תחקיר 'מנטה': הממתיקים המלאכותיים - מתוק ומסוכן
אם אתם משתמשים בקביעות בממתיק מלאכותי ומיצי ה"דיאט" שולטים בתפריטכם, בוודאי לא תשמחו לדעת שהמחיר הבריאותי שאתם משלמים הוא כבד. מחקרים מראים שהממתיקים המלאכותיים, ובראשם האספרטיים, עלולים לגרום לשורה של פגיעות, מחלות וגידולים ממאירים. אז איך קרה שמוצרים אלה מותרים לשימוש על ידי רשויות הבריאות בעולם, ומה אנחנו יכולים לעשות כדי להגן על עצמנו
| אספרטיים |  | סכרין | | אצסולפם K וציקלמאט | | ממתיקים: שאלות ותשובות |
| ||||||
| הממתיקים הבטוחים | | איפה הם נמצאים | | | | |
כמו כל ההמצאות הגדולות גם הממתיק המלאכותי הראשון התגלה במקרה. השנה הייתה 1879, ואיירה רמסן, כימאי אמריקאי, התיישב לאכול לאחר שחקר תרכובת מלחים כלשהי במעבדה שבה עבד. רמסן שכח לשטוף את ידיו לפני הארוחה, וכשהחל לאכול גילה שמזונו מתוק מאוד. החומר שהמתיק אותו היה הסכרין.
כשהונהג הקיצוב בסוכר במלחמת העולם הראשונה, פרץ הסכרין בסערה לשוק והפך לממתיק המלאכותי הראשון בהיסטוריה. מאז, הבינו יצרני המזון את הפוטנציאל הגלום בו לא רק בעיתות קיצוב, אלא גם בעבור השוק הגדול של המרזים, כפתרון לייצור ממתקים שאינם מזיקים לשיניים, וכמובן, לחולי סוכרת. בעקבות זאת, בשנים שחלפו מאז גילוי הסכרין, הופיעו תחליפי סוכר נוספים, ותעשיית הממתיקים המלאכותיים מגלגלת כיום בארצות הברית כ-1.9 מיליארד דולר לשנה. בישראל מגלגל השוק כ-18.5 מיליון שקל בשנה. כ-18% מהציבור בישראל משתמש בממתיקים, לעומת 15% בארצות הברית ו-17% במערב אירופה.
אלא שלצד התועלת הרבה של הממתיקים המלאכותיים בצמצום צריכת הסוכר ובסיוע לחולי סוכרת, הלכו והצטברו במשך השנים עדויות המצביעות על כך שלמקצתם יש סיכונים ותופעות לוואי שונות, החל ממיגרנות, עייפות ואלרגיות, וכלה במחלות קשות, כגון טרשת נפוצה, פגיעה במערכת העצבים וסרטן. לעומת זאת, יצרני הממתיקים טוענים שמרבית המחקרים נערכו על חיות מעבדה בלבד, ואי אפשר להקיש מהם על הסיכון לבני אדם. הם עצמם מממנים מחקרים כדי להוכיח את בטיחותם.
מעבר לוויכוח בין הצדדים בולטת העובדה התמוהה שהמחקרים בנושא מועטים יחסית, אף שמדובר בשוק צרכנים אדיר בממדיו, הכולל בתוכו גם אוכלוסיות רגישות, כגון חולים, ילדים ונשים הרות. לדברי ד"ר סיגל אילת-אדר, מומחית לאפידמיולוגיה ורפואה מונעת ויועצת תזונה למכון וינגייט, המשמעות של מיעוט המחקרים פשוטה: אי יכולת להסיק על מידת בטיחותם של הממתיקים. ובמילה אחת: תיזהרו.
אם כך, תשאלו איך בכל זאת אישרו רשויות הבריאות חומרים שבטיחותם עדיין לא הוכחה דיה? שאלה טובה. התשובה: כסף. במקום שבו מתגלגל הכסף הגדול תגלו גם אינטרסים ופוליטיקות שלאו דווקא קשורים לבריאות. מומחים עצמאיים שחקרו את הנושא מצאו שההשפעה של אינטרסים אלו על הגופים הממונים על בריאות הציבור, כמו ה-FDA או ארגון הבריאות העולמי, הייתה חזקה עד כדי כך שנוצר מצב אבסורדי לפיו, ממתיקים מלאכותיים שהוכחו במחקרים כמסוכנים לבריאות, אושרו לשימוש, ואילו דווקא תחליפי סוכר שנמצאו כבטוחים, לא אושרו.
