זמן למצוקים

מזג האוויר ההפכפך והמעבר המהיר בין ימי חול לזמני חג ומועד מעוררים בי רצון למשהו קבוע ויציב. סלעי ענק ומצוקים מתאימים לי עכשיו. אני עוצמת עיניים, מדפדפת בנופי המצוקים בעיני רוחי, נעצרת מול עמודי שלמה, ומבחינה בתחושה הטובה שהמקום מעורר בי. בינגו. שוב קורה הפלא הזה, החיבור שבין הנוף להרגשה הפנימית, אפילו אם אני לא שם ברגע זה ממש.

את התמונות צילמתי בחורף, ביום שהאוויר נשטף בגשם מקומי נדיר, בשעה שהמצוק היה מואר בכיוון הנכון. התמונות נשמרו בארכיון ובזיכרון כמו זרעים המחכים לרגע המתאים לנביטה.

הסלעים בבסיס בקעה זו נוצרו לפני למעלה ממאה מיליון שנה. מנקודת מבטנו, מצוקים אינם עוברים שינויים. פטריית החול לא תשתנה בין החורף לקיץ במידה שנוכל להבחין בה. בנוף הזה מה שנע הוא בעיקר הצל, הד השמש הקשישה שמלווה את כל הנופים בכל הזמנים.

'עמודי שלמה', לא נבנו על ידי שלמה המלך ואינם מצבה לזכרו. הארכיאולוג נלסון גליק העניק להם את שמם כמחווה הסטורית, בעלת השפעה תיירותית ברוכה. גילם - למעלה ממאה מיליון שנים - נמדד בערכי זמן גיאולוגי, הרבה מעבר לזמן ההיסטורי או הארכיאולוגי. 

בתקופה המדיינית-מצרית צוירו על קירות הקניונים ציורי סלע ובהם מרכבות, יעלים, יענים, ציידים וחיילים. ציורים הקשורים, כנראה, לפולחן. המלה 'כנראה' היא מילה נפוצה במחקר בכל התחומים, יאה למי שאינו מתיימר לידע מוחלט.  

מכרות נחושת יש כאן החל מהמאה ה-12 לפני הספירה. מי לימד את הכורים הראשונים לפענח את הכתמים הירקרקים על הסלע, לזהות את עופרת הנחושת ולהתיך אותה בתהליך שבסופו מתקבלת נחושת נקיה?

בהשראת מקום שבו מציאות ודמיון הם שווי ערך, אני יוצרת תמונת עמוד מדברי המחבר שמיים וארץ, ומגדילה אותו כך שישיבה מולו תקרין ישירות על עמוד השדרה שלי. 

שי גינות היא צלמת, מנחת סדנאות התבוננות וצילום, ומחברת סדרת הספרים 'לגעת באור', 'מקום בלב - ירושלים' ו'חופשית ברוח'. ספרה החדש,'נופי נפש', יצא לאור לאחרונה. לאתר הבית שלה לחצו כאן .