שלמה נחמה: יש לנו בעיה חמורה של מנהיגות
יו"ר בנק הפועלים אומר בראיון לסבר פלוצקר, כי אנחנו חברה שסועה שחיה מהיד לפה בלי תכנון לטווח ארוך ובלי חזון; הוא תומך בשת"פ עם הפלסטינים אחרי ההינתקות וקורא למגזר העסקי להשקיע בפיתוח רצועת עזה; וגם מדבר על פיטורי העובדים והעמלות
בשיא כוחו שלט בנק הפועלים, אז בבעלותה המוחלטת של ההסתדרות, על שליש מהמשק הישראלי. הוא שימש כצינור החמצן הכספי הבלעדי לכל מפעלי חברת העובדים, הקיבוצים, המושבים, הקואופרטיבים ולחברות ממשלתיות רבות. הוא החזיק בגרעיני שליטה ישירה בכור, כלל, שיכון עובדים, סולל בונה, הסנה, המשביר, תנובה ועוד אינספור עסקים, שרובם ככולם הופרטו מאז, או נמכרו או פשטו את הרגל.
גם הבנק עצמו כמעט פשט את הרגל ב-1983, אחר-כך הולאם ולבסוף נמכר למשקיעים פרטיים, והפך לחברה הפרטית הגדולה בישראל. ועדיין הוא נושא בגאווה את שם הפועלים כמותג המאבחן שלו.
לדעת שלמה נחמה, יו"ר הבנק, השם הזה מחייב. בראיון חג ל"ידיעות אחרונות" אומר נחמה דברים שנדיר לשמוע מפי מנהלי עסקים בישראל: שעבודה מאורגנת עדיפה על חוזים אישיים, שוועדי העובדים תורמים ליחסי עבודה טובים, ושהסתדרות חזקה חשובה לאיזון המשקי הכולל.
נחמה, לאחר שהנהיג אשתקד את בנק הפועלים לגידול דרמטי ברווחים וברווחיות (והחליף שני מנכ"לים) מדבר על ההכרח בשיתוף פעולה ישראלי-פלשתיני בגיבוש תוכנית לפיתוח רצועת עזה אחרי הנסיגה. הוא מגנה את הראייה קצרת הטווח של המנהיגות הלאומית הישראלית. בשל הפערים החברתיים המעמיקים - הוא מזהיר - ישראל עלולה להידרדר למדינה סוג ב' או ג'. והוא, כמובן, מגן על גובה העמלות.
לבנק הפועלים גם כיום עוצמה משקית גדולה, הנובעת מהיותו המתווך הפיננסי הגדול במדינה ולא כבעל שליטה בחברות. שלמה נחמה עצמו בא ויוצא אצל ראש הממשלה ושר האוצר, והשפעתו על ענייני המדינה חורגת בהרבה מעבר לתפקידו הבנקאי.
מנקודת מבטך, בראש הבנק הגדול במדינה, האם הצמיחה חוזרת למשק העייף שלנו? חלפו ימי החורף הכלכלי?
נחמה: "הכלכלנים של בנק הפועלים חוזים למשק הישראלי צמיחה של 3% השנה. ברור שזוהי יציאה מהמיתון. גורמים רבים חברו למפנה: השיפור בכלכלה העולמית, המדיניות התקציבית האחראית של הממשלה, ההשקעות המוגברות של תושבי חוץ וגם היוזמות המדיניות, שגרמו, בין השאר, לירידה במדד הסיכון הישראלי. התחדשות הצמיחה בולטת במיוחד בייצוא ובצריכה הפרטית.
"אבל אני מזהיר מאופוריה. אני מסתובב בעולם ומקנא. הפער בינינו לבין המדינות המזנקות, כגון אירלנד או סינגפור, ובוודאי ממדינות כמו בריטניה וארה"ב - הולך ומעמיק. כלכלות מתפתחות גדולות, כמו סין והודו, משיגות שיעורי צמיחה לפחות כפולים מישראל. הממשלות שלהן ממוקדות בפיתוח כלכלי מואץ, עם תוכניות לעשור קדימה".
ולנו אין?
"לנו אין. מישהו בישראל שואל את עצמו, מה נשאיר לילדינו ולנכדינו בעוד עשרים, שלושים, חמישים שנה? אין תוכנית פיתוח אסטרטגית, אין תכנון ארוך-טווח בשום תחום. אין חזון. אתה יודע מה, אין אפילו שאלות נוקבות. מתי לאחרונה שמעת התייחסות רצינית, ברמה של מנהיגות, לנושאים הרי גורל וארוכי פרספקטיבה?"