בכתבה זאת מובאים כל המחקרים האחרונים שערכו מומחים אמריקאים בנושא. אלו לא מסתפקים רק בעריכת המחקר, אלא אף שבים ומתריעים בכל האמצעים שעומדים לרשותם נגד המשך השימוש בממתיקים.
אספרטיים
חזור למעלה
הפוליטיקה של הכסף
נתחיל עם האספרטיים. זהו הממתיק הנפוץ ביותר בשוק וגם נחשב על ידי מומחים רבים למסוכן שבהם. שורת החשדות למחלות ולפגיעות המיוחסות לו כוללת גידולים במוח, עיוורון, דיכאון, פגיעה בזיכרון לטווח קצר, פגיעה באינטליגנציה, כאבי ראש, בחילות, פרכוסים ועוויתות שרירים, התקפים אפילפטיים והפרעות נשימה, וכן הגדלת הסיכון למחלות כגון אלצהיימר וטרשת נפוצה.
השימוש הנרחב באספרטיים החל רק לפני כעשר שנים, אף שהוא התגלה כבר בשנת 1966. בדומה לסכרין, הוא התגלה במקרה, כאשר כימאי שעבד בחברת G.D. Searle Company, חברת תרופות וכימיקלים אמריקאית, ליקק בטעות את אצבעותיו במהלך מחקר על תרופה לאולקוס, והבחין בטעם המתוק.
מאז נתגלה הממתיק, עשתה החברה מאמצים ניכרים כדי להכניסו לשוק המזון, אולם במשך שנים סירב מינהל המזון והתרופות האמריקאי לאשר את השימוש בו בשל תופעות הלוואי הקשות שנצפו בחיות מעבדה, שכללו, בין היתר, עוויתות וגידולים במוח. בשנת 1991 פרסם המכון הלאומי האמריקאי לבריאות רשימה שכותרתה "ההשפעה השלילית של אספרטיים", שכללה לא פחות מ-167 סיבות מדוע רצוי להימנע מן השימוש באספרטיים.
כמעט כל מחקרי האספרטיים העצמאיים - אלה שלא מומנו על ידי תעשיית הממתיקים המלאכותיים (בהם כמה מחקרים על בני אדם ובעיקר מחקרים על בעלי חיים) - קשרו את הממתיק לתופעות לוואי בריאותיות. מחקר אחר, שהסתמך על נתונים של המכון הלאומי האמריקאי לחקר הסרטן, גם מצא, שבתוך שנים ספורות מאז אושר האספרטיים ונכנס לשוק, חלה עלייה גדולה בשיעור גידולי המוח הממאירים בארצות הברית. לחיזוק טענותיהם, מצטטים מתנגדי הממתיק כמויות עצומות של מכתבים ששלחו אזרחים ל-FDA, ובהם עדויות על תופעות לוואי חמורות עקב השימוש בממתיק.
כתב העת הרפואי היוקרתי "לנצט" פרסם סקירה של המחקרים שנערכו בשנים האחרונות על האספרטיים, שלפיה הוא עלול לגרום לגידולים סרטניים במוח, וכן לסרטן השד, השחלות, האשכים, הלבלב ורקמות אחרות. כמו כן, נשים בהריון, באופן מיוחד, צריכות להימנע ממנו, בגלל השפעתו על מערכת העצבים המרכזית של העובר. לסיכום, כתב מחבר הסקירה, הנוירולוג ד"ר ראסל בליילוק, שה-FDA חייב למנוע את ההתפשטות העצומה של השימוש באספרטיים כל עוד לא ייערכו מחקרים נוספים על סיכוניו.
חוקר אחר, ד"ר חיים ג'ייקוב רוברטס, חבר המועצה האמריקאית לסוכרת ומומחה בעל שם עולמי לנושא הממתיקים המלאכותיים, בדק בין היתר, את השפעות הממתיק על חולי סוכרת, ומצא שדווקא להם הוא עלול להיות מסוכן במיוחד, שכן הוא גורם לרמת הסוכר בדם לצאת משליטה. בעקבות זאת הם עלולים לפתח סיבוכי סוכרת, בעיקר בעיות ראייה ועיכול.
ב-1983 יכלו יצרני האספרטיים לנשום לרווחה. ועדה בעלת סמכות על אישרה את השימוש בממתיק במשקאות מוגזים. חמש שנים לאחר מכן אושר הממתיק לשימוש בכל סוגי המזון.
