ואת אמא שלך גם
"בנות גילמור" חוזרת לעונה שלישית (יום שישי, 19:00, ערוץ 10). לרגל שובה המבורך מתכתשים גבע קרא עוז וזוהר ישראל בסוגיה הרת הגורל: האמא או הבת?
| נוגעת בשלמות |  | האשה האמיתית | | | | |
איך אתה כותב משהו למישהי בלתי מושגת? איך אתה מעז לחשוב שבאיזושהי צורה אתה יכול לרגע קטן להישיר מבט לתוך העיניים שלה ולהצליח לחבר משפט הגיוני באופן קוהרנטי ומבלי לגמגם? איך אתה אומר שאתה אוהב, למישהי שאתה יודע שמה שלא תעשה, אתה אף פעם לא תהיה מספיק טוב בשבילה?
אם יש מישהי שמתקרבת לשלמות, לטוהר, לחומר ממנו עשויים חלומות בטלוויזיה, זו רורי גילמור (נכון, הייתה גם ג'ואי פוטר של "דוסון קריק", אבל היא נכנעה להידרדרות הכללית של הסדרה שגוועה לאיטה ביסורים. כאן הכל עדיין רענן ומלא חיים, ותודה לאיימי שרמן-פלאדינו). עם השילוב של יופי מלאכי, לשון חדה, אינטליגנציה יוצאת דופן, שובבות קלה, תמימות, טוב לב – רורי היא מסוג האנשים שמשוררים כותבים עליהם את שירתם הטובה ביותר.
הבת היחידה של לורליי גילמור (אותה מגלמת אלקסיס בנדל), נכדה לאמילי וריצ'רד האריסטוקרטים, גדלה בחממת סטארס-הולו, העיירה הפסטורלית עם החומר האנושי המגוון ביותר מאז "חשיפה לצפון". היא תלמידת צ'ילטון עם התכווננות הרווארד. ילדה-אישה, עם מבט כחול חודר ומוח חריף, לא מודעת עד כמה היא מדהימה וכובשת.
אם לשים את האצבע על הנקודה שמטה את הכף לטובת הבת, זו העובדה שהחיים עדיין לא הספיקו לחספס את היהלום הטבעי ששמו רורי. היא לא סוחבת עליה את המטענים של אמה, שהתבגרה באחת בגיל 16 כשילדה אותה. אין עליה את השריטות של לורליי, שהשאירו עליה חותם עמוק וגזרו את גורלה להתקשות להתקשר רגשית עם גברים לטווח ארוך. למעשה, תקחו את כל מה שטוב בלורליי (ויש הרבה מאוד), תזקקו ותזככו את זה, ותקבלו את רורי.
אם לשאול לרגע את מילותיו של יהלי סובול: יום אחד הוא התעורר/ וראה שהוא מחזיק/ את הפרח הכי יפה/ שהוא אי פעם ראה/ הוא עצם את העיניים/ כי הוא לא האמין/ הוא פקח אותן שוב/ והיא עדיין הייתה/ אז הוא קם לעשות קפה/ ולשטוף את הפנים/ ומול המראה הוא אמר/ אני מקווה שאני מספיק חכם/ בשביל לשמור/ בשביל לקיים/ ולא לאבד.
זה מה שרורי גורמת לך להרגיש: רק לרצות לחבק אותה לתמיד ולא לעזוב, לעשות לה טוב כל הזמן ולנפץ ולרצוץ את מי שמזיק לה, להיות לצדה כשהיא הולכת לישון ולראות אותה כשהיא קמה בבוקר. ולהודות על מזלך הבלתי נתפס, שיש לך אותה, לפחות על המסך. (זוהר ישראל)
עם כל הכבוד לתמימות הנעורים של רורי, ועם כל הכבוד לתמימות בכלל, מוכרחים להודות: לנערת החלומות של ידידי זוהר יש סקס אפיל של מדריכת צופים (שזה לא הרבה במיוחד). רורי גילמור היא בדיוק סוג הנשים שהמילה "חמודה" נתפרה למידותיהן, ביחד עם כלבלב ציאוואוה.
לורלי לעומת זאת, היא אשה אמיתית. וזה לא רק בגלל הבדלי הגילאים. לורלי מייצגת בעיני את הנשיות האמיתית, המתלבטת, המייסרת והמתייסרת, זו שאי אפשר לחיות איתה, וכן, גם לא בלעדיה. היא תטריף אותך, תצחיק אותך, תרגיז אותך, תעצבן אותך ותפייס אותך. היא תהפוך את החיים שלך לרכבת שדים והרים בו זמנית. החיים לצד רורי, לעומת זאת, ידמו יותר לטיול עם שלמה ארצי בלונה פארק.
צוות התסריטאים של הסידרה הפך את לורליי (אותה מגלמת לורן גרהאם) לשולפת הכי מהירה במערב. היא מדברת בלי הפסקה, משנה את דעתה פעמיים בדקה, מתעצבנת ונרגעת חליפות, יודעת מה היא רוצה, אבל לא איך להשיג את זה. היא מציליחה להיות חזקה וחלשה כאחד, להזדקק לאחרים, אבל גם לספק משענת תומכת.
ואם להזדקק למילים של משוררים דגולים, אבחר באלה של רמי פורטיס וברי סחרוף: אני שותק ואת צוחקת / כן יש טיפות של שיגעון / בנינו / חלום כחול / ואת נוטפת / את כמו האש / כמו להבה / שורפת / אני אוהב אותך תמיד מחדש / כמו בירח דבש / כשאת אוחזת אותי / חזק כמו נחש / מאבד שליטה / רועד ונרגש".
זה מה שלורליי גורמת לך להרגיש. היא מבלבלת אותך, משאירה אותך חסר אונים, מפילה אותך על המיטה, ואז רוצה שתחבק אותה. וחוץ מזה, יש לה את הבת המושלמת. ילדה טובה שכזו (גבע קרא עוז).
לפנייה לכתב/ת 
