תסמונת השחלות הפוליציסטית: איך יוצאים מזה

לפני עשר שנים היתה קריסטן גריי, אז צעירה בת 26 מאוהיו, מספיק רזה כדי לעטות על גופה מכנסיים במידה 38. ואז, בלי שום התרעה מוקדמת, התחיל גופה להשתנות: בתוך שישה חודשים העלתה קריסטן 15 ק"ג במשקלה. היא עברה מדיאטה לדיאטה, ולעיתים אף הרעיבה את עצמה, אך דבר לא עזר: בכל פעם שעלתה על המאזניים חשכו עיניה. בגיל 31, כחמש שנים אחרי שהתחילה להשמין, קריסטן כבר שקלה 100 ק"ג – 30 ק"ג יותר מכפי ששקלה בתקופה הרזה בחייה. במקביל, כל מאמציה להרות כשלו.

ואם זה לא הספיק, הגיעו השערות וערערו את בטחונה העצמי של קריסטן עוד יותר. הן פשוט הופיעו לפתע בכל מקום. שערות כהות ועבות צמחו מהירכיים, מהחזה ומהבטן – ואפילו מהסנטר והלחיים.

קריסטן המיואשת התחילה לחפש מידע באינטרנט בניסיון לגלות מה מקור התסמינים האלה. עד מהרה התברר לה שכל התופעות המוזרות שהפכו את חייה לגיהנום מיוחסות לתסמונת השחלות הפוליציסטיות (Polycystic Ovary Syndrome, ובקיצור PCOS)

פגיעה בנשיות

אנשים רבים לא שמעו על תסמונת השחלות הפוליציסטיות, אבל מישהי בסביבתם, קרוב לוודאי, סובלת מהתסמונת בדרגה זו או אחרת. ההפרעה המפתיעה בשכיחותה פוגעת ב-5% עד 10% מהנשים – יותר מסרטן השד, סרטן השחלות, סרטן צוואר הרחם וסרטן הרחם גם יחד. בארה"ב לבדה סבלו מההפרעה הזו 5 מיליון נשים בעשור האחרון.

גופה של אישה שלקתה בתסמונת השחלות הפוליציסטיות מייצר יותר מדי הורמונים גבריים (אנדרוגניים). כתוצאה מכך מתקשות אותן נשים להיכנס להריון. למעשה, זו אחת הסיבות המובילות לאי פוריות של נשים בארה"ב. אך הפגיעה אינה מורגשת ביכולת הרבייה לבדה: חוסר האיזון ההורמונלי גורם גם להופעת שערות על הגוף, לנשירת שיער מהקרקפת, לאקנה ולעלייה חדה במשקל באזור הכרס. התסמונת אף מעלה את הסיכון לחלות במחלות לב, בסוכרת ובסרטן.

החוקרים עדיין אינם יודעים בוודאות מדוע מופיעה התסמונת. תורשה עשויה להיות אחת הסיבות לכך. השחלות של אישה שסובלת מהתסמונת ייראו לא תקינות בבדיקת אולטרסאונד: כמעט תמיד הן יהיו מכוסות בציסטות קטנות דמויות בועה.

להיווצרות הציסטות אחראית עלייה שחלה ברמתו של האינסולין, אותו הורמון שמכניס את הסוכר לשריר, לרקמת השומן ולתאי הכבד. הגוף מייצר כמויות הולכות וגדלות של אינסולין כדי לפצות על כך שהתאים אינם מצליחים לקלוט את הסוכר לתוכם – מצב הנחשב לאחת ההפרעות העיקריות של התסמונת.

אלא שהייצור המוגבר של האינסולין (היפר אינסולינמיה) מאותת לשחלות ולבלוטת האדרנל לייצר כמויות גדולות של הורמון המין הגברי טסטוסטרון. כתוצאה מכך, מופר האיזון ההורמונלי שבלעדיו לא מתרחש תהליך הביוץ.