כיצד זה קרה? לד"ר יאיר ראובן, תזונאי קליני ומומחה לרפואה טבעית, יש תשובה המסתמכת על טיעוניהם של מדענים אמריקאים רבים - פוליטיקה. "בין מנהליה של חברת G.D. Searle Company, יצרנית האספרטיים, היו כרישים פוליטיים כמו אנדרי סטאירקי, שהיה השגריר האמריקאי בבלגיה בתקופת נשיאותו של רונלד רייגן, ראובן ריצ'ארדס, שהיה מנהל וסגן יו"ר הסיטי בנק, וגם דונאלד רמספלד, שר ההגנה הנוכחי של ארצות הברית. במשך שנים הם לחצו, ללא הצלחה, להכנסת המוצר לשימוש. מולם עמדו מומחים כמו ד"ר אדריאן גרוס, טוקסיקולוג ב-FDA, שהיה אחד המשתתפים בבדיקת המוצר. באחד הראיונות שהעניק ל-CBS, טען, שהיצרן פעל בדרכים חמקמקות כדי לטשטש את תוצאות מחקריו, ובעקבות זאת הוסתרו עובדות המשפיעות על הגורם הבטיחותי שבשימוש באספרטיים.
ד"ר גרוס אף העיד בפני הקונגרס שהמחקרים שערכה החברה היו במידה רבה בלתי מהימנים, והדגיש שעל פי החוקה האמריקאית, על הרשויות למנוע את הכנסתם של חומרים מסרטנים למזון, כך שיהיה זה בלתי חוקי בעבור ה-FDA לאשר כל רמה שהיא של צריכה. ד"ר גרוס לא היה היחיד ב-FDA שהתנגד לאספרטיים. המדענים בוועדה לאישור מוצרים ב-FDA סירבו במשך שנים לאשר את הממתיק. אולם כשנבחר רונלד רייגן לנשיאות ארצות הברית, הוא מינה מומחה בשם ד"ר ארתור הייס לעמוד בראש ועדה בעלת סמכות על, שאישרה בסופו של דבר את השימוש באספרטיים, כשהוא מסתמך באישורו על מסקנות מחקר שערכה חברה יפנית, שהייתה חברת בת של G.D. Searle Company. אגב, הייס עצמו נהפך לאחר האישור לעובד ב-"Searle".
האם האספרטיים בטוח לשימוש, או שמא מדובר במוצר מסוכן לבריאות שקודם רק בזכות כוחות פוליטיים בעלי עוצמה? אולי רמז לתשובה נמצא במרכיבי הממתיק. ד"ר ראובן: "האספרטיים הוא תרכובת כימית, העשויה משתי חומצות אמינו, פנילאלנין וחומצה אספרטית, וחומר נוסף הנקרא מתנול, שהוא כוהל העשוי מעץ שנועד לשמור על יציבותה של התרכובת. מבין שלושת המרכיבים, המתנול (שמשמש גם כחומר ממס בתעשיית הצבעים), המהווה כ-10% מן האספרטיים, הוא המסוכן ביותר לבריאות. מדובר בחומר רעיל המצטבר בגוף. צריכתו לאורך זמן והצטברותו עלולות לגרום לבעיות ראייה עד כדי עיוורון, לנזק למערכת העצבים המרכזית, לבעיות עור ולקוצר נשימה".
כאילו לא די בכל הצרות שפורטו, מתברר שכשהמתנול חודר לגוף, הוא הופך לפורמלדהיד, חומר שכבר הוכח כרעיל ומסרטן, הגורם נזק לכבד, לכליות, ללב ולמוח. הוא אסור לשימוש בתעשיית המזון. יצרני האספרטיים לא מכחישים את העובדה שהמתנול הופך לפורמלדהיד, אך לטענת מומחי החברה, המתנול אינו מזיק מאחר שזהו חומר טבעי הנמצא גם בפירות ובמשקאות אלכוהוליים. בזכות המתיקות הגבוהה של האספרטיים (פי 200 בערך מסוכר), אין צורך בכמויות גדולות ממנו, כך שמדובר בכמויות קטנות מאוד של מתנול, שאינן מזיקות. מעבר לכך, כאשר המתנול נמצא בתוך תרכובת האספרטיים הוא קשור למרכיבים אחרים בתרכובת ואינו נפרד מהם, כך שאין כל סיבה לדאגה.
