לראות או לא לראות?

כמדי שנה משוחררות באביב כמויות מכובדות של סרטי קולנוע לכל המשפחה, פיתרון אידיאלי לשארית החג. למען האמת, קשה לדלות מן היבול הרב סרט אחד שהוא בבחינת קונצנזוס, או במילים אחרות, "כשר למהדרין". עם הסרטים שהם בבחינת "חמץ" העבודה הרבה יותר קלה, אך אין ספק שפסח הוא בראש ובראשונה חגם של הסרטים "לאוכלי קטניות", שכן מרבית היצירות שמידפקות על דלתנו וקורצות לכיסנו מיועדות לקהלים מצומצמים בעלי טעם ומסורת, איך לומר, ייחודיים במקצת.

על מרדפים, כלבים וריקודים

"פיטר פן" הוא ללא ספק אחד הסרטים הבודדים שמוצגים כרגע על המסכים העשוי להביא נחת גם לילדים וגם להוריהם. סרטו עתיר התקציב של פי. ג'יי הוגאן הוא בראש ובראשונה יצירה סנטימנטלית, אך לא במובן הרע של המילה. למעשה, זהו אחד העיבודים המקסימים והמרגשים לאגדת הילדים האהובה. לעומת זאת, באגף הסרטים המוחמצים תוכלו למצוא את עלילותיו של "חתול תעלול", שמזלזל בדמויותיו, כמו גם בצופיו. אך מלבדם, בבתי הקולנוע מציגים כרגע שלושה סרטים נוספים שמאפשרים צפייה משפחתית. הראשון שבהם הוא "ים של אש" בכיכובו של פליט "שר הטבעות", ויגו מורטנסן, והוא סרט שעשוי לקסום גם למבוגרים וגם לילדים, שכן יש לו ניחוח של סרטי ההרפתקאות הקלאסיים. אם להגדירו בקצרה הרי שמדובר בהכלאה בין "הסמוראי האחרון" ו"הסייח השחור 2", שכן עלילתו עוסקת בפרש רדוף טראומות ממלחמת האזרחים המוזמן למירוץ סוסים בחצי האי ערב.

לסרט יש קצב איטי והוא עשוי להרתיע את אלו מכם המעדיפים התרחשויות מהירות, אבל לכל מי שניחן בסבלנות ומוצא עצמו מתרפק בנוסטלגיה על קולנוע של פעם, הרי ש"ים של אש" מעניק תמורה מלאה לכרטיס. הרפתקאות. מרדפים. סוסים. אהבה. יריות. מכות. עומאר שריף וכמה הולם - מכת ארבה.

יצירה עם קצב מהיר יותר היא "סקובי דו 2" שבניגוד לחלקה הקודם מסתפקת בפחות מחוות סמויות לעולם הסמים ואף מאמצת קו פדגוגי שבראשו המסר הראוי "היו עצמכם". "סקובי דו 2" מרגיש כמו מסע בלתי פוסק ברכבת שדים, והוא בהחלט עשוי לקסום לזאטוטים. לגבי שכבות הגיל המבוגרות יותר, דינו כדין כל סרט המשך: אהבתם את הראשון תאהבו את השני. סבלתם בראשון...

אוריינטציה פדגוגית זהה ניתן למצוא בסרטו החדש והנפלא של ריצ'רד לינקלייטר, "רוק בבית הספר", אך גם הוא מצריך טעם מיוחד. בעיקר בגלל שאת התפקיד הראשי מגלם ג'ק בלאק. בלאק הוא טעם נרכש. או שסולדים ממנו או שסוגדים לו. ולכן, לכל מי שפעילותו התזזיתית של בלאק מעלה בו רצון עז לחתוך את ורידיו או להכניס אצבע לשקע החשמל הקרוב, כדאי להתרחק מסרטו החדש כמו מאש (המצלמה לא מרפה ממנו אפילו לדקה). לעומת זאת, לאלו מכם שלא פיתחו אלרגיה לבלאק, או לחלופין, מעריצים את האדמה שעליה הוא דורך, צפויה הרפתקאה נפלאה, ובמרכזה רוקיסט אנארכיסט (בלאק) השואל את זהותו של שותפו לדירה, מסתנן לביה"ס יוקרתי, מתחזה למורה מחליף ומלמד את הילדים את המקצוע הכי חשוב. לא. לא מתמטיקה, אלא רוק, ובאמצעותו את השיעור המשמעותי ביותר לחיים האמיתיים - הערכה עצמית.

אל דאגה - הסרט לא יטיף לילדיכם לזנוח את ספסל הלימודים ולאמץ פוזה מתמרדת, שכן ברוחו הוא נשאר שמרני. האנארכיסט יהפוך אחראי יותר ויתבגר, ואילו המורים, ההורים וילדיהם השמרניים ילמדו קצת להשתחרר.

