טיולי רכבת: מקורות הירקון
בין תחנת פתח תקווה ותחנת ראש העין עובר נחל אחד וקו רכבת אחד. לצד כל תחנה: גן לאומי ירוק ונאה. בין התחנות והגנים - לצד מסילת הרכבת - בריכת נופרים, פילבוקס והמון פרחים וציפורים
כנראה שיותר משמסובך לשקם את הירקון, מסובך לשקם את שמו של הנחל. לכבוד מי שאמרה לי השבוע 'איכס' כשסיפרתי על טיול במקורות הירקון כדאי לחזור על המינוח 'הירקון הנקי', שזה הקטע עד לחיבור הירקון עם נחל קנה.
בגן לאומי ירקון שני מוקדי עניין סגורים ומגודרים לכניסה בתשלום: 'תל אפק' ו'מקורות הירקון', האחד סמוך לתחנת הרכבת של פתח תקווה והשני לא רחוק מתחנת ראש העין. את יום הטיול בין שתי התחנות ניתן לעשות לשני הכיוונים (אבל יותר קל להתחיל אותו בפתח תקווה: יותר קל למצוא את הדרך מתחנת הרכבת אל הגן הלאומי).
עד לפתיחת קו הרכבת לכפר סבא, היה הטיול למקורות הירקון קלאסי ממש: תחנת הרכבת של ראש העין היתה ממש בכניסה לפארק תל אפק. על הקו החדש לכפ"ס נבנתה תחנה חדשה לראש העין, ועתה נוסף לטיול עוד קטע של כקילומטר שעובר מתחת למחלף קסם, מחלף האדירים של כביש חוצה שומרון עם כביש חוצה ישראל ועם הכבישים ללא אגרה המקבילים לו. אולי רק הליכה מתחת למחלף הענק, ומעבר מתחת לחמשת הגשרים ממחישה כמה שטח הוא זולל.
תל אפק: הורדוס היה פה
המבנה הבולט ביותר במתחם תל אפק הוא המבצר העות'מני, בינאר באשי, שנבנה לפני קצת יותר מארבע מאות שנה בראש התל הקדום. מהמבצר רואים היטב את כל גוש דן ואת מעיינות הירקון הנובעים למרגלות התל. שפיעת המעיינות הטבעיים של הנחל השני בגודלו בישראל היא חזקה מאוד (25 אלף קוב בשעה) ובמשך אלפי שנים הדרך היחידה לעבור צפונה או דרומה לאורך 'דרך הים' הייתה במעבר אפק הצר שבין מעיינות הירקון, לבין שיפולי השומרון. כיום, אגב, מוזרמים בנחל כאחוז אחד ממי מעיינותיו, ואת שאר המים מעבירים דרומה במה שנקרא 'מפעל ירקון-נגב'.
מדרום למבצר העות'מני נחשפו רצפת הרחוב הראשי והרובע המסחרי של העיר הרומית אנטיפטריס אותה הקים המלך הורדוס, שגם נתנה למקום את שמו המקובל, 'מבצר אנטיפטרוס'. עם כל הכבוד למבנים ההיסטוריים, רבים מבאי תל אפק מגיעים דווקא על מנת לערוך את פיקניקיהם במדשאות הרחבות בהן מתקני נופש פעיל, מתקני שאיבה נטושים מתקופת הבריטים ומזנון.
השביל היוצא מן השער האחורי של הגן (הפשפש), מוביל לאורך מעיינות הירקון עד לבריכת הנופרים, בה כבר פורח הנופר הצהוב. השביל עובר לאורך שדות חקלאיים, שבשוליהם פרחי בר לא מעטים. מרבדי הצהוב של החרדל הלבן (או שמא היה זה חרדל השדה) שולטים, ושווה להתבונן גם בנוריות הצהובות הקטנטנות שמסתתרות בין הצמחים בשולי השביל. זיקוקי השיטה החלמוניים גם הם כבר מתפוצצים אל מול שמי האביב וגם מקומה של צמחיית הגדות לא נפקד.