האופק הצר, הפתיל הקצר, קוצר הרוח - אלו מגרעות של אופי לאומי או של מנהיגות, וליתר דיוק היעדרה?
"זוהי קודם כל בעיה של מנהיגות, החיה את היום, אפילו את השעה, וזה הכל. אני לא רואה הרבה פוליטיקאים שמודאגים מהשאלה יהיה על ישראל ב-2030. אני כן רואה רבים מודאגים ממה שיגידו עליהם במהדורת החדשות הקרובה, או לכל היותר בעיתונים של סוף השבוע. עד שם מגיעה הראייה האסטרטגית שלהם".
אתה מודאג מהעתיד?
"מאוד מודאג. הקיטוב בישראל מחמיר, ונוצרות שתי אוכלוסיות: האחת מבוססת, השנייה נותרת מאחור. הפערים מעמיקים, והציבור שנותר מאחור מסתכל בקנאה גוברת על זה שרץ קדימה. עוד מעט לא ניתן יהיה לגשר בין חלקי העם. הזמן לשינוי אוזל במהירות. ישראל עלולה להיות מדינה נוספת של עולם שלישי מפגר, או לכל היותר מדינה סוג ב', המזדחלת מאחורי המדינות המפותחות. בהחלט יש סכנה שנאבד את האיכויות שלנו".
"אנחנו חברה שסועה, שחיה מהיד לפה. הסולידריות החברתית התרופפה. כל אדם לעצמו. מי היה פעם מעלה על הדעת שיהיו בישראל ילדים רעבים, והמדינה לא תזדעזע?
"אחד הנושאים שמציקים לי ביותר, כאזרח, כאיש משפחה, הוא האלימות נגד נשים וילדים. מעיי ממש מתהפכים בקרבי כשאני שומע או קורא על המקרים הנוראים האלה. דרושה כאן פעולה יסודית, אינטנסיבית ובעיקר מתמדת. אני גאה בכך שרעייתי נירה פעילה בנושא זה. אסור להניח למאבק בעוני ובאלימות לרדת מסדר היום שלנו".
אתה יכול להצביע על הגורם העיקרי שבגללו סכנת הנסיגה הלאומית כה מוחשית בעיניך?
"הנסיגה הלאומית נובעת מהחינוך המידרדר. הידרדרות בחינוך מסכנת את עצם קיומה של ישראל, ומשכפלת את חוסר השוויון בהזדמנויות מדור לדור. חייבים לבלום אותה, על-ידי מהפכה בכל מערכת החינוך. ילדי הפריפריה מוכרחים לזכות בחינוך מעולה, לאין שיעור טוב מזה שהם מקבלים כיום. זו התשובה הבלעדית לפערים הכלכליים-חברתיים".
ישראל יכולה לחזור לגיאות כלכלית כל עוד נמשכת מלחמת הטרור?
"בלא שקט ביטחוני ובלא הסדר מדיני מסוג כזה או אחר המשק הישראלי יגיע עד מהרה לתקרת הזכוכית שלו. לכל היותר נצמח ב-4% לשנה במקום 6 או 7 אחוזים, שהם רצויים ואפשריים. לכן תוכנית ההתנתקות, כשלב ראשון ביוזמה מדינית רחבה, היא צעד חשוב גם מההיבט הכלכלי".
ההתנתקות המדינית צריכה להיות גם כלכלית? יש הממליצים לאטום לגמרי את הגבול בין עזה לישראל, ולהתעלם ממה שקורה שם.
"בהתרעה קצרה, של שנה, לא ניתן לנתק את הכלכלה הפלשתינית מהישראלית בלי לגרום לפלשתינים סבל עצום. צריך לאפשר להם לעבוד בישראל, במגבלות הביטחון, וצריך להמשיך לספק להם שירותי תשתית כמו חשמל, דלק, מים".
אם כך, יידרש שיתוף פעולה.
"אני מצדד בשיתוף פעולה, ולא במהלכים חד-צדדיים. אם אחרי נסיגתנו מעזה היא תהפוך לחבל ארץ ששוררים בו רק רעב, מצוקה והזנחה, לא השגנו דבר. כל ההתנתקות תהיה ברכה לבטלה. לכן כה חשוב שכשישראל תפנה את יישוביה, הקהילייה הבינלאומית - ארה"ב, יפן, אירופה - תיכנס לנעליה ותהיה מעורבת בשיקום הכלכלי של האזור.