ומגיעה גם מילה טובה לג'ק בלאק. בלאק הוא גיבורם של הלוזרים באשר הם. הוא מסוג השחקנים שגורם לכל הנדכאים להרגיש טוב עם עצמם, בניגוד לכל הכריסטינות אגילרות ששרות על יופי פנימי. בלאק באמת מרגיש כמו אחד משלנו. שמן. נמוך. לא יפה במיוחד. אבל כמה יופי פנימי וכמה נשמה הוא מכניס לתפקיד שבסך הכל מבקש לעשות לכולנו טוב על הנשמה. בלי לפגוע באף אחד. בלי להתפלש ברפש. והכי חשוב - בלי שנאה. יש רגע בסרט שבו בלאק מבקש להרגיע נערה אפרו-אמריקאית כבדת משקל לפני העלייה לבמה ומספר לה על ארתה פרנקלין ועל עוד אמן שמן, הוא עצמו, שמרגיש כמו מלך מין כשהוא עולה לבמה. דברים דומים ניתן לומר על ג'ק בלאק כשחקן. אומנם דמי מור לא תיכנס איתו לשק שינה, אבל כשהבחור הזה עולה על הבמה ונותן את אחד מאותם ריקודי שיכור מתנדנדים שלו, אפילו הגדולה במלכות הקרח תימס.

מלבד "ביה"ס לרוק" לבני הנוער יש אפשרות לקפוץ לקובה של שלהי שנות החמישים ולפזז לצלילי "ריקוד מושחת 2". לכל מי שגדל בשנות השמונים ושומר מקום חם בלב לריקודיהם של פטריק סווייזי וג'ניפר גריי וכך גם לשירים המתקתקים והנפלאים של "ריקוד מושחת", יהיה קצת מוזר לגלות שמלבד הופעת אורח קצרה ומקסימה של סווייזי, סרט ההמשך אינו מכיל כל קשר ליצירה המקורית. "ריקוד מושחת 2" עשוי לרצות בעיקר בני נוער, שמגיעים ללא הכנה או ציפיות מוקדמות וזקוקים לסרט שירפה קצת מן המתח של הפגישה הראשונה. הנשיקה בסיום מובטחת.

ג'וני, אנג'לינה ודנזל

באגף סרטי המתח נפתח באזהרה לגבי סרטו החדש של ג'וני דפ, "חלון סודי" (החל מסוף השבוע בבתי הקולנוע). מדובר בעיבוד נוסף ליצירה של סטפן קינג, ובמרכזה מחבר ספרי מתח פופולאריים (דפ), הזוכה לביקור מפתיע מאדם (ג'ון טורטורו בתפקידו הגרוע ביותר) המאשים אותו בגניבה ספרותית. האם מדובר במתיחה? האם יש בכך מן האמת? האם חברה החדש של גרושתו עומד מאחורי המזימה? אל דאגה, לא נגלה. "חלון סודי" הוא מסוג הסרטים שקם ונופל על הטוויסט שלו. רובכם הגדול ינחש את ההפתעה עוד בשלב מוקדם של הסרט. דפ נפלא כהרגלו, אך אפילו הוא לא מצליח להציל את סרטו של דיוויד קופ ( התסריטאי של "החדר", "ספיידרמן" ועוד), שיותר מכל מרגיש כמו cut and paste של אלמנטים עלילתיים וחזותיים משני עיבודים מוצלחים יותר של סטפן קינג: "הניצוץ" בבימויו של סטנלי קובריק ו"מיזרי" של רוב ריינר.

סרט מתח נוסף שמתבסס על עלילה מפותלת והפתעה בסיום הוא "לקחת חיים" (החל מסוף השבוע), בבימויו של DJ קארוזו ("אגם המוות") ובכיכובם של אנג'לינה ג'ולי, איתן הוק וקיפר סאתרלנד. הסרט אינו מומלץ לילדים וגם לא למבוגרים עם רתיעה מתיאורים גרפיים הכוללים בין היתר גופות שסועות, איברים פזורים ושאר ירקות. לעומת זאת, הסרט מיועד לכל מי שנהנה לאחרונה מ"אפקט הפרפר", ויש לו משיכה טבעית לסרטי מתח בהם שוטרת מסוקסת וקשוחה נקלעת למשחקי חתול ועכבר עם רוצח פסיכופט. אה כן. כמובן שגם מעריציה של ג'ולי יחגגו. הסרט כולל צילומי תקריב מרובים על שפתיה ודדיה. בתיאבון.

את משבצת סרטי המתח סוגר "עד קצה הזמן" של הבמאי המוכשר קרל פרנקלין ("צעד לא מחושב"), ובו מגלם דנזל וושינגטון מפקח משטרה בפלורידה החמה והלוהטת המבקש לפענח פרשיית רצח שרוב עקבותיה מובילים אליו. אומנם לא מדובר במותחן גאוני במיוחד, והסרט אף מפר לא מעט קודים של אמינות, אבל לצופה שמוכן להקריב את הגיונו בעבור ערב של כיף, נכונה הפתעה נפלאה. "עד קצה הזמן" הוא יצירה אלגנטית, סקסית (אווה מנדז!!!), קולחת ומרתקת, שמבקשת לעשות רק טוב. חג שמח וצפייה מהנה.