האם באמת אפשר להירגע? מתנגדי האספרטיים בטוחים שלא. "המתנול אכן נמצא גם בפירות", מסביר ד"ר אנטון וולניצ'ר, מומחה לביוכימיה, "אבל בהם לא רק שכמותו קטנה מאוד, אלא שמיזוגו עם מרכיבים אחרים בפרי הופך אותו לבלתי מזיק. באשר להימצאותו במשקאות אלכוהוליים, אף אחד לא טוען שמשקאות אלה הם בריאים ושיש לצרוך אותם באופן קבוע ובכמויות גדולות, כמו שטוענים בעניין האספרטיים".
ד"ר ראובן: "האספרטיים יוצא מפס הייצור במפעל כאבקה לבנה יבשה, בעלת מבנה מולקולרי יציב, שבה המתנול קשור למרכיבים האחרים שלה, ובצורתו זו הוא לכאורה תמים ובלתי מזיק. אולם כשהאבקה מומסת במשקאות ובמוצרי מזון, התרכובת מאבדת מיציבותה, והמתנול הנמצא בתוכה נפרד מהתרכובת. מכיוון שחום מגביר את הפירוק של האספרטיים, הרי המסה במשקאות חמים גורמים להאצת התהליך. הניסויים של יצרנית האספרטיים נערכו כשאבקת האספרטיים הוכנסה לתוך כמוסה בעלת מנגנון השהיה ארוך, שבקעה בשלב האחרון במערכת העיכול, כך שלאספרטיים לא היה זמן להתמוסס, והמתנול הרעיל לא הופרד מהתרכובת".
הימצאות המתנול באספרטיים היא גם הסיבה העיקרית לכך שהרמה הבטוחה שקבע ה-FDA עוררה זעם רב בקרב מתנגדיו. רמה זו עומדת על 50 מיליגרם של אספרטיים לקילוגרם משקל גוף ליום. כלומר, אדם השוקל כ-70 קילו, יכול לשתות עד 14 ליטר משקה דיאט ליום, או לחלופין לצרוך כ-90 שקיות ממתיק המכיל אספרטיים. במילים אחרות, לפי נתונים אלו צריכת הממתיק בטוחה, מכיוון שעדיין לא נולד האיש שיצרוך את הכמויות האלו. אך התייחסות זו אינה מדויקת. אם נבחן את המתנול שבממתיק, נמצא שליטר אחד של משקה דיאטתי מכיל 56 מיליגרם מתנול. כמות זו לבדה עומדת בסתירה לקביעה של רשות אמריקאית אחרת, הסוכנות להגנת הסביבה EPA. לפיה, אין לצרוך יותר מ-7.8 מיליגרם מתנול ליום, שכן כמות גדולה מזו עלולה להוות סכנה בריאותית. משתמשים כבדים של משקאות דיאטתיים, השותים יותר משני ליטרים ליום, עלולים להגיע לצריכה של 120 מיליגרם מתנול ביום, כמות הגדולה פי 15 מהגבלת ה- EPA.
גם יתר מרכיבי הממתיק לא יוצאים נקיים מהעסק. ד"ר ראובן: "הפנילאלנין עלול להיות מסוכן. אמנם מדובר בחומצת אמינו החיונית לגוף שנמצאת באופן טבעי במזונות שונים, אולם עודף ממנה רעיל למערכת העצבים ולמוח, ומביא לשינויים כימיים במוח, העלולים לגרום לפרכוסים, לעוויתות ולשינויי התנהגות".
כידוע, הפנילאלנין מסוכן לחולי פנילקטונוריה, מחלה גנטית שהחולים בה אינם מסוגלים לנצל כיאות את החומר, ועקב כך הוא מצטבר בגוף ברמה רעילה, הגורמת לפגיעה במוח ולפיגור שכלי.
גם בחומצה האספרטית יש לדברי ד"ר סיגל אילת-אדר, מומחית לאפידמיולוגיה ורפואה מונעת, סיכונים, בעיקר למי שרגיש לחומר. אצלו תתפתח 'תסמונת המסעדה הסינית' - תסמונת המתבטאת בסימפטומים כמו כאבי ראש, בחילות, דופק מהיר, ולעתים לתגובה אלרגית קשה הגורמת לקשיי נשימה ולחץ דם נמוך, ואף למוות.
סכרין
חזור למעלה
מסרטן או לא?