במצב כזה, הזקיקים שבשחלות אינם יכולים לייצר ביצית בשלה, מתנפחים מנוזלים ויוצרים ציסטות. בכל פעם שביצית נלכדת בזקיק נוצרת ציסטה נוספת, וכך מתנפחת השחלה ולפעמים מגיעה עד לגודל של אשכולית.

להחזיר את האיזון לגוף

אחת הדרכים לטפל בתסמונת היא באמצעות תרופות. ב-1995 נכנסה לשימוש תרופה הנקראת גלוקופאג'. התרופה, שהחומר הפעיל בה הוא מטפורמין, מעלה את רגישות התאים לאינסולין ועד 1995 ניתנה לחולים סוכרתיים בלבד.

קיימות עוד מספר תרופות חשובות שמעלות את רגישות התאים לאינסולין: אבנדיה (שהחומר הפעיל בה הוא רוזיגליטאון) ואקטוס (המכילה פיוגליטזון) הן תרופות שמגבירות את יכולת השרירים החלקים לקלוט את הסוכר ולהפיק ממנו אנרגיה. קבוצה אחרת של תרופות שמקבלות נשים אלה הן תרופות להורדת רמות ההורמונים הגבריים בגופן כמו סייפרוטרון אצטייט, המוכרת בשם דיאנה.

תרופות אלה, בשילוב עם התרופות שמטפלות בעמידות לאינסולין, יוכלו בתוך חודשיים-שלושה לטפל בהפרעות ההורמונליות של תסמונת השחלות הפוליציסטיות. נטילת התרופות הללו אמורה להפחית את נשירת השיער מהקרקפת, יעור׳ היתר על הגוף והאקנה, לאזן את לחץ הדם ואת הופעתו של המחזור החודשי, ולתמוך בתהליך הירידה במשקל.

כל אישה שסובלת מתסמונת השחלות הפוליציסטיות צריכה לפנות לאנדוקרינולוג, רופא שמתמחה בתחום ההורמונלי. עם האנדוקרינולוג יש להתייעץ גם לפני שימוש בתרופות.

חיפוש הדיאטה המתאימה

על אף יעילותן של התרופות הללו, ממליצים המומחים ליטול אותן כמוצא אחרון. מדוע? מפני שהשימוש בהן אינו חף מתופעות לוואי, ומפני שכל אישה סובלת מהתסמונת ברמה שונה. לכן סבורים המומחים שלפני שאישה מתחילה בטיפול התרופתי, עליה לשנות את אורח חייה. את רגישות התאים לאינסולין ניתן להגדיל דרך דיאטה מתאימה, ירידה במשקל, פעילות גופנית סדירה ושימוש בתרופות – לפי הסדר הזה.

פעילות גופנית וירידה במשקל משפיעות באופן ישיר על העלייה ברגישות לאינסולין. לעיתים גם ירידה של 5% במשקל (למשל, אישה ששוקלת 100 ק"ג ומפחיתה 5 ק"ג) עשויה להספיק כדי להסדיר את המחזור החודשי ותהליך הביוץ.

הבעיה היא שירידה במשקל היא משימה לא קלה. אחת התיאוריות, שעדיין נבדקת, מאשימה את האינסולין בכך ש-60% מהנשים הלוקות בתסמונת סובלות מהשמנה: מאחר שהאינסולין עוזר לגוף להשקיע את חומצות השומן ברקמות, נשים הלוקות בתסמונת משמינות בקלות יחסית – אך מורידות את המשקל העודף בקושי רב, בשל עודף האינסולין בדמן. ההשמנה מורגשת באזור הכרס ('השמנת התפוח') ולא באגן ('השמנת האגס' האופיינית לנשים). עם ההשמנה באות צרות אחרות: סוכרת, יתר לחץ דם ושומנים בדם, נטייה לקרישת יתר של הדם, מחלות לב ואף גידולים ממאירים. זו הסיבה שחשוב כל כך לטפל בעודף המשקל באמצעות תזונה נכונה, כצעד ראשון בדרך לריפוי התסמונת.