"גיוס הקהילייה הכלכלית העולמית לשיקום עזה חייב להיות יוזמה ודרישה ישראלים. להערכתי, הכסף הנחוץ בוא יבוא, כי גם אם זה יהיה מיליארדי דולרים. בלא עתיד כלכלי נראה לעין רצועת עזה תהפוך למדגרה של טרור מוסלמי, ממנו ייצאו מחבלים לא רק לישראל, אלא לכל העולם. אני מקווה, שהממשלה כבר מעורבת במהלכים כאלה".
לי נראה שהממשלה מתמקדת בתביעה מארה"ב לממן את פינוי היישובים.
"זה לא הנושא הכלכלי החשוב בהקשר להתנתקות. פיתוח כלכלי של עזה עצמה חשוב ממנו פי אלף. אם לתושבי עזה לא תהיה תקווה לשיפור ברמת החיים אחרי ההתנתקות, לא עשינו שום דבר.
"אני קורא למגזר העסקי בישראל להירתם למבצע בינלאומי של פיתוח רצועת עזה. ליזום ולהשתתף בו באורח פעיל. נכון שבעבר הגיעו כספים לידיים לא נכונות ונוצלו למטרות פסולות, אך אסור שבגלל השחיתויות שהיו ימנעו עכשיו המדינות התורמות, כולל ישראל, מלהזרים משאבים לפיתוח הרצועה".
בקשת העמדות שבין ניצים ליונים, היכן אתה ממקם את עצמך?
"יש לי השקפת עולם ליברלית, על כל המשתמע מכך. בכלכלה אני תומך בשוק חופשי, בתחרות הוגנת, בשיתוף עובדים. את עמדותי המדיניות, מעבר למה שכבר אמרתי, אני שומר לעצמי. אני מסרב לקטלג את עצמי".
בשנה שחלפה פיטר בנק הפועלים 900 עובדים. עשיתם זאת בשיא המיתון, ונחשפתם לתגובות ציבוריות קשות. לאור הרווחים האדירים שהציג הבנק השנה, האם לא נחפזתם? האם אינך מצטער על הפיטורים? על היקפם?
"על אף הפגיעה הקשה בתדמית הבנק, הפיטורים היו הכרח בלתי נמנע. הבנק היה חייב להתייעל, ולהיערך אחרת מול סיכוני המשק. להתאים את עצמו לסביבה המיתונית והמשברית. אבל הדרך שבה נעשו הפיטורים יכלה להיות שונה.
"זה אולי יישמע מתחסד, אבל הפיטורים ההם היו ההחלטה הקשה ביותר של חיי. אבי נמנה עם ותיקי העובדים בבנק הפועלים, ותמיד התגאה בכך. הוא ראה בבנק בית, לא מקום עבודה. גם אני הכרתי חלק לא מבוטל מהמפוטרים. אף שאני חייב להזכיר שוב ושוב את התנאים יוצאי הדופן שהענקנו למפוטרים, כולל פנסיה תקציבית מלאה עד גיל 65".
אתם עוקבים אחרי המפוטרים?
"אנחנו מקיימים איתם קשר. רבים מהמפוטרים לא מוצאים את עצמם עד היום".
אלה היו פיטורים אחרונים?
"התחייבתי בפני ארגון העובדים שכמדיניות לא יהיו עוד פיטורים בכפייה בבנק הפועלים, אלא פרישה מרצון, ואני מתכוון לעמוד בהתחייבותי. אעשה את כל הצעדים בבנק רק בתיאום עם נציגות העובדים. רק בשיתוף.
"אחד הלקחים שהפקתי מהפיטורים נוגע לחשיבותה של העבודה המאורגנת. מהם שני הנכסים הגדולים של הבנק, ושל כל תאגיד כלכלי? הלקוחות והעובדים. לדעתי, עובדים שיש להם ועד ונציגות והסתדרות חזקה, מסורים יותר, טובים יותר, איכפת להם יותר מהלקוחות".
הדברים שאתה אומר הם כפירה בקודש הקודשים של האידיאולוגיה העסקית העכשווית בישראל, המעלה על נס את החוזה האישי ואת פירוק ארגון העובדים הייצוגי.