בנוסף לדורסים הנראים בשמיים יש לא מעט עופות מים באיזור: שלדגים ופרפורים, אגמיות וקורמורנים, מגלנים ארוכי מקור וגם צרצרים או חגבים בגודל שמאפשר לספור אותם בין מיני הציפורים. בעונות הנדידה עוצרות להקות של חסידות במזבלה שרואים מן הרכבת בסמוך לתחנת פתח תקווה, וגם אותן ניתן למצוא בשמיים.
השביל מבריכת הנופרים ממשיך לאורך מסילת הרכבת עד לגשר הרכבת ולפילבוקס, אחת מאותן עמדות שמירה בריטיות שקיבלו את שמן מצורת המבנה העגול שהזכיר לאנגלים את קופסאות הכינין (Pill Box). ראשוני פתח תקווה ביקשו להתחבר לקו הרכבת הראשי עם הקמתה של אם המושבות, אך רק כעבור 40 שנה, לאחר שהבריטים החלו לשלוט בארץ, סלל גדוד העבודה את הקו. בתקופת המרד הערבי הגדול הוקמה במקום עמדת הפילבוקס ממנה שמרו על הגשר אנשי חיל נוטרי הרכבת.
מקורות הירקון: ההשפעה של יואל משה
מתחת לגשר הרכבת נמצא הפשפש של מקורות הירקון. גם כאן יש מדשאות רחבות ידיים בין עצי אקליפטוס גבוהים, לצדן זורם הנחל לאטו. מאוד לאיטו. למען הסר ספק: אסור לשחות, והמים הירוקים לא עושים חשק.
ברחבי הגן גם מספר אתרים. בחוות קסאר שרידי חוות חקלאית ובה באר עם מתקן שאיבה. את החווה הקים סלים קסאר, סוחר מיפו, בשנה בה הוקמה פתח תקווה (הוא כנראה מאוד הושפע מהבלדה על יואל משה סלומון, ולא חשש להתיישב בלב הביצות). לאחר כשבע שנים נמכר המקום לברון רוטשילד, ואנשי פתח תקווה השתמשו בה לניסויים חקלאיים.
בערך באותה תקופה הפסיקה לפעול במקום טחנת אל-מיר, שניתן לראות את שרידיה. זו תחנת הקמח העליונה ביותר בירקון (שנקראה גם טחונת אל פוקא) וככל הנראה גם הקדומה ביותר. אל-מיר היה גם שמו של הכפר הערבי במקום, משמעותו 'המעבר', ומניחים כי קירות הטחנה שימשו גם כגשר לחציית הנחל. בשטח הגן נמצאים גם סכר מדידה של נציבות המים ובית חווה מן המאה ה-19.
אפשר גם אחרת
הכביש היוצא מקופות הגן מוביל עד לצומת הכניסה למתחם ירקונים בו יש לא רק תחנת רכבת אלא בעיקר מרכז קניות, עם מספר סניפים של רשתות מזון מהיר וגם מספר מתקני שעשועים למי שנשאר לו עוד כוח.
הכניסה לגן לאומי ירקון היא, כאמור, בתשלום. כרטיס כניסה אחד טוב לשני המתחמים, ובקופות הגן גם עלוני מידע עם מפת המסלול בתוך הגן. בפני מי שרוצה להימנע מדמי הכניסה יש אפשריויות נוספות והכוונה אינה להתחמקות מתשלום על ידי כניסה ויציאה מן הפשפשים. סימוני הנתיב הישן של שביל ישראל עדיין שם, וניתן לעקוב אחריהם מבריכת הנופרים, והפילבוקס עד למעבר מתחת לכביש חוצה שומרון, ליד כפר הבפסטיסטים. משם אפשר להמשיך מערבה לאורך הנחל לכיון טחנת אבו רבאח ששופצה לאחרונה. יש לקחת בחשבון כי המסלול הזה הרבה יותר ארוך ודורש הצטיידות ליום הליכה.
התחנה הבא: בנימינה
לפנייה לכתב/ת 
