"אנחנו אוספים מידע על משתפי קבצים ישראלים"
כך אומר רוני בראון, מנכ"ל הליקון, שעומד גם בראש המשרד הישראלי של הפדרציה הבינלאומית של תעשיית המוזיקה (IFPI). עם זאת, "משתפי קבצים ישראלים לא יתבעו בשלב זה", הוא מרגיע
חברות המוזיקה בישראל עשויות לפעול בעתיד נגד גולשים ישראלים המשתפים שירים בתוכנות שיתוף קבצים, אך אינן מתכוונות לעשות זאת בזמן הקרוב, כך אומר ל-ynet רוני בראון, מנכ"ל הליקון, שעומד גם בראש המשרד הישראלי של הפדרציה הבינלאומית של תעשיית המוזיקה (IFPI).
ה-IFPI, המייצגת ברחבי העולם את חברות המוזיקה הגדולות (ומקבילה ל-RIAA, הפועל בארה"ב בלבד), מסרה השבוע, כי פתחה בהליכים משפטיים נגד 247 אנשים בגרמניה, דנמרק, איטליה וקנדה, בחשד לשיתוף קבצים פיראטיים ברשת באמצעות תוכנות כמו קאזה, Winmx, emule, iMesh ואחרות.
יותר מ-120 גולשים בדנמרק קיבלו מכתבים הדורשים מהם להפסיק לשתף קבצים פיראטים ולשלם פיצוי או להסתכן בתביעה משפטית. 68 אנשים בגרמניה דווחו לרשויות אכיפת החוק במדינה לאחר שחברות המוזיקה חשדו בהם בשיתוף קבצים פיראטים, בעוד 30 גולשים באיטליה נתבעו בגין הפרת זכויות יוצרים ו-29 קנדים נצבעים בגין עבירות דומות. מאחורי כל המהלכים המשפטיים עומדים איגודים מקומיים המקושרים ל-IFPI.
אנשי ה-IFPI מציינים, כי תביעות נוספות יוגשו במדינות אחרות במהלך החודשים הקרובים כחלק ממהלך כולל נגד פיראטיות. "מדובר במאמץ מתואם ראשון להרחיב את המאבק בפיראטיות למדינות נוספות בהן גניבת הקבצים היא בעיה חמורה", מסר אלן דיקסון, מנהל ה-IFPI, לסוכנות הידיעות אי.פי. על פי הודעת האיגוד, גולשים שבתי המשפט יפסקו נגדם צפויות לעונשי מאסר או קנסות של אלפי דולרים, על פי החוק המקומי בכל מדינה.
"אוספים מידע על גולשים ישראלים"
"ה-IFPI וה-RIAA החליטו לפני כשנה לתבוע משתפי קבצים ברחבי העולם, וישראל היא חלק מההחלטה הזו", אומר בראון ל-ynet ומגלה לראשונה כי חברות המוזיקה אוספות מידע על מורידי קבצים גם בישראל. "אנחנו נעזרים בטכנולוגיות שעומדות לרשות ה-IFPI וה-RIAA ואוספים נתונים על גולשים ישראלים שמעמידים את התכנים ששמורים על הדיסקים הקשיחים שלהם לרשות משתמשים אחרים. כל הפעולות האלה מתבצעות במסגרת החוק, כמובן".
חברות המוזיקה משתמשות בטכנולוגיות שסורקות רשתות שיתוף קבצים ומתעדות קבצים המופצים בהן על פי כתובות IP של מחשבים. עם זאת, הטכנולוגיות האלה אינן מאפשרות לחברות לדעת מי הם המשתמשים במחשבים האלה ולשם כך הן נדרשות לבקש צו משפטי המורה לספקי האינטרנט לחשוף את זהות הגולשים האלה, כצעד מקדמי לפני הגשת תביעה.
אם יצאו לפועל הפעולות המשפטיות נגד גולשים בישראל הן יובלו על ידי חברות המוזיקה הגדולות באמצעות הפדרציה הישראלית לתקליטים (הפי"ל), שמטפלת ברשיונות ההשמעה וגביית התמלוגים עבורן. האישור לפעולה כבר ניתן על ידי הממונה על ההגבלים העסקיים.
