נעמי שמר הלכה לעולמה

כלת פרס ישראל, הפזמונאית והמלחינה נעמי שמר, הלכה  לעולמה ממחלה קשה בבית החולים "איכילוב" בתל אביב. שמר הייתה בת 74 במותה והותירה אחריה בעל, מרדכי, אח ואחות, שני ילדים וארבעה נכדים. הלוויתה תיערך היום (א') ב-18:00 בקיבוץ כנרת ותועבר בשידור ישיר בערוץ הראשון. 

הממשלה פתחה את ישיבת הבוקר שלה בדברי הספד לשמר. משרד החינוך הורה לכל מנהלי המחוזות בארץ להקדיש שעת לימוד לזכרה של המשוררת והמלחינה. נשיא המדינה, משה קצב, ספד לה וכינה אותה "אם הזמר העברי, שבשיריה הותירה סימני דרך בחיי המדינה. שיריה ביטאו אהבה עזה לעם ישראל ולמדינת ישראל. מילות שיריה הן מורשתה וילוו אותנו לעד".

• חברים ואמנים מספרים, גולשים כותבים, הסיפור שמאחורי "לו יהי" ועוד - ynet נפרדים מנעמי שמר 
  

החיבור של שמר לעולם  המוזיקה נולד בגיל צעיר בקבוצת כנרת שם נולדה והנחתה את ערבי השירה בקיבוץ. בשנת 1955 עזבה את הקיבוץ לטובת לימודי מוזיקה באקדמיה בירושלים ועם שובה לקיבוץ לאחר כמה שנים עסקה בהוראת ריתמיקה ובמקביל חיברה שירי ילדים ובהם "הדואר בא היום" ו"אחינו הקטן", שהפכו ללהיטי ענק בקרב ילדי ישראל.

את שירותה הצבאי עשתה שמר בלהקת הנח"ל. עם שחרורה כתבה תחת הפסבדון "אליפז" את מילות השירים במחזמר "חמש חמש" אותם הלחין יוחנן זראי. בתקופה זו נישאה לבעלה הראשון, השחקן גדעון שמר ואבי בתה הללי. בשנת 1957 כתבה שמר את התוכנית הראשונה של להקת "בצל ירוק" בה כיכב חיים טופול אותו הכירה מימיה בלהקת הנח"ל. ל"בצל ירוק" כתבה בין היתר את "נועה" ואת "זמר נודד" שנחשב ללהיט הגדול הראשון שלה.

שמר המשיכה לכתוב ללהקות צבאיות שירים שזכו להצלחה רבה ובהם "חמסינים במשלט" ו"הכל בגלל מסמר קטן". בעקבותה ההצלחה החלה שמר לכתוב מופעי בידור נוספים ובהם "הופה היי" שזכה בשנת 1960 במקום הראשון בפסטיבל בינלאומי באיטליה. באותה תקופה היא נפרדה מבעלה ונסעה לפריז כשהיא מלווה בבתה. בעיר האורות כתבה שירים שהושפעו רבות מהצרפתית ובהם "העיר באפור", "אילו ציפורים", "שלגיה" ו"אין אהבות שמחות".

תקופה קצרה לאחר שחזרה ארצה נישאה שמר לבעלה השני עורך הדין מרדכי הורוביץ אותו הגדירה תמיד כחברה הקרוב ביותר. את נקודת השיא בקריירה שלה רשמה שמר בשנת 1967 עם כתיבת "ירושלים של זהב", שהפך עם השנים להמנונה השני של מדינת ישראל. את השיר הזמין משמר ראש עיריית ירושלים דאז טדי קולק לפסטיבל הזמר שנערך באותה השנה בבנייני האומה - והוא משרטט את תמונה הבירה ערב מלחמת ששת הימים. השיר, בביצועה של שולי נתן, שונה עם תום המלחמה על-ידי שמר כדי שיתאים עצמו לאקטואליה. הצלחתו האדירה העניקה לשמר מעמד של פזמונאית לאומית.

לאחר המלחמה כתבה נעמי שמר את "אנחנו שנינו מאותו הכפר" כתמונת מראה עגומה לשכול שהותירה המלחמה. בשנת 1969 נולד לשמר ולהורוביץ בנם אריאל, שהפך עם השנים למוזיקאי בעצמו.

עמדות פוליטיות

עם השנים, עמדותיה הפוליטיות של שמר ובעיקר הזדהותה עם תנועת "גוש-אמונים", הרחיקה אותה מלב הקונסנזוס והקימה עליה ביקורת ציבורית רחבה. כתיבתה של שמר זכתה לפרשנויות פוליטיות, ועוררה אנטגוניזם רב בקרב ציבור גדול שראה בה יוצרת מגויסת. עם זאת, רבים משיריה עסקו בחולין וביומיום הפרטי ומכלול יצירתה זכה לאורך כל הדרך לפופולריות רבה.

לאורך שנותיה כתבה שמר שירים שמשקפים את מציאות החיים הארצישראלית תוך התייחסות למאורעות ולאקטואליה. כך למשל הגיבה בשיר "לו יהי", פרפרזה על שירה של להקת הביטלס Let It Be, לתחושות שליוו את הציבוריות הישראלית במלחמת יום כיפור. "הו רב חובל", תרגום שלה לשירו של וולט ויטמן שנכתב עם רציחתו של אברהם לינקולן, הוקדש בגרסתה של שמר ליצחק רבין לאחר רציחתו.

עוד בין שיריה המוכרים והאהובים "עוד לא אהבתי די" ו"סימני דרך" שהפכו לקלאסיקה של ריקודי העם וכן השיר "על כל אלה", בביצועו של יוסי בנאי.

בשנת 1980 הוציאה להקת "הגבעתטרון" אלבום משיריה ובשנת 1983 הוענק לה פרס ישראל על תרומתה לזמר העברי. בשנת 1993 הוציאה קלטת שירי ילדים וכתבה את השיר "הכל פתוח", שהפך ללהיט ענק. בשנת 2000 שבה אל הבמה לאחר שנים של היעדרות עם המופע "אלף שירים ושיר" ושנה מאוחר יותר הוענק לה תואר דוקטור של כבוד מאוניברסיטת ת"א וברשותה תואר דומה גם מהאוניברסיטה העברית ומבן גוריון. בשנת 2002 יצא "האוסף השלם" משיריה שכלל 100 שירים בחמישה דיסקים בהפצה של חברת מדיה דירקט. האוסף שזכה לשבחים רבים ולהצלחה רבה נחשב בעיני המבקרים למייצג של תרומתה האדירה של שמר לפזמונאות העברית.