"אני יודע שחבריי לעסקים לא יאהבו את מה שאני הולך להגיד, ואף על פי כן אומר זאת: אני לא מאמין ביתרונותיה של העבודה הלא-מאורגנת, באמצעות החוזים האישיים. אין מצב שבו צד אחד, ההנהלה, יכול לכפות את מלוא רצונו על הצד השני - העובדים. בכפייה לא משיגים את המסירות של העובדים, החיונית להצלחה. בראייה כוללת, עדיף ועד עובדים חזק וסמכותי, שאיתו ניתן להידבר.
"אני תומך בקיומה של הסתדרות עובדים חזקה, שהיא חיונית לבריאותו של המשק ושל המגזר העסקי".
מכאן אני מסיק שאתה מתנגד להצעת החוק להגבלת שביתות?
"אני לא רואה שום צורך בשינוי המצב הקיים, שבו יש לוועד העובדים היציג ולהסתדרות זכות להכריז על סכסוך עבודה. החלשת הוועדים וההסדרות לא תועיל לאף אחד. להפך: בלי ארגוני עובדים חזקים יהיה קשה מאוד לנהל מערכת מאוזנת של יחסי עבודה. ההסתדרות היא גורם מאזן".
אלי יונס פרש בהפתעה מתפקיד מנכ"ל בנק הפועלים, ואחרי זמן מה קיבל הצעה מפתה מבנק המזרחי. מה דעתך על התנהגותו? על משכורתו?
"אני לא עוסק ולא מתבטא בעניין עובדים בבנקים אחרים".
ובאופן כללי, אין הפרזה במשכורות מנהלי הבנקים?
"מנהלי הבנקים לא זוכים כיום לתגמול כספי חריג ביחס לחברות ציבוריות אחרות. הבונוסים שלהם משקפים את ביצועיהם. מצליחים - מקבלים. לא מצליחים - לא מקבלים. ענף הבנקאות לא משופע במנהלים מצטיינים. מה מונע ממנהל כלשהו בבנק שלי לעבור לבנק מתחרה, ישראלי או אמריקני או שווייצרי? העולם פתוח. זה לא אומר שאין גבול לתגמול. תמיד רצוי לשמור על פרופורציה".
עקבת בארה"ב מקרוב אחרי ההנפקה בנאסד"ק של בנק סיגניצ'ר, שהוא חברה-בת בבעלות מלאה של בנק הפועלים. זהו בנק ישראלי ראשון שהונפק בבורסה האמריקנית, ובהצלחה מסחררת. רבים הופתעו, גם אתה?
"התרגשתי, כן. הופתעתי, לא. כבר באוגוסט היה לי ברור שאפשר יהיה להנפיק את 'סיגניצ'ר' בבורסה, לאחר שלוש שנים של הישגים. שוק ההון האמריקני יודע להעריך יכולות יוצאות דופן, דינמיות וחדשנות".
אתה הופך בהדרגה את בנק הפועלים לתאגיד בנקאי בינלאומי?
"זו באמת האסטרטגיה העסקית שלנו: להפחית את התלות במשק הישראלי. ב-1999 היה הנתח של הפעילות הבינלאומית רק 2% מכלל העסקים של בנק הפועלים. בדצמבר האחרון, כתוצאה מהקמת חברות-בנות בלונדון ובניו-יורק, קפץ הנתח הבינלאומי ל-14%. בעוד שלוש-ארבע שנים הוא יגיע ל-30%. בנק הפועלים ששליש מפעילותו בחו"ל יהיה בנק אחר, חסין הרבה יותר מפני המחזוריות החדה של הכלכלה הישראלית".
וגם פחות נלחץ על-ידי הפיקוח על הבנקים?
"לא סוד שיש לנו חילוקי דעות עם הפיקוח על הבנקים. הוויכוח לא נסב על השאלה האם לפקח: פיקוח חזק ומקצועי הכרחי למערכת בנקאות בריאה. השאלה היא, האם בנוסף לפיקוח צריך בנק ישראל גם להתערב בניהול הבנקים, ברמה של קבלת החלטות עסקיות. זה לא סביר".
"כשהמפקח על הבנקים בניו-יורק מזמין בנקים זרים לפגישה, הוא קודם כל מודה להם על פעילותם בעירו, על כך שהם יוצרים מרכז פיננסי ומספקים תעסוקה. גם זו גישה".
המפקח מאיים להרחיב את הפיקוח על העמלות. הצלחתם לעצבן אותו כהוגן.
