כשהזוגיות בצרות: מדריך לבחירת טיפול זוגי מוצלח
יש לכם פנצ'ר ביחסים? עשו מה שעושים עם אוטו תקוע: קחו אותם לתיקון. המוסך המורשה לצורך העניין הוא טיפול זוגי, והמפתחות (לעתיד טוב יותר) כבר בפנים. עכשיו נשאר רק לברר איך זה עובד, ומה יבטיח שזה יצליח
אז זהו, שגם אם כן, אתכם זה לא מנחם. ככה אי אפשר להמשיך, לפרק את החבילה לא בא בחשבון, אין מנוס מטיפול זוגי.
עמוק בפנים אתם יודעים היטב מתי הגעתם למבוי סתום. אם לא שניכם, לפחות אחד מכם מרגיש: אין לי חבר, אין עם מי לדבר, בן הזוג לא מבין אותי. זה יכול להתבטא בביקורת ובתוקפנות הדדית, בוויכוחים עקרים על נושא כמו כסף, או בריחוק נפשי וגופני שגורם לכם להרגיש כל כך לבד בתוך הביחד. גם המראה לא משקרת: בזמן משבר לרוב אחד מכם (או שניכם) מפסיק להשקיע במראה שלו, משמין, לא מטפח את עצמו ומרגיש שפחות אכפת לו מעצמו.
ילדים הם עוד סמן מובהק לבעיות בבית. אם הילד שלכם חולה ללא סיבה לעתים קרובות, סובל מהרטבה, מהפרעות שינה ואכילה, מבעיות חברתיות בבית הספר וכו', יכול להיות שזה בכלל לא הוא, זה אתם. לא פעם קורה שמביאים ילד "בעייתי" לטיפול, והמטפל מזהה שמקור הבעיה הוא דווקא היחסים בין ההורים.
איך כל זה קרה? לאן נעלמה האהבה המתוקה שלכם? זה יכול להתחיל מגורם קיצוני כמו בגידה, או מפערים בהתפתחות אישית (אחד מכם דוהר קדימה והשני נשאר מאחור), וורקוהוליות שלא משאירה זמן למשפחה, דיכאון, משברי גיל או חיכוכים עם המשפחה המורחבת. לעתים אתם מזהים בעצמכם התנהגות זוגית קלוקלת שמקורה בבית ההורים, שמדליקה אצלכם נורה אדומה (הרי תמיד נשבעתם שלכם זה לא יקרה!).
הסיבה לחיכוכים תלויה גם בשלב שבו נמצאת הזוגיות שלכם: בהתחלה רבים על החתונה והדירה, אחר כך על גידול הילדים, בהמשך על קריירה, וכמעט תמיד על סקס. חסכים מיניים הם עילה נפוצה לטיפול, בעיקר כשמתחילים להשתמש בסנקציות מיניות כנשק ("לא שטפת כלים? תשכח מסקס היום").
ואולי אתם דווקא מסתדרים מצוין בכל שאר התחומים, חולקים יחסי חברות וחיבה, אבל האש דועכת כשמגיעים למיטה? בטיפול זוגי עשוי להתברר לכם שהסיבה היא, למשל, רתיעה מתכונות מסוימות של בן או בת הזוג, שמתבטאת בדחייה מינית וחוסר תשוקה.
ומה אם רק החלטתם להתחתן והאהבה עוד בשמים? גם אז מומלץ לגשת לטיפול זוגי מקדים, בעיקר כשמתגלות מחלוקות לקראת מיסוד הקשר, כשמדובר בילדים להורים גרושים שנרתעים מנישואים או בבני זוג שנפרדים וחוזרים שוב ושוב.
אפשר לפנות למרכז לבריאות הנפש הקרוב לבית, למרפאה פסיכיאטרית בבית חולים סמוך, או להתייעץ עם רופא המשפחה שלכם ולברר אם אפשר לקבל הפניה לטיפול דרך קופת החולים שבה אתם מבוטחים.
מי מוסמך לטפל בכם? החוק בנושא הזה פרוץ, ולמעשה כל אחד יכול להציע טיפול זוגי, כל עוד הוא לא מתחזה כבעל הסמכה מיוחדת. חלק מהמטפלים ממליצים לבחור במטפל שסיים תואר שני במקצוע טיפולי וקיבל הסמכה כמטפל משפחתי מטעם האגודה הישראלית לטיפול במשפחה ובנישואים. אחרים מאמינים יותר בניסיון מקצועי מצטבר ובהמלצות מפה לאוזן.