עד לאישור האספרטיים היה הסכרין הממתיק העיקרי בשוק תחליפי הסוכר. כמו האספרטיים, גם באישורו ניטשה מערכה פוליטית כבדה. "מחקרים הוכיחו שבכמויות גדולות מהווה הסכרין גורם מסרטן". ה-IARC (הארגון הבינלאומי לחקר הסרטן, המהווה את הזרוע העוסקת בסרטן בארגון הבריאות העולמי) הכניס את הסכרין לרשימת החומרים המסרטנים, אבל קבע שהמחקרים שבוצעו אינם מספיקים כדי לקבוע שהוא מסרטן ודאי בבני אדם, אלא רק שהוא מסרטן ודאי בבעלי חיים, וחשוד כמסרטן בבני אדם.
ב-1977 הציע ה-FDA לאסור לחלוטין את השימוש בסכרין, אולם הקונגרס האמריקאי התערב ואישר את המשך השיווק בתנאי שעל האריזה תתנוסס האזהרה "חשוד כחומר מסרטן". במשך השנים הופעל לחץ מסיבי על הממשל האמריקאי כדי להסיר את התווית. בתחילת שנת 2000 חתם הנשיא ביל קלינטון על חוק המסיר את הערת האזהרה ממוצרים המכילים סכרין. זאת, אף שהוא מוסיף להופיע ברשימת החומרים המסרטנים של ה-IARC, ולמרות עצומה שנשלחה מטעם קבוצת מדענים גדולה לרשויות הבריאות האמריקאיות, שבה התבקשו האחרונות לשקול היטב את ההחלטה.
בינואר השנה פורסם בכתב העת הרפואי "לנצט" מכתב שכתבו 30 מדענים למנכ"ל ארגון הבריאות הבינלאומי, שבו הם מאשימים את ה-IARC בהורדה מכוונת בסיווג של כמה חומרים מסרטנים, בהם הסכרין, עקב שיתוף פעולה הדוק עם התעשייה. הם טענו שכמה מהמומחים שהוזמנו להעריך את החומרים המסרטנים הגיעו מהחברות שייצרו אותם. במקרה של הסכרין הם נדהמו לגלות שאחד מהם ניהל כמות נכבדה של מחקרים שמימנה תעשיית הממתיקים המלאכותיים כדי לטהר את הסכרין.
ושוב, נשאלת השאלה אם מדובר בחומר בטוח או מסוכן. במקרה הזה ההתייחסות של הרשויות מבלבלת עוד יותר. הסכרין אמנם אושר לשימוש בארצות הברית ובאיחוד האירופי (וכמובן גם בישראל) אבל הוא רשום כחומר מסרטן, וכמותו הוגבלה לרמה נמוכה מאוד.
ד"ר ראובן: "הסכרין הוא חומר סינתטי, שמוסיפים לו נתרן, אשלגן או סידן. ההוכחות הקיימות נגד הסכרין מראות שהוא עלול לגרום נזק לכליות ומעלה את השכיחות לחלות בסרטן שלפוחית השתן. זאת, משום שרוב החומר אינו מתפרק בגוף, ומופרש כמו שהוא במעברו דרך השלפוחית. העדויות לכך מגיעות ברובן ממחקרים שבוצעו על עכברים שקיבלו סכרין, ובעקבות זאת נצפתה אצלם עלייה בשכיחות סרטן שלפוחית השתן".
מנגד, טענו מבקרי המחקרים, שאי אפשר להסיק מניסוי שנערך על עכברים על הסכנות לבני אדם, וכי כמות הסכרין שניתנה לעכברים גדולה בהרבה מזו שצורכים בני אדם. נערכו גם מספר מחקרים בבני אדם, שפורסמו על ידי ה-IARC כנימוק להחלטה לסווג את הסכרין כמסרטן ודאי בחיות וכחשוד כמסרטן בבני אדם. בין היתר, פורסם מחקר שבו השתתפו 1,862 חולי סרטן שאושפזו בבית חולים אמריקאי, ו-1,874 חולים במחלות אחרות, שהצביע על שימוש גבוה בסכרין בעיקר בקרב נשים שחלו בסרטן המעי הגס.
