעל צעיר העובד במפעל תל-אביבי ועקרת בית צעירה וחרוצה. ואף על פי כן שלחו בהם השכנים עיניים סקרניות. מאוחר יותר החלו זאטוטי השכונה לשלוח בהם חיצי לעג: "נאווה בבית?" – שאל האחד. "היי, בא דואר?" – שאל השני.
ואז, בבוקר מעונן אחד, נתחוור לנו פשר הליגלוג: על שער הבית קבעה המשפחה שלט קטן, כמעט בלתי נראה: משפחת שמחון.
"קורות משפחת שמחון" העלה את מידת ההאזנה לתחנת השידור הצבאית, גלי צה"ל, לממדים בלתי רגילים ובלתי משוערים.
כוונתו של מחבר התוכנית, משה בן אפרים, היא להעלות, כפי שנהוג בתוכנית דומה בחו"ל, בעיות אקטואליות ולא כל-כך אקטואליות באספקלריית חייה של משפחה ישראלית.
וכך, מעלים ארבעת בניה של משפחת שמחון בעיות מבעיות שונות שלוש פעמים בשבוע. את התכנית, מספר בן אפרים, הוא כותב "שלוש-ארבע בבת אחת". השחקנים – רודנסקי, שיין, קוטלר ודרויאנוב – מקבלים את החומר לבתיהם ימים מספר לפני ההקלטה, קוראים בו ועורכים חזרות. בדרך כלל מכיר כבר כל שחקן את הטיפוס שהוא מייצג בתכנית, ו"נכנס כבר לעורו", כך שאין צורך בחזרות רבות. ההקלטה נערכת אחת לשבוע בשעות הבוקר, ואז מקליטים כמה קטעים בבת אחת.
אגב, לא מכבר הוצאה המנגינה הקבועה שליוותה את התכנית מיום שידורה הראשון, לאחר שמאזין אחד קבל בפני מנהל התחנה כי המנגינה היתה מקובלת מאוד על הנאצים.
לפנייה לכתב/ת 
צילום: סי די בנק
ממדים בלתי רגילים
מומלצים