בכל מקרה, כדאי שתהיה למטפל הכשרה בתחום הטיפולי: פסיכיאטר, עובד סוציאלי או פסיכולוג קליני.
ברוב המקרים סרבן הטיפול הוא הגבר. גברים, מתברר, נוטים לראות בבעיות זוגיות עניין "נשי", הנובע מרגשנות יתר או מנטייה להוציא דברים מפרופורציה. גברים רבים נרתעים מטיפול פסיכולוגי, שנתפס בעיניהם כסימן לחולשה, ומתקשים לתת אמון במטפלות נשים.
מה עושים? נמנעים ממתיחת ביקורת, ומציעים לבן הזוג להגיע רק לפגישת ניסיון, כדי להתרשם ממה שקורה בטיפול. אם הוא נרתע ממטפלת אשה, אפשר לבחור במטפל גבר.
אפשרות נוספת היא לבקש ממנו להצטרף לפגישה אחת או שתיים לא כמטופל, אלא כ"מסייע". המסר כאן הוא: "זה לא אתה, זה אני. הבעיה היא בי, ואני צריכה שתהיה איתי שם כדי לעזור לי". כשמדובר בהגשת סיוע, רוב הגברים ייעתרו.
חלקם יסכימו להישאר אחר כך בטיפול, ואחרים ילוו אותו למשך תקופה מסוימת, וירגישו חלק מהתהליך גם בלי להיות שותפים מלאים במסע הפסיכולוגי.
יש מטפלים שיפנו בעצמם לבן הזוג הסרבן, כדי לברר ממה נובעת ההתנגדות שלו. אם יתברר שהוא כבר הרים ידיים והחליט לעזוב, הם עשויים להציע לו לבוא לטיפול כדי לבצע את הפרידה בצורה אנושית.
לעתים קורה שבן הזוג כבר מסכים להגיע, אבל יושב בטיפול עם פרצוף חמוץ ושותק. לא נורא, אומרים המטפלים. גם כשבן הזוג פסיבי ומפגין לכאורה חוסר שיתוף פעולה, ברגע שהוא נמצא בטיפול משהו נטמע בו, נפתח לפחות ערוץ של הקשבה.
כל זה לא עזר ובן הזוג עומד בסרבנותו? עדיף שתגיעו לבדכם לכמה פגישות. כל הכוונה שתקבלו ותיישמו בבית עשויה להועיל.
כמו כל טיפול פסיכולוגי, גם הטיפול הזוגי יכול לשלב גישות שונות. משותפת לכולן ההנחה שכל אחד מבני הזוג מביא את ההיסטוריה, היכולות והמגבלות שלו אל הישות השלישית שנוצרה, הזוגיות, והטיפול מתייחס גם לאינטראקציה הזאת וגם לרגשות של כל אחד באופן אישי.
גישה ממוקדת שינוי. שיטה מעשית ואסטרטגית, שמתמקדת בשינוי ציפיות, תפיסות והתנהגויות. המטפל לא רק מכבה שריפות או מחכה שדברים יקרו, אלא יוצר מצבים שיאפשרו שינוי ומוליך את הזוג לפעול אחרת מבעבר.
הגישה הפסיכודינמית. המטפל נותן לזוג להתנהל ומזהה דפוסי תקשורת ותובנות של בני הזוג לגבי זוגיות, בדרך כלל לאור המודל הזוגי של הוריהם. הוא קושר את הדפוסים שהבחין בהם להיסטוריה של כל צד, ומדי פעם משקף להם את רשמיו. גישה זאת מייחסת חשיבות רבה לעבר כמשפיע על חילוקי דעות בנושאי כסף, מין, גידול ילדים ועוד.
רישום חלומות. שיטה שמאפשרת לדבר על דברים מודחקים ומצביעה לא פעם על משאלות כמוסות. ניתוח חלומות מסייע לעקוף את העיסוק בדברים שבהיגיון, ויכול לסייע לבני זוג שמתקשים לדבר על רגשות.