איזו דיאטה מתאימה לנשים הלוקות בתסמונת השחלות הפוליציסטיות? נשים אלה מוצפות בעצות תזונתיות שונות, סותרות ובעיקר מבלבלות. מצד אחד יש את הגישה הדוגלת בכך ש'שומן זה רע, פחמימות זה טוב'.

כ-50% מהקלוריות בדיאטה אמריקאית ממוצעת מגיעים מפחמימות: דגנים, פירות, משקאות ממותקים, חטיפים וכדומה. אבל חוקרי התסמונת חושבים שהדיאטה הזו אינה מתאימה לנשים שסובלות ממנה. בזמן שהגוף מעכל מזון עשיר בפחמימות, עולה רמת הגלוקוז בדם. עלייה זו כרוכה בייצור ובהפרשה מוגברים של האינסולין. לכן, עבור נשים שאחת הבעיות העיקריות שלהן היא רמה גבוהה של אינסולין בדם ועמידות כלפיו – דיאטת פחמימות עלולה רק להחמיר את הסימפטומים שמהם הן סובלות.

ומה לגבי דיאטה דלה בפחמימות? בדיאטת אטקינס השנויה במחלוקת, שהפכה למושא תשוקתן של נשים רבות שסובלות מהתסמונת, תורמות הפחמימות רק 20% מהקלוריות. רוב הקלוריות מגיעות משומן, שחלקו הגדול רווי: סטייקים, המבורגרים, ביצים וכדומה. דיאטה לא מוצלחת, בלשון המעטה, לנשים שממילא נמצאות בסיכון גבוה ליתר שומנים בדם ולמחלות לב וכלי דם. אז מה עושים? כמו בהרבה דברים אחרים, הדיאטה המתאימה לנשים הסובלות מהתסמונת עוברת איפשהו באמצע.

נוסחת 30-30-40

הדיאטה המומלצת מדברת על נוסחת 30-30-40: 30% מהקלוריות צריכים לבוא מפחמימות, 30% נוספים מחלבונים ו-40% משומנים.

הפחמימות יגיעו בצורה של דגנים מלאים, קטניות, פירות וירקות העשירים בסיבים. השומנים מגיעים ברובם כחומצות שומן חד ורב בלתי רוויות כמו שמן זית, שמן קנולה, גרעיני פשתן, אגוזים, אבוקדו, שמן תירס, חריע ושמנים צמחיים אחרים.

מאחר שהשומן יוצר תחושת שובע יותר מאשר פחמימות, וגם אינו גורם לעלייה דרסטית באינסולין, יהיה קל יותר לשמר את הדיאטה הזו לאורך זמן. חשוב להדגיש: לכל אישה שסובלת מהתסמונת מומלץ לפנות לדיאטנית קלינית כדי לבנות תפריט אישי שיתאים לה.

אחרי שניסתה כבר הכל, עברה גם קריסטן גריי לדיאטת 30-30-40. בצהריים אכלה חזה עוף או דג עם ירקות עשירים בסיבים. היא נמנעה מפחמימות פשוטות ומזוקקות כמו משקאות ממותקים, חטיפים, עוגות ועוגיות – אך צרכה לחם מלא, קטניות ודגנים מלאים כמו שיבולת שועל, אורז מלא ופירות.

קריסטן הרבתה להשתמש בשמן זית, באבוקדו ובאגוזים כמקור לשומנים – והכל תוך מעקב והקפדה על הדיאטה שהותאמה במיוחד עבורה.

הדיאטה הזו, בשילוב עם טיפול תרופתי וצעידה מהירה של לפחות 30 דקות ביום, איפשרו לקריסטן להפחית כ-15 ק"ג ממשקלה בתוך ארבעה חודשים. עם השיפור במצבה הגופני התחזקה קריסטן גם מבחינה נפשית. היום היא יכולה להעיד בחיוך: הטיפול הנכון בתסמונת השחלות הפוליציסטיות איפשר לה לזכות בבריאותה ובנשיותה מחדש.