מה גורם להתחממות הגלובלית?
מחקר חדש בודק את האפשרות לפיה הפיח אחראי לתופעה עוד יותר מאשר הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה
ההתחממות הגלובלית והפחמן הדו-חמצני מתקשרים בתודעה כבר שנים רבות כתאומי סיאם. הפחמן הדו-חמצני הוא גז חממה הנחשב לאחד מהגורמים רבי החשיבות ביותר להתחממות כדור הארץ שלנו. ואולם ייתכן הפיח מזרז את ההתחממות הגלובלית אף יותר מן הפחמן הדו-חמצני. כך מתברר ממחקר של ג'יימס הנסן (Hansen) ולאריסה נאזארנקו (Nazarenko). על פי מחקרם מסיקים החוקרים כי תרומתם של חלקיקי פיח להתחממות הגלובלית מגיעה לפי שניים יותר מאשר תרומתו של פחמן דו חמצני.
כמו כן, חלקיקי פיח המצויים בשלג אחראים לכרבע מן העלייה בטמפרטורה על פני הקרקע מאז שנת 1880. תופעה זו מוסברת בבליעת אנרגיית הקרינה על ידי השלג, שהיא גדולה יותר בשלג מושחר עקב גרגירי פיח מאשר בשלג טהור. התופעה מסבירה מדוע הקרחונים מותכים בקצב שהוא גדול מזה שניתן היה לצפות מעליית טמפרטורת האטמוספירה בלבד.
שלג בלתי מושחר מחזיר כתשעים אחוזים מקרינת השמש הפוגעת בו; לעומת זאת, שלג מושחר כתוצאה מהימצאות גרגירי פיח בתוכו, מפחית את הקרינה המוחזרת באחוז וחצי באזור הקוטב הצפוני ובשלושה אחוזים בחצי הכדור הדרומי. הבליעה המוגברת של הקרינה מחוללת תהליך של התכה מוגברת המזין את עצמו, משום שההתחממות גורמת להפיכתו של השלג מיבש לרטוב, ושלג רטוב בולע אחוז גדול יותר של קרינה, דבר המגביר את ההתחממות עוד יותר.
הגילוי צופן אולי בחובו בשורות חיובית לאקלים כדור הארץ. משמעות חשיבותו של הפיח בתהליך ההתחממות הגלובלית היא שסילוקו או הפחתתו עשויים להפחית את ההתחממות. הפחתת כמות הפיח ניתנת לביצוע כבר כיום, משום שיש ברשותנו הטכנולוגיה לשריפת דלקים מחצביים תוך פליטת כמות קטנה יותר של פיח בעת השריפה.