מראה חד-סטרית. בני הזוג והמטפל יושבים בחדר, ומחדר סמוך משקיף עליהם מטפל בכיר יותר, שמנחה את המטפל באמצעות הטלפון לשים לב למשהו חשוב שאולי לא הבחין בו, או לכוון את הטיפול למקום אחר. בשיטה זאת זוכים למעשה בשני מטפלים, מבלי לפגום בקשר עם המטפל הישיר (שמוגן, מצדו, מהאפשרות להיבלע בדפוס מסוים ולפספס).
הגישה האקזיסטנציאליסטית. במקביל לדיאלוג המילולי עושים שימוש בטכניקות כמו משחקי תפקידים, דמיון מודרך והיפנוזה, עבודה עם חומרים פלסטיים או עם מצלמת וידיאו (המטפל מצלם אתכם במהלך ריב, למשל, ואז צופה בזה יחד איתכם).
המטרה: לסייע לבני הזוג לראות את תרומתם לזוגיות ולבעיות שבה, לקחת אחריות אישית ולא לתפוס את עצמם כקורבנות של האחר או של סיטואציה.
הגישה הנרטיבית (נרטיב-סיפור). המטפל מכוון את בני הזוג לראות את עצמם כ"יוצרים" של סיפור הזוגיות שלהם, מסייע להם לבחון את האופן שבו יצרו את הסיפור ואף לשנות אותו. למשל, אם שניכם מתלוננים על מריבות סביב מצוקה כלכלית, תודרכו לבדוק כיצד אתם תורמים להיווצרות הבעיה/סיפור בדרכים שונות.
הגישה ההומניסטית. עוסקת הרבה ברגשות ומתמקדת בשיפור מיומנויות תקשורת, כדי לשפר את ההתאמה בין רגשותיהם של המטופלים להתנהגותם.
הגישה המערכתית. המטפל מזהה נקודות תורפה במשחק התפקידים שנוצר בזוגיות (למשל, צד אחד תמיד אשם והשני תמיד כועס), מחליף תפקידים בין בני הזוג לפי שיקול דעתו ומסייע להם לצאת מהתפקיד הקבוע כדי לעצב מערכת חדשה.
טיפול קבוצתי. מסייע לזוג לבחון את בעיותיו בהקשר חברתי, לתת ולקבל משוב מזוגות אחרים. עלותו של טיפול כזה היא נמוכה משל טיפול רגיל, והוא נחשב יעיל לפתרון בעיות סטריאוטיפיות, כמו הנטייה של גברים להסתגר ושל נשים לחדור לעולמם או גברים שרוצים יותר מין ונשים שמסרבות.
חדשה בארץ היא שיטת "אימגו", שמנסה ללמד את בני הזוג להיות מאמני הזוגיות של עצמם. הנחת המוצא היא שמטרת הנישואים היא התפתחות אישית, שתושג רק על ידי הקשבה והיענות לצורכי האחר.
"בשונה משיטות אחרות שבהן עובדים על פתרון קונפליקטים", מסבירה שרה בוקסנבאום, מטפלת משפחתית ומוסמכת בשיטה, "באימגו עובדים על שינוי האווירה שבתוך המרחב הזוגי. לעשות כיף זה לזו, ובעיקר לא לראות בבן הזוג את האשם, אלא לבדוק בתוכי למה מה שהוא עושה מפריע לי, ליטול אחריות על החלק שלי בתוך הקונפליקט.
"אם, למשל, מפריע לי שהפרטנר לא מסודר, יכול להיות שבמקום מסוים בילדותו היה עיסוק יתר סביב העניין של סדר ואי-סדר. התנהגויות מעצבנות בהווה הן הרי משהו שבאנו איתו לקשר, הן לא נולדו עם בן הזוג. לתפיסתנו, הבחירה היא לא מקרית: בחרנו בן זוג מסוים שיעזור לנו להירפא ולצמוח מהקושי שלנו".
את עקרונות השיטה תנחלו בסדנה מרוכזת בת יומיים, ואפשר להמשיך אצל מטפל (פסיכולוג, עובד סוציאלי או פסיכיאטר) מוסמך השיטה. טלפון: 03-6480833.
האדם שעמו אתם עומדים לחלוק פרטים אינטימיים ולעתים מביכים מחייכם, רצוי שיהיה מצויד בסבלנות, בנכונות להקשיב ובבגרות רגשית שתאפשר לו להזדהות מבלי להיסחף. שידע ליצור תקשורת טובה, ידבר בפתיחות על נושאים אישיים ומיניים ויתמצא בגישות טיפול שונות, כדי שיוכל להתאים את הגישה למטופלים ולא את המטופלים לגישה.
