חופש

הוואי: סופשבוע בטעם אננס

הפנטזיה הממוצעת על נופש בהוואי כוללת חופי ים, חצאיות רפיה ושייק מפירות טרופיים. איריס ז'ורלט נסעה עם חברים יפניים ל'מיין איילנד', וגילתה שהפנטזיה שלהם מורכבת בעיקר מלואי ויטון וראלף לורן

איריס ז'ורלטפורסם: 03.05.04 , 14:06

אם חשבתם שדילים בנוסח אנטליה וקמר הם נחלת הישראלים בלבד אתם ממש טועים. היפנים חובבי הטיולים מוצאים השכם וערב נופשונים זולים בחו"ל (הטורקיה שלהם הן תאילנד, סינגפור, באלי, גואם וסיפן). בהרבה מקרים, מחיר החבילה כולה יעלה פחות מאשר כרטיס רכבת לקיוטו.

בעקבות פניה נרגשת של חברתי איזומי, מצאנו את עצמנו בהרכב משפחתי מלא יוצאים לסופשבוע בהוואי. החבורה המלאה כללה את איזומי ומינאמי ובנם הפעוט, טממי - אחותה הרווקה של איזומי, ושתי חברות של המשפחה - צעירות חמודות, לבושות ומסורקות בדיוק אותו הדבר - מיומי והאנאקו.

הוואי! פינטזתי לעצמי. מקגארט יגיד "בוק הים, דנו!", הגלים יגיעו לגבהים מדהימים, אני אלבש חצאית רפיה ואוכל פירות טרופיים. מושלם.

החבורה העליזה המתמקמה במטוס בשורה אחת ארוכה ועוד קצת, ומיד החלו החברים להוציא שקיות על גבי שקיות של אוכל - מסושי ועד עוגות. בניגוד לכל המיתוסים על היפנים הסטריליים הם פצחו בחינגה שלא היתה מביישת את סבתא שלי בימיה הטובים. הבליסה נמשכה כל הטיסה וכללה גם את הארוחה של המטוס. ההפסקות היחידות היו לצורך שינה רגועה. לאחר שבע שעות נחתנו בשעת בוקר מקומית בנמל התעופה הבינ"ל של הונולולו.

שלוחה של טוקיו

האי Oahu, או 'אוואפו' - כמו שהיפנים אומרים, הוא האי המרכזי של איי הוואי ולפיכך מכונה 'מיין איילנד'. הבירה הונולולו ממוקמת במרכזו ומקבלת את פנינו עם 25 מעלות אביביות. מחרוזות הפרחים לא מאכזבות וכולם אומרים אלוהה. אלוהה זה שלום, זה 'על חשבון הבית' וזה תמיד עם חיוך רחב ומזמין.

הוואי היא מעוז יפני, שלוחה של טוקיו. כמעט שליש מתושבי האיים הם יפנים שהגיעו לכאן בעבר כעובדים במטעי האננס. עכשיו הם האדונים - מטבע החוץ שהם מכניסים למדינה מזכה אותם בכבוד מלכים. יפני יכול להסתדר כאן בקלות בלי לדעת מילה באנגלית - כולם מדברים יפנית, הכל כתוב גם ביפנית.

אני חולמת על המיטה במלון, אבל חברותי הרעננות מכריזות שעכשיו הולכים לחוף בוויקיקי. במרכז הרחבה בה עוצרות המוניות (הלימוזינות, אם לדייק. בהונולולו מרבית המוניות הן לימוזינות) הן מבצעות מופע אקרובטי, ותוך שניות, לעיני כולם, הן מחליפות את בגדיהן לבגד ים.

ברנד באבו-אבוהה

האוטובוס של חבילת הנופש עוצר בדרכו לחוף במרכז קניות ללא מכס. פה אנחנו מקבלים הרצאה קצרה על מה שמינאמי קורא בציניות: 'איך לתרום בצורה מיטבית לכלכלת הוואי', כלומר איך לבזבז כסף בצורה אופטימלית. אנחנו מקבלים קופוני הנחה ומוכנים ומזומנים למסעות הקניות.