ארגון הבריאות העולמי קבע את גבול הצריכה המומלץ ל-2.5 מיליגרם לקילוגרם משקל גוף בלבד. כלומר, אדם במשקל 70 קילו יכול לצרוך 175 מיליגרם ביממה, כמות השווה ל80- טבליות סכרין או 48 שקיקי סכרין ביממה. הכמות אמנם לא ריאלית, אך המרכז האמריקאי למדע לטובת הציבור מזהיר, שכל כמות של סכרין איננה מצדיקה את הסיכון הבריאותי.
אצסולפם K וציקלמאט
חזור למעלה
בעלי החיים חלו
תרכובת כימית אחרת, הדומה לסכרין, היא האצסולפם K. ממתיק זה אושר לשימוש בארצות הברית כבר ב-1988, אולם לדעת מומחים רבים, המחקרים שנערכו עד כה להערכת בטיחותו אינם מספיקים. "הסכרין והאצסולפם K הן אותן גברות בתלבושות שונות", אומר ד"ר וולניצ'ר, "לכן, הסכנות של הסכרין כחומר מסרטן תופסות גם בממתיק הזה". על פי המרכז האמריקאי למדע לטובת הציבור, מחקרים שונים הראו שבכמויות גדולות עלול האצסולפם K לגרום לסרטן ולפגוע בפעילות בלוטת התריס אצל עכברים, ארנבות וכלבים. "מהירות השינויים הפתולוגיים מדאיגה מאוד", מזהיר המרכז, "שכן חשיפה של שלושה חודשים בלבד עלולה לגרום לגידולים שפירים בבלוטה אצל החיות, ולכן היא מעלה שאלות קשות באשר לבטיחות הממתיק".
על פי ה-FDA, הכמות המרבית המותרת של אצסולפם K היא 9 מיליגרם לכל קילוגרם משקל גוף. כלומר, אדם במשקל 70 קילו יכול לצרוך כחצי גרם ליממה. אולם גם במקרה הזה מזהיר המרכז האמריקאי למדע לטובת הציבור, שכל כמות מיותרת.
את הציקלמאט, חומצה הכוללת מלחי סידן ונתרן, גילה חוקר מאוניברסיטת אילינוי בשנת 1937. מחקרים שבהם האכילו עכברים בממתיק הראו שהוא גורם לרמות נמוכות יותר של טסטוסטרון (ועקב כך לניוון האשכים), וכן לגידולים סרטניים בשלפוחית השתן. אף שגם כאן הוכחו התוצאות רק בחיות מעבדה ולא בבני אדם, הרי בניגוד למחקרים על האספרטיים והסכרין, הן דווקא כן הצליחו לשכנע את רשויות הבריאות בארצות הברית, וכבר בשנת 1969 הורה ה-FDA לאסור על השימוש בו. לעומת זאת, באיחוד האירופי ובישראל השימוש בציקלמאט מותר. ההנחיה הייתה לא לצרוך יותר מ-11 מיליגרם לקילוגרם משקל גוף. במרץ 2000 הורתה הוועדה המדעית של המזון של האיחוד האירופי להפחית את הצריכה המרבית שלו באופן ניכר, מ-11 מיליגרם לקילוגרם משקל גוף, ל-7 מיליגרם לקילוגרם. לארץ, משום מה, לא הגיעה בשורת ההפחתה.
החשש מסיכוני הממתיקים הביא את הסוכנות הבריטית לקביעת סטנדרטים למזון לערוך סקר שיחקור את הסוגים והכמויות של משקאות שצורכים ילדים בני שנה וחצי עד ארבע. התברר שהילדים אינם צורכים בדרך כלל יותר מהכמויות המרביות המותרות של אספרטיים, סכרין ואצסולפם K, אבל במקרה של הציקלמאט, הם צורכים פי שניים מהכמות המרבית המותרת. בעקבות ממצאי הסקר הוחלט באיחוד האירופי לדלל את ריכוז הציקלמאט במשקאות מ-400 מיליגרם לליטר ל250- מיליגרם לליטר. גם בשורה זו לא הגיעה לישראל. כאן הכמות המותרת של ציקלמאט גדולה יותר: 400 מיליגרם לליטר במשקאות ו1,000- מיליגרם לקילוגרם בריבות. עם זאת, השימוש בו נדיר יחסית.
