זעם בגוש קטיף בעקבות הפיגוע: "נקים מחתרת גלויה"

"אנחנו לא פועלים בחשאי. תקום פה מחתרת גלויה". כך אמר היום (א') רב היישוב נוה דקלים, יוסף אלנקווה, שהגיע למקום הפיגוע בציר כיסופים.

המתנחלים הביעו זעם וזעזוע עמוק מהפיגוע. אלנקווה אמר כי אם צה"ל מוגבל בהגנה על המתנחלים, לא תהיה ברירה למתנחלים אלא לפעול בעצמם.

לדברי הרב, "אנו לא קושרים את הפיגוע הזה למשאל. שנים דרשנו מהממשלה לתת לנו גדר הפרדה, שתפריד בינינו לבין קן הצרעות הזה. הממשלה לא יכולה להגן על ציר של 5 ק"מ? זכותנו לחיות. זה ביתנו. זכותנו לקבל ביטחון. בציר הזה שפכו הרבה יהודים דם. היום שואלים אם זה חיילים או אזרחים. השאלה מזעזעת. מה זה משנה? אנחנו חיילים, הילדים שלנו חיילים, ואנחנו גרים פה. התמונה המזעזעת של משפחת חטואל צריכה להיות לנגד עיניו של כל שר".

הרב אלנקווה אמר עוד כי לאחר ההלוויה של בנות משפחת חטואל, יתכנסו ראשי גוש קטיף כדי להחליט "החלטות רציניות ביותר לגבי ישיבתנו וביטחוננו באזור".

"בית המשפט העליון מרחם על אכזרים"

"המחבלים התחבאו בתוך בתים, שצה"ל לצערנו לא הוריד. הם נשארו על הציר בזכות בג"ץ. עקבות המרצחים מובילים לבית-המשפט העליון, שממשיך לרחם על אכזרים". אמר גורם רשמי בגוש-קטיף, שסירב להזדהות בשמו.

אך עוד לפני בג"ץ, מאשימים בגוש את תוכנית ההתנתקות של ראש הממשלה. הפיגוע הקטלני ממחיש יותר מכל את המציאות היומיומית עמה מתמודדים תושבי הגוש, שאמורים להתפנות מבתיהם במסגרת התוכנית.

למפת ההתנתקות לחצו כאן

בשבועות האחרונים, וביתר שאת במהלך היום, ניהלו התושבים מערכה נגד התוכנית. על קיר בחזית בניין מועצת חוף עזה בנוה דקלים נתלתה הבוקר כרזה חדשה: "אנחנו על המפה, ונישאר על המפה". הכרזה, עם קריצה לניצחון הגדול של מכבי תל-אביב אמש בגמר היורוליג, ביטא היטב את התחושות בגוש קטיף, ביום המשאל.

דינה אברמסון, בת 22 מנצרים, עומדת מאחורי הרעיון. "הקמפיין הזה התאים לנו כמו כפפה ליד. החברה הישראלית אוהבת להיות גאה בגיבורים. בגוש קטיף אפשר למצוא את זה בטונות. אנשים קמים וצועקים כל בוקר: 'אל תפנו אותנו מפה', למרות הקסאמים ופצצות המרגמה".

בסוף השבוע חששו בגוש קטיף מכל מה שעלול להשפיע על התוצאות. גם המשחק של מכבי תל-אביב היה בשיקולים. ניצחון, הסבירו במטה, יכול להסיט את תשומת הלב של המתלבטים. גם מזג האוויר החם עלול לגרום לאנשים לא להגיע לקלפיות. "מי שמתנגד בטוח יגיע", אמרו שם.  

בבוקר הורגשה תנועה ערה של מכוניות הפעילים נגד ההתנתקות, שעשו את דרכן עם דגלים כתומים לעבר הקלפיות ברחבי הארץ. בשעות הבוקר גם מיהרו מתפקדי הליכוד בגוש, כ-200 בעלי זכות בחירה, להגיע לקלפיות שנפתחו עבורם באלי סיני, נצרים ונוה דקלים.

שלמה רוזן, מראשוני תושבי נוה דקלים, היה פעיל בשבועות האחרונים באשדוד. "נפגשנו עם אנשי ליכוד, עברנו בית-בית ואני בטוח שוותיקי המפלגה איתנו. אני אופטימי ובטוח שהתוכנית הזו לא תצא לפועל".

גם אבי אמין, עובד חברת חשמל שמתגורר כבר 17 שנה בפאת שדה, לקח יום חופש מהעבודה, כמו מרבית תושבי הגוש. "באתי לכאן בגלל האווירה, הים והשקט. אני לא חושב בכלל על אפשרות לעזוב". אמין מספר על תחושת הביטחון שלו ביישוב בו הוא מתגורר. "אני לא נועל אף פעם את הרכב או את הבית. כולנו חשים פה בטוחים". בנו של אמין מתגייס בקרוב לצה"ל, ככל הנראה לחיל הים. "פה אין ג'ובניקים. כולם פייטרים. אבל בכל מקרה, לא תראה כאן אלימות עם חיילים. אנחנו לא כאלה".

 רק העובדים הסיניים לא הצטרפו למאבק

ממטה הבחירות יצא שלמה בשן, עד לפני שנה קצין בפלוגת ההנדסה של חטיבת גבעתי, והיום משמש "קצין רכב" של מטה הבחירות. "הייתי בטוח שיהיה לנו מחסור בנהגים, אבל ככל שהתקרב היום, כבר יש לי עודף", סיפר. בקלסר של בשן תמונה של אלקנה גובי, תושב הגוש וחייל דובדבן שנהרג בציר כיסופים במרס 2002. "הוא היה חבר טוב שלי. התמונה שלו נותנת לי כוח להמשיך".

בשן מספר כי אחיו נמצא כעת במסלול בסיירת גבעתי. "אני מקווה שזה לא יקרה, אבל ברור לגמרי שחיילים שגרים פה לא יכולים לפנות את בני המשפחה שלהם ואת החברים שלהם, וצריכה לצאת פקודה בנושא הזה בהתאם".

כמעט שאין איש במקום שאינו מעורב במאבק. קבוצה של עובדים סיניים עמדה בתור לטלפון הציבורי, והיו היחידים שהפגינו אדישות.

אליעזר קיפגן, שהגיע עם משפחתו לפני תשע שנים מהודו, ועוסק בעבודות תברואה, הוא בין היחידים. "אני מאוד מקווה שננצח. מאוד טוב לנו כאן. אבל היום נשארתי לעבוד".

בצהריים הגיעה לבניין המועצה מקים קוינקה, עולה חדשה מגרמניה, שמתגוררת כבר שנתיים באשדוד. "אני מחפשת דירה בתל-קטיפה", היא אומרת. "אני רוצה לגור כאן ולהתנדב".