"הרחבת הפיקוח תחזיר את המשק הרבה שנים לאחור. פיקוח יוצר חוסר יעילות ומחסל תחרותיות, כי כולם יישרו קו לרמה שיקבע בנק ישראל. נכון שקיימת בבנקאות המסחרית בארץ תחרות בין מעטים בלבד, אבל זה אופייני למקומות רבים בעולם. בקליפורניה, למשל, שני הבנקים הגדולים מהווים כ-70% מהשוק. אף על פי כן, התחרות שם עזה. ריכוזיות כשלעצמה לא מובילה להיעדר תחרותיות".
יש עמלה אחת שמרגיזה במיוחד את האזרחים: עמלת השורה. למה שלא תבטלו אותה?
"עמלת השורה מטה את הוויכוח. אם נבטל אותה, ננהיג עמלות אחרות במקומה. הרי מה שחשוב ללקוח הוא העלות הכוללת של ניהול החשבון, ולא שמה של העמלה. בעולם מקובל שלקוחות עשירים משלמים עמלות מופחתות. אנחנו מנסים להימנע מכך.
"אני מעביר לעובדי הבנק מסר אחד: שימו במרכז התמונה את טובת הלקוח. כשהלקוח יקבל שירות טוב, הוא יסכים לשלם עבורו".
הלקוחות הקטנים לא מרגישים כמי שעומדים במרכז ההתעניינות שלכם. להפך, הם מרגישים פראיירים. הם סבורים שהבנקים מרוויחים עליהם את מה שהם מפסידים על הלקוחות הגדולים.
"בנק מתמחר את השירותים שלו על בסיס העלות. מצד אחד, יקר מאוד לתת שירות יעיל למאות אלפים של משקי הבית. מצד שני, הסיכון במתן אשראי לעסקים גבוה יותר. בטווח של חמש עד שבע שנים אנחנו מרוויחים גם על לקוחות עסקיים וגם על משקי הבית.
"אנחנו נמצאים עכשיו במגמה של העלאת המרווחים לגופים עסקיים גדולים, כדי שהפעילות שלנו מולם תהיה שוב רווחית. ב-2002 ו-2003 היא אכן גרמה לנו הפסדים".
אם תעלה את המרווחים העסקים יברחו, ובמקום לקחת הלוואות הם ימכרו איגרות חוב למשקיעים מוסדיים. הם כבר עושים זאת, במיליארדי שקלים.
"טוב שחברות מנפיקות איגרות חוב למימון השקעות ארוכות שנים, וטוב שיש שוק אשראי חוץ-בנקאי, המוכן לקנות אותן. בנקים מסחריים צריכים לתת אשראי לטווח הקצר, בין שנתיים לחמש שנים. הגופים המוסדיים צריכים לתת אשראי לתקופות ארוכות יותר.
"איפה בכל זאת הבעיה? בכך שהגופים המוסדיים, הקונים את איגרות החוב, לא מאורגנים לכך ולא יודעים איך לטפל נכון בחבילות המימון. את השירות הזה יכולים לתת הבנקים, שמתמחים בכך. לארוז חבילת מימון, לסגור את קצותיה, לשווק אותה - כאן היתרון שלנו".
על מי אתם מרוויחים הכי טוב?
"כמעט כל הרווח שלנו מקורו בשני העשירונים העליונים של הלקוחות. על העשירונים התחתונים אנחנו מפסידים. אז מה, נפסיק לשרת אותם? כמובן שלא. בנקאות היא עסק של תימהול וניהול סיכונים. גם לנו היו טעויות, והפקנו לקחים".
אנחנו יכולים להירגע? חלפה הסכנה שבנק גדול יקרוס?
"לא ראיתי בשום שלב בנק ישראלי גדול קורס. למערכת הבנקאות הישראלית יש יכולת לעמוד בזעזועים. ההתבטאויות הקיצוניות על אפשרות של קריסת בנק היו מיותרות. מי שנמצא בתפקיד בכיר צריך להיזהר בדבריו. דווקא בעת משבר".
לפני שנתיים היינו די קרובים למשבר.
"בקיץ 2002 השתררה בישראל אווירה של ערב משבר פיננסי, והייתה יציאה מסוימת של כספים מהארץ. גם המצב הכלכלי העולמי נראה אז שביר, עם הכאוס המעמיק בארגנטינה וההאטה הנמשכת בארה"ב. אחר-כך העניינים נרגעו, והכלכלה חזרה לשיווי משקל".