ממתיקים: שאלות ותשובות חזור למעלה
האם הממתיק המלאכותי באמת עוזר להפחתה במשקל? האם הוא מועיל לחולי סוכרת? התשובות הבאות יפתיעו אתכם
בדיחה על הממתיקים המלאכותיים מספרת על משלחת חייזרים שחזרו מביקור בכדור הארץ. כשנשאלו על החיים בכדור הארץ ומה מיוחד בהם, הם ענו: אצלם הכול ממש כמו אצלנו, בהבדל אחד - אצלם הסוכרזית משמין. כל מי שצורך אותו שמן! אז אם גם אתם מאלה שאוכלים עוגת קצפת, וכדי להשקיט את המצפון שותים לידו קפה עם ממתיק מלאכותי, כדאי שתחשבו פעמיים, משום שמחקר שערכה האגודה האמריקאית לסרטן, מראה שמשתמשים קבועים בממתיקים מלאכותיים נוטים דווקא לצבור משקל ולא לאבדו.
כיצד קורה האבסורד הזה? ד"ר אודי בר, מומחה לתוספי מזון: "חלקם של הממתיקים המלאכותיים חסר חשיבות לחלוטין בהפחתת המשקל. כפית סוכר מכילה בסך הכול 16 קלוריות, שאינם משמעותיים בצריכה היומית של הקלוריות אפילו בדיאטה, כך שאם צורכים את הסוכר בכמויות מתונות, אין לו השפעה על המשקל".
יתרה מכך, החלפת הסוכר בממתיקים מלאכותיים איננה מומלצת עוד אפילו לחולי סוכרת. בשנים האחרונות ממליצה האגודה האמריקאית לסוכרת במפורש להעדיף צריכת סוכר (בכמויות מתונות, כמובן) כממתיק על פני שימוש קבוע בממתיקים מלאכותיים. עמדת האגודה הנחשבת לנותנת הטון בעולם בנושאי הסוכרת, מציגה כיום את השימוש בסוכר בדומה לצריכת פחמימות אחרות, כדוגמת תפוחי אדמה או אורז. היא ממשיכה להגביל את צריכתן, אך אינה מבדילה עוד בין הסוכר הפשוט לפחמימות המורכבות.
ד"ר בר: "בעבר נטו החוקרים לחשוב כי מאחר שלסוכר מדד גליקמי גבוה (גורם להפרשת אינסולין רבה), הוא עלול לפגוע באיזון רמות הסוכר בדם החולים, וחובה על חולי הסוכרת להימנע ממנו כליל. כיום הדגש אינו עוד על המדד הגליקמי של המזונות, אלא על כמות הפחמימות הכללית הנצרכת ביום. כך יכול חולה סוכרת לאכול קינוח מתוק אם יחפוץ בכך, אולם לשם כך עליו לוותר על תוספת האורז או תפוחי האדמה בארוחה. בכך בעצם מתקזזת כמות הפחמימות שנצרכה, ואין עוד צורך במגבלות גורפות כבעבר".
הממתיקים הבטוחים חזור למעלה
רוצים להשתמש בממתיק מלאכותי, וחוששים? קבלו את רשימת הממתיקים הבטוחים יחסית
סטיביה:
אין ספק שזהו הממתיק האידיאלי. עליו של צמח הסטיביה רבודיאנה, הגדל בדרום אמריקה, בייחוד בברזיל ובפרגוואי, שימשו את השבטים המקומיים להמתקה ולתיבול המזון הרבה לפני גילוי אמריקה. ד"ר יאיר ראובן: "מדובר בממתיק טבעי לחלוטין, שמאחוריו אלפי שנים של שימוש. למרות זאת, התעקש ה- ADF לאסור את השימוש בו בארצות הברית, עד שלבסוף, בשנת 1991, לאחר דיונים משפטיים, הוא אושר לשימוש, אך רק כתוסף לדיאטה ולא כממתיק".
האם הוא בטוח לשימוש? חד-משמעית כן. מחקרים אחרים הראו שהסטיביה עשוי לסייע לחולי סוכרת לא רק בכך שהוא משמש כתחליף לסוכר, אלא גם כחומר המסייע לוויסות רמות הגלוקוז בדם. כמו כן, במחקר משותף לאוניברסיטת הירושימה ואוניברסיטת פורדו בצרפת, נמצא שהצמח מסייע נגד התפתחות עששת.