איזומי מחפשת תיק של 'לואי ויטון'. היפנים מעריצים מותגים מערביים, ובמיוחד צרפתיים, אבל אני לא מבינה למה היא חייבת לקנות את התיק היקר הזה דווקא בהוואי, שאינה זולה משמעותית מטוקיו. "את לא מבינה כלום", מסביר לי אלוף נעורי. "ליפנים הכי חשוב ה'ברנד', המותג. הוואי זה ברנד בפני עצמו, ולכן אם היא קונה לואי ויטון בהוואי זה ברנד על ברנד, ברנד בריבוע, וברנד באבו אבוהה, הבנת?"

הבנתי, ולכן בילינו במרכזי קניות במשך שעות על גבי שעות. מה קונות היפניות? הכל. קפה ('קונה קופי' המפורסם והמקומי), אגוזי מקדמיה, נעליים - רצוי ב'ניין ווסט' ובגדים: דונה קארן, ראלף לורן ושאר מעצבים פופולריים.

העולם שייך לשמנמנים

אחרי כל זה, אנחנו מגיעים לחוף הים ומתקמים למרגלות מלון מפואר בטיילת של וייקיקי. שלא כמו בחוף של סטיב מקגארט, שהצדיק את המונטין גבה-הגלים שלו, הים במפרצון מולו התמקמנו היה רגוע במיוחד. המים היו בדיוק בטמפרטורה המתאימה וברקע היתה מוזיקה מקומית בנוסח האיים.

הבילוי בחוף כלל גם זלילת סטייקים, שייקים של פירות טרופיים וגלידת מקדמיה. כמובן שאפשר לעשות כל מיני סוגים של ספורט מים, אבל אנחנו חששנו להתעייף והעדפנו לעכל בנחת. ומה עם חצאיות הרפיה המחוללות? ראינו גם ראינו. על רקע השקיעה המדהימה של וויקיקי הן חוללו על הדשא, מלאות גוף ונשיות להפליא. מי אמר שהעולם שייך לרזים?

אפרופו שמנמנות, אחד הדברים המפתיעים הוא כמויות הגלידה שהתתושבים המקומיים מערים לתוכם. אחרי שטעמנו גלידת אננס, הבנו למה.

למרות הגלידות בטעמים הטרופיים, כמעט שלא אכלנו אוכל מקומי-אותנטי. האמת היא שאנחנו לא ממש יודעים מהו, למרות ששמענו שהוא מורכב בעיקר מבשר חזיר ותפוחי אדמה. נהנינו במסעדת 'רויס' האמריקנית שמציעה מאכלים טרופיים וגם סטייקים, המבורגרים וכד'. אגב, הגירסה המקומית של ההמבורגר, מבשר טונה, נקראת מאהי-מאהי. בערב האחרון הלכנו ל'איזאקאיה', פאב מסעדה יפני. נחמד, אבל ממש לא כמו ביפן.

בין השהיה על החוף למסעות הקניות, הספקנו גם לראות קצת נופים. תצפית לילית על האי מגבעת טנטלוס נרשמה כיפה במיוחד. המוזיאון בפרל הרבור ריגש אותנו (בעיקר המכתבים של החיילים האמריקנים ממלחמת העולם השניה). טיפוס על הר Daimond head היה קצת מפרך אבל הנוף מראשו היה שווה את המאמץ.

עלינו לטיסה חזרה עם טעם של עוד. הוואי היא שילוב מענג במיוחד בין תאילנד לאמריקה: מצד אחד חופים מטריפים, עצי קוקוס כמו בסרטים, שקיעות עוצרות נשימה, שלל פירות טרופיים ותושבים מכניסי אורחים; מצד שני: 'פסיליטיס' של אמריקה, מסעדות עם מנות עצומות ואוכל מהיר ממגוון רשתות.

בשדה התעופה של טוקיו, כמנהג היפנים, הצטלמנו עם כל שלל החבילות והשקיות של לואי ויטון ודומיו. איזומי כבר מפנטזת על הקניות שתעשה בביקרונו הבא בהונולולו, הפעם בדרך לאי מאווי.

טיפים שימושיים