אבל המשק לא חזר לצמיחה. חלפו עוד 15 חודשים עד שהמיתון, רשמית, נגמר. מי פספס כאן?
"ההפחתות בשיעורי הריבית של בנק ישראל היו, במרוצת כל השנה שחלפה, איטיות ומהוססות מדי. מן הראוי היה לקחת דוגמא מהמהלכים התקיפים של הבנק המרכזי של ארה"ב אחרי הפיגועים של ה-11 לספטמבר. המדיניות המוניטרית המרחיבה הייתה תרומה משמעותית של ה'פדרל ריזרב' לחיסול המיתון בארה"ב ולחזרה למסלול של צמיחה. את זה אי אפשר לומר על בנק ישראל".
אפשר להסיק מכך שאינך מצדד בתקופת כהונה שנייה של ד"ר דוד קליין?
"אני לא מחליט על כך, ואיני רואה צורך להביע על כך עמדה".
עדיף שנגיד בנק ישראל יהיה מנכ"ל בנק לשעבר?
"הנגיד צריך להיות בעל ראייה מקרו-כלכלית, אמין ומנוסה במדיניות מוניטרית".
גם בנק ישראל וגם משרד האוצר, באחדות דעים חריגה, שוקדים על רפורמה שתפריד את קופות הגמל מהבנקים. אני מניח שאתה לא מתלהב ממנה.
"אם תוצע רפורמה כוללת בשוק ההון, שבמסגרתה ייבחנו כל הנושאים, כולל מתן האפשרות לבנקים להיכנס לתחומים נוספים של פעילות פיננסית, בנק הפועלים יהיה קשוב להצעה להפריד את קבלת ההחלטות בקופות הגמל מהבנק".
זהו ניסוח סופר-דיפלומטי. תסכימו או לא להפרדת קופות הגמל מהבנק?
"נתנגד להפרדת הבעלות על קופות הגמל, וננסה לשכנע שזהו מהלך שגוי. אין אף מודל בעולם שמפריד כך בין קופות גמל לבנקים. אם יש חשש לניגוד אינטרסים, אפשר להתגבר עליו בדרכים אחרות. למשל, על-ידי הפרדה בניהול. מבחינתנו, ויתור על הבעלות על קופות הגמל אינו עומד לדיון. בנק הפועלים נמכר למשקיעים יחד עם קופותיו".
הסירוב של הבנקים להיפרד מקופות הגמל עלולה להוסיף שמן למדורת אי האהדה כלפיהם.
"הבנקים לא אהודים על דעת הקהל הישראלית מאז המשבר של 1983, ואולי עוד לפני כן. בעבר הם הצטיירו כתמנונים, השולטים על המשק כולו. כיום המציאות שונה, אבל למרות שהבנקים הגדולים מכרו את שליטתם בחברות הכלכליות, הדימוי לא השתנה.
"הציבור לא אוהד את הבנקים כשהם חנוקים, מחשש להפסדים, ולא כשהם פורחים, בגלל רווחים גדולים. איך פותרים את הבעיה? אני מתכוון להגביר את השקיפות. הלקוח צריך לדעת מה הבנק עושה בכספו, כיצד הוא משרת אותו ותמורת מה הוא משלם לבנק. שקיפות נדרשת גם מול המשקיעים ומול הרגולטורים. היא יוצרת אמון והבנה".
אתה חש נרדף?
"ממש לא. כמי שמנהל את כספם של אחרים, אני מרגיש כובד של אחריות. אין לי שום תחושה שמישהו רודף אותי. לא הממסד ולא האזרחים. בממשלה, במשק ובאופוזיציה קשובים לדבריי".
אתה איש סודו הכלכלי של ראש הממשלה. בא לך להתמסר לפוליטיקה? להיות שר האוצר?
"לא. אני מרוצה מאוד מתפקידי כיו"ר בנק הפועלים. זה תפקיד מלא אתגרים ומרתק. אני לא עוסק בשום דבר אחר".
ולשאלת הסיום הישראלית הקלאסית: מה יהיה על הבורסה?
"שערי המניות בבורסה בתל-אביב עלו בשנה שעברה בשיעור גדול. עלייה בהיקפים כאלה לא תחזור על עצמה השנה. אירועים פוליטיים וביטחוניים עלולים ליצור תנודתיות גדולה".
לפנייה לכתב/ת 
נחמה. הפיטורים היו קשים לי
צילום: מיכאל קרמר
מומלצים