"לעת עתה, אני יכול להרגיע את ציבור הגולשים הישראלי ולספר להם כי אנחנו יודעים עליהם די הרבה אבל לא מתכוונים בינתיים להשתמש במידע הזה לצורך הגשת תביעות ונקווה שלא נצטרך לעשות זאת בעתיד", אומר בראון, "אנחנו מאמינים כי זמינות של שירותי מוזיקה חוקיים ברשת היא תנאי בסיסי לקבלת החלטה על הגשת תביעות נגד משתפי קבצים. בשלב זה יש יוזמות רבות, אך כל עוד לא יהיה היצע מכובד של מוזיקה חוקית ברשת לא נתבע גולשים".
האם הישראלים ישלמו על מוזיקה ברשת, להערכתך?
"למרות הדימוי הפיראטי של ישראל, סקרים שאנחנו ביצענו גילו כי יש הרבה מאוד ישראלים שמביעים נכונות לשלם סכום סביר של דולר לשיר, למשל. חשוב לציין כי הירידה במכירות האלבומים בארץ ובעולם נבלמה השנה, ואני מקווה כי מכאן נתחיל לראות צמיחה בערוצי ההפצה הקיימים וגם האלטרנטיביים".
הבלימה של הירידה במכירות קצת שומטת את הקרקע מתחת לטיעון של חברות המוזיקה, לפיו שיתוף קבצים הפיראטי הוא התורם העיקרי לירידה זו. הרי השיתוף עדיין מתנהל במלוא המרץ.
"לאו דווקא. ייתכן שזו ההוכחה לכך שהמאבק המשפטי של חברות המוזיקה מתחיל לשאת פירות".
האם המוני גולשים מבועתים נטשו את המחשבים והמקלדות ורצו בהמוניהם אל חנויות המוזיקה הנטושות כדי להציל את התעשייה המקרטעת? מי שירצה, יוכל להאמין בכך, אך המצב בישראל שונה לחלוטין מאשר בארה"ב. ה-RIAA תבע עד כה 1,977 אמריקנים והגיע להסדר מחוץ לבתי המשפט ב-400 מקרים נוספים מאז החל במאבק המשפטי שלו נגד משתפי קבצים.
ההבדל בין קנדה לישראל
הפסיקה שקיבל השבוע שופט בית המשפט בקנדה, שהכשירה את שיתוף הקבצים במדינה, שפכה מים צוננים על מאמצי ה-IFPI וה-RIAA. בראון קורא להימנע מהשוואות בין קנדה לישראל.
"אם המדינה מאמינה כי המוזיקה של היוצרים והמבצעים צריכה להיות זמינה לכולם, בחינם או בהנחות ניכרות, יש לפצות אותם על כך באמצעות תמיכות וסבסוד. המחוקק דואג לרוב לאיזונים, שמתחשבים בכל הצדדים. קנדה היא דוגמה למדינה עם איזון מרובע - המתחשב במפיקים, ביוצרים, במשתמשים ובמדינה.
"לא רק שהמדינה הטילה מס על נגני מוזיקה, שאמור לפצות את בעל הזכויות על אובדן ההכנסות, היא גם מסבסדת חלק מעלויות העובדים בתחומי המוזיקה, הקולנוע ותחומי אמנות אחרים ומעניקה תמיכות ומענקים מסוגים שונים. זו עסקת חבילה שמתקיימת במערכת האיזונים המרובעת ואי אפשר להתייחס לפסיקה האחרונה מחוץ להקשר הזה".
מה בדבר "מס שיתוף קבצים" שיוטל על צורבים, מכשירי DVD צורבים ודיסקים קשיחים, באמצעות תיקון לחוק זכויות היוצרים ("חוק הקלטות הריקות")?
"יש יוזמות שונות בהקשר זה. אני לא מאמין כי חוק המדיה הדיגיטלית עשוי לשנות את גורלה של התעשייה, אך חשוב לדעת מה יהיו ההתניות. אם החוק יתיר העתקה ביתית באופן גורף זה יהיה אסון לתעשייה. אם ניתן יהיה לוודא כי ההעתקה הביתית תהיה במגבלות ברורות, שלא יפגעו במודלים העסקיים, הרי שמדובר בחוק חיובי".
לפנייה לכתב/ת 