סורביטול, מלטיטול, מניטול, קסיליטול:
נא להכיר את משפחת הפוליאולים. בעיקרון כל ממתיק ששמו מסתיים בסיומת "טול" נכנס לקטגוריה הזאת: סורביטול, מלטיטול, מניטול וקסיליטול. בעגה המקצועית הם מכונים "ממתיקים אלכוהוליים", מאחר שהם עשויים מסוכרים בצורתם הכימית האלכוהולית. בטבע הם מצויים בפירות ובירקות. שלא כממתיקים המלאכותיים נטולי הערך הקלורי, הפוליאולים מכילים כמות קלוריות הנמוכה אך במעט מזו של הסוכר השולחני. הם גם מתוקים הרבה פחות מהסוכר (כמחצית המתיקות לערך), כך שיש צורך בכמות כפולה מזו של הסוכר כדי לקבל את אותה מתיקות. עם זאת, מכיוון שאין לאדם אנזימים ייחודיים המפרקים את הממתיקים, הם אינם מתעכלים, ורק מעט מכמות הקלוריות שלהם נספגת בגוף. מחקרים מסוימים אף הוכיחו את יעילותם (בעיקר של הקסיליטול) במניעת עששת. במחקר אחר שהתפרסם בחודש מאי השנה הראה פרופ' פול שפירו מבית הספר לרוקחות באוניברסיטת מרילנד, שהסורביטול עשוי לשמש ככלי עזר לכימותרפיה, ולעזור בחיסול תאים סרטניים.
האם הם בטוחים לשימוש? ד"ר סיגל אילת-אדר: "בכמויות גדולות הם עלולים לגרום לשלשולים. גם חולי סוכרת צריכים להגביל את צריכתם משום שלמרות ההתפרקות האיטית שלהם, בסופו של דבר הם, למעשה, מתפרקים לסוכר".
סוכרלוז:
הממתיק החדש ביותר שאישר ה-FDA לשימשו בשנת 1998. הוא מיוצר מסוכר שעובר שינוי כימי, תהליך ההופך אותו למתוק פי 600 מן הסוכר, וכך אפשר להגיע לרמת מתיקות גבוהה בכמות קלוריות אפסית.
האם הוא בטוח לשימוש? עדיין לא ברור. כמה מחקרים שנערכו על עכברים, על חולדות ועל שפנים מצאו שהממתיק עלול לגרום לבעיות אצל החיות, ביניהן הגדלת כבד, הגדלת כליות, הפלות, עוברים במשקל נמוך, שלשולים ועוד. עם זאת, עדיין לא נערכו די מחקרים להוכחת הממצאים הללו, או הטענה ההפוכה, שהוא בטוח לשימוש. מסיבה זו הוא לא אושר עד היום באיחוד האירופי.
איפה הם נמצאים חזור למעלה
אספרטיים: נמצא ברוב המשקאות הדיאטתיים, במעדני חלב דיאטתיים, בריבות וגם כממתיק לקפה ותה. בגלל חוסר יציבותו בחום הוא אינו משמש לשימורים או לעוגות.
סכרין: הסכרין יציב בחום, כך שאפשר להשתמש בו לבישול ולאפייה. זו הסיבה שהוא מצוי במזונות רבים כמו דברי מאפה, דגני בוקר, קינוחים, ריבות ועוד, וכן כממתיק לשתייה.
אצסולפם K: נמצא במסטיקים, בסוכריות, בפודינגים, בסירופים, במוצרי יוגורט דיאטתיים ובמשקאות דיאטתיים. הוא אינו נמכר כממתיק בפני עצמו, אלא אך ורק בתוך מוצרים אחרים. בדרך כלל הוא משולב עם ממתיקים אחרים המכסים על טעם הלוואי שלו. השילוב עם אספרטיים במשקאות קלים וביוגורטים יוצר טעם דומה לסוכר.
ציקלמאט: נמצא במיני מאפה, בשימורי פירות, בריבות, בממתקים, ברטבים ובמשקאות קלים, וגם כטבליות ציקלמאט או כטבליות שמכילות תערובת של סכרין וציקלמאט ביחסים שונים. השילוב נועד ליצור מתיקות אופטימלית ולחפות על טעם הלוואי של הסכרין.
משפחת הפוליאולים: נמצאים בדרך כלל במזונות בעלי מרקם מוצק, כמו שוקולד, ממתקים, גומי לעיסה, מיני מאפה ועוד.
סוכרלוז: נמצא במוצרי מאפה, במסטיקים, בריבות, בפודינגים למיניהם, וגם כממתיק למשקאות דיאטתיים.
לפנייה לכתב/ת 
תעשיית הממתיקים המלאכותיים. 1.9 מיליארד בשנה רק בארה"ב
צילום: יוסי סליס
מומלצים
