תסתכלו מסביב

גם אצלנו התנועה הסביבתית מתפתחת וגדלה. מאצבע הגליל ועד הערבה, מנהריה וסכנין ועד באר שבע וירוחם – אזרחים מתחילים לעשות מעשה: למחות, להתארגן, לחשוב על חלופות – לייצר תנועה. התנועה הסביבתית גדלה, אבל לא פחות חשוב, היא מעמיקה את החשיבה שלה. היא עוברת מהתנגדות לפיתוח, לוויכוח על טיבו של הפיתוח: איזה פיתוח, על חשבון מי ועל חשבון מה.

היום, רווח פרטי לטווח קצר הוא המניע כל פיתוח. כך נקבע כיוון הנסיעה. בתנועה הסביבתית לא ויתרנו על הביקורת על כיוון הנסיעה, אבל איננו רוצים לנבוח מהצד על הרכבת הממשיכה לדהור. אנחנו חייבים להיות על הרכבת, וכנוסעים אקטיבים. אנחנו רוצים להשפיע על הקטר. את הביקורת שלנו על הכיוון לא קיפלנו לאחור אלא פרשנו אותה קדימה. אנחנו, בעולם וגם בארץ, מדברים על מודל אחר של פיתוח: שימוש נכון ויעיל במשאבי הסביבה תוך חלוקה צודקת של מה שהם באמת מאפשרים לייצר.

השופט האמריקני המנוח ברנדייס אמר שאפשר להשיג דמוקרטיה פוליטית ואפשר להשיג את ריכוזו של העושר בידי מעטים – אבל אי אפשר להשיג את שניהם יחד. למראה הלחצים של בעלי האינטרסים הנדל"ניים על גופי התכנון – להפשיר קרקעות חקלאיות, להקים עוד ועוד יישובים בארץ כל-כך קטנה וצפופה – מתברר הצדק שבדבריו.