שתף קטע נבחר
 

תסתכלו מסביב

לעיתים קוראים לארגוני הסביבה "מתנגדי הגלובליזציה", אבל זוהי למעשה תנועה גלובלית, שחותרת לגלובליזציה אחרת. גלובליזציה שפניה לא לרווחים אלא לבני האדם ולסביבתם. מאמר לרגל הכנס הארצי של ארגוני הסביבה

הדרמה האמיתית של הסביבה בישראל היא סיפור שאיננו מסופר. ובהחלט יש כאן דרמה, עם מאבקי כוחות, עם אינטרסים, עם מפנים בעלילה, עם סיכויים וסיכונים. הרבה סיכונים אמיתיים.

 

היום אעסוק לא באיום אלא בתגובה לו. מבלי שרובנו שמים לב לכך, הולכת ונוצרת בעולם תנועה סביבתית-חברתית עצומה בהיקפה: ללוחמי הסביבה הוותיקים מצטרפים איגודים מקצועיים, ארגוני סטודנטים, תנועות נשים ונוער. לעיתים קוראים לתנועה הזו מתנגדי הגלובליזציה, אבל בעצמה זוהי תנועה גלובלית. היא לא נגד גלובליזציה אלא בעד גלובליזציה אחרת. גלובליזציה שפניה לא לרווחים אלא לבני האדם ולסביבתם.

 

גם אצלנו התנועה הסביבתית מתפתחת וגדלה. מאצבע הגליל ועד הערבה, מנהריה וסכנין ועד באר שבע וירוחם – אזרחים מתחילים לעשות מעשה: למחות, להתארגן, לחשוב על חלופות – לייצר תנועה. התנועה הסביבתית גדלה, אבל לא פחות חשוב, היא מעמיקה את החשיבה שלה. היא עוברת מהתנגדות לפיתוח, לוויכוח על טיבו של הפיתוח: איזה פיתוח, על חשבון מי ועל חשבון מה.

 

היום, רווח פרטי לטווח קצר הוא המניע כל פיתוח. כך נקבע כיוון הנסיעה. בתנועה הסביבתית לא ויתרנו על הביקורת על כיוון הנסיעה, אבל איננו רוצים לנבוח מהצד על הרכבת הממשיכה לדהור. אנחנו חייבים להיות על הרכבת, וכנוסעים אקטיבים. אנחנו רוצים להשפיע על הקטר. את הביקורת שלנו על הכיוון לא קיפלנו לאחור אלא פרשנו אותה קדימה. אנחנו, בעולם וגם בארץ, מדברים על מודל אחר של פיתוח: שימוש נכון ויעיל במשאבי הסביבה תוך חלוקה צודקת של מה שהם באמת מאפשרים לייצר.

 

כך הפך הצדק הסביבתי לרעיון מרכזי בתנועה הסביבתית החדשה. מההרס הסביבתי כולנו נפגעים. אבל תמיד יש מי שנפגע יותר: מזיהום אוויר נפגעים יותר זקנים, חולים, ילדים, תושבי הערים הגדולות, אלה שגרים ליד רמת חובב ואלה שגרים במפרץ חיפה. מזיהום המים נפגע פחות מי שיכול להרשות לעצמו לקנות מים מינרליים. המרחב הציבורי של כולנו הוא קטן וצפוף, כי צפונית לבאר שבע ישראל צפופה פי שניים מהולנד. לכל ישראלי יש השנה 30 מילימטר של חוף רחצה ציבורי מוכרז, ולכן, בשבתות ובחגים, הישראלים כל-כך צפופים בפארקים, בחורשות וגם בחופים. אבל מי שיש לו מרחב פרטי גדול – צריך פחות את המרחב הציבורי. ומי שהחופים בחו"ל זמינים לו בכל חג באמת לא צריך תמיד להצטופף על החוף בארץ. כולם נפגעים, אבל יש מי שנפגע יותר. ויש גם מי שמרוויח.

 

התנועה הסביבתית נפרדה מהנאיביות. אנחנו מבינים שהאיומים הסביבתיים אינם תולדה של טעות שרק מחכה שיתקנו אותה, ושהאיומים הסביבתיים מיוצרים על-ידי אינטרסים. חברת החשמל, למשל, הרוויחה כסף רב מאי-התקנת מסנן שיקטין את פליטת החלקיקים המזהמים מתחנת רדינג. לכן היא לא התקינה את המסנן הזה גם עשר שנים אחרי שהמשרד לאיכות הסביבה דרש זאת. גם מהקמת תחנת הכוח הפחמית החדשה – המפגע הסביבתי הגדול שבדרך - יש מי שמרוויח. המרחב הציבורי מצטמצם כי יזמי הקרקעות מרוויחים מהפיכתו לנדל"ן בעזרת מקורביהם במערכת השלטון. כדי להסיר את האיומים על הסביבה – צריך להתמודד עם האינטרסים האלה.

 

התנועה הסביבתית נפרדת גם מהתמימות הא-פוליטית. פוליטיקה היא הדרך לניהול הדמוקרטיה, ודמוקרטיה היא גם כלי סביבתי – ככל שאנשים יודעים יותר, הם יכולים יותר להשתתף בתהליך, וככל שהם משתתפים יותר – הם יכולים להשפיע יותר. התרופה לחוליים של הדמוקרטיה איננה פחות דמוקרטיה אלא יותר דמוקרטיה.

 

 

השופט האמריקני המנוח ברנדייס אמר שאפשר להשיג דמוקרטיה פוליטית ואפשר להשיג את ריכוזו של העושר בידי מעטים – אבל אי אפשר להשיג את שניהם יחד. למראה הלחצים של בעלי האינטרסים הנדל"ניים על גופי התכנון – להפשיר קרקעות חקלאיות, להקים עוד ועוד יישובים בארץ כל-כך קטנה וצפופה – מתברר הצדק שבדבריו.

 

המאבק על הסביבה הוא לפיכך מאבק הן על החברה והן על הדמוקרטיה. לתנועה הסביבתית מגיעים אלה שלא ויתרו על החלום של מקום שטוב לחיות בו. זה חלום שלא קל להגשימו, אבל למעננו ולמען ילדינו - זו הדרך שצריך ללכת בה.

 

ד"ר דב חנין, יו"ר "חיים וסביבה" - ארגון הגג של ארגוני הסביבה בישראל

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: יעקב סער, לע"מ
זיהום אוויר. מתחילים לעשות מעשה
צילום: יעקב סער, לע"מ
מומלצים