שתף קטע נבחר
 

אינסוף מכשולים

"כואב לי להשלים עם המצב שאליו הגענו, אבל יותר מכל כואב לי לראות אותך נגמרת לי מול העיניים", כותבת עדן קנפו לאמה

אמא,

 

הייתי ילדה קטנה שאוהבת את החיים, ילדה שחשבה שאנשים אינם מתים ושהעולם עטוף כולו בשלום, אהבה ופרחים מלבלבים. אך כשעבר יום ועוד יום וחלפו השנים, החיים לימדו אותי שכדי לשרוד, צריך להילחם על כל דבר.

 

אמא. עוד כשהייתי תינוקת קטנה וחסרת אונים, נשבעת לעצמך שבחיים אדע רק רגעים יפים. רצית לגדל אותי בעולם שכולו אור, ושאעבור כל שלב בחיי בצורה הטובה ביותר.

 

בינך וביני יש קשר מיוחד. את ואני זה כמעט בנאדם אחד. הילדה הקטנה והאהובה שלך עוד מעט כבר בת 18. עדיין קטנה, אך כבר גדולה. גדולה בשביל לראות את החיים באור אחר, ולהבין אותם כמו שאף אחד לא היה רוצה להבין. ובעיקר להבין שאסור לוותר.

 

אמא, עברנו ביחד המון רגעים, קשים, כואבים, יפים ומאושרים, אך כנראה שאלוקים בחר לבחון את חיינו, ומצא לנכון לשים בדרכנו אינסוף מכשולים. מכשול של אבא שקם יום בהיר אחד, אומר שלום, ועוזב; מכשול של אח שלא אהב לחיות את החיים כפי שהם ובחר ללכת בדרכים לא לנו. והיום אני ניצב בפנינו עוד מכשול עצום, שמסרב להיגמר, ומיום ליום רק הולך ומתגבר. לשרוד.

 

עכשיו, בתחילת חיי כבוגרת, אני מתעוררת כל בוקר עם השאלה: "איך מתמודדים?"

 

אמא, כואב לי להשלים עם המצב שאליו הגענו, אבל יותר מכל כואב לי לראות אותך נגמרת לי מול העיניים. את רוצה להיכנע ולהרים ידיים, אך מחזיקה בכל כוחך את ראשך מעל המים. כל חייך שיננת את האימרה "מה שלא הורג - מחשל", וגם הוכחת זאת במאבקך, שאת המדינה זיעזע ובלבל.

 

את אשה חזקה ואמיצה. היחידה שהעזה לצעוק "די לשתיקה!" אין אדם במדינה שלא מכיר את שמך, ולכל מקום שאת מגיעה מריעים לכבודך. את האשה שהחזירה לכולם את התקווה שכמעט אבדה, את האומץ לשנות, וגם קצת אמונה.

 

אמא, אני גאה בך ומאמינה בך. והכי חשוב - תומכת בכל צעד וצעד במאבקך למען השבת זכויותינו שנלקחו מאתנו בהינף יד וללא טיפה של רחמים.

 

אוהבת אותך ועדיין אופטימית, ויודעת: אנחנו ננצח ותואר הכבוד יהיה שלנו בסוף,

 

עדן

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: מאיר אזולאי
עדן קנפו. עדיין קטנה, אך כבר גדולה
צילום: מאיר אזולאי
מומלצים