לא מוכרחים להיתקע עם מי שעזר לחברים שלכם. עדיף לסמוך על תחושת הבטן. אם חוויתם תחושת שינוי כבר בפגישות הראשונות, נפלתם על המטפל הנכון.
אבל אם אתם מרגישים שאין לכם כימיה איתו, שהוא נוקשה מדי, מטיף, נואם ומסביר במקום להקשיב, הולך "לפי הספר" ונצמד לתיאוריות במקום לחפש מה מתאים למקרה האישי שלכם, נסו מישהו אחר.
בחלוקה גסה אפשר להבחין בין שני סוגי מטפלים, ואתם יכולים להחליט מה מתאים לכם יותר. מטפל "מגיב" הוא המהנהן הפסיבי, שגורס כי על המטופל לאתר את הבנותיו מבפנים. הטיפול אצלו יהיה איטי יותר ואסוציאטיבי: מה שתעלו באותו יום, על זה תדברו.
לעומתו, מטפל "מנחה" הוא אקטיבי ויוזם, מעלה נושאים לדיון ומטיל שיעורי בית. הוא מכוון ויוצר סדר בטיפול, מה שעשוי לעתים לקצר את משך הטיפול.
בטיפול זוגי עולים לא מעט נושאים מעוררי מחלוקת, וקורה שכל אחד מבני הזוג מתבצר בעמדתו. במקרים אלה עשוי המטפל להגיב, לכוון ולהביע עמדה לגבי האופן שבו כל אחד מכם מחבל בדיאלוג, כדי לסייע לכם לעקוף מוקשים ולשפר את היכולת לקיים דיאלוג בונה.
אבל כמו בחיים, גם בטיפול יכול אחד מכם להרגיש שרק הוא עולה שוב ושוב על המוקד, או חמור מזה - שהוא נדחק לפינה כי בן הזוג דומיננטי יותר ומתבטא ביתר קלות. מכאן קצרה הדרך למחשבה שהמטפל אוהד את בן הזוג או נוטה יותר לטובתו.
המטפלים מודעים למוקש הזה, ויש דרכים להתמודד איתו. בן זוג שמרגיש מקופח עלול לטרפד את הטיפול, והמטפל אמור לגלות רגישות ולברר מדי פעם אם מישהו מכם מרגיש כך. כשצד אחד יותר דברן ולכן תופס יותר נפח זמן, זה איתות למטפל לאפשר לצד השני מספיק מקום. וכיוון שהמתרחש בטיפול משקף לרוב את איך שזה נראה בבית, המטפל עשוי להפוך את העניין לנושא שיחה.
במקרים מסוימים יעדיף המטפל לקבוע פגישות אישיות עם כל אחד מכם, כדי לתקן את האיזון שכביכול הופר. וכדי למנוע תחושה של "המטפל הוא גבר אז הוא בעד הבעל" וההפך, יש מטפלים שמשתפים בטיפול פסיכולוג מהמין השני, שיבטיח איזון בין הקול הגברי לקול הנשי.
קודם כול להגיע. עצם ההתייצבות לפגישה הראשונה (מה שהמטפלים מכנים "הצבעה ברגליים") הוא פתח להצלחה. ככל שתהיו מחויבים יותר לזוגיות שלכם ונחושים להישאר יחד ולשפר את הקשר, וככל שתגיעו לפגישות באופן עקבי, תהיו פתוחים לשינויים ומוכנים לשתף פעולה - כך תגדילו את סיכויי ההצלחה של הטיפול. המטפל, מצדו, יסייע לכם לחזק את תחושת המחויבות, אבל זכרו שמדובר בתהליך עם עליות וירידות, ולא צריך להיבהל מכל ירידה.
אם המטפל שלכם נוהג להטיל משימות בין הפגישות, גלו רצון טוב והכינו את שיעורי הבית. אולי תתבקשו להימנע מריב עד הפגישה הבאה, לקבוע זמן שיחה יומי או לצאת לבילוי משותף, אולי לערוך רשימת צרכים חשובים, להביא תצלומים משותפים או לתרגל פעולות טריוויאליות שלעתים הן מקור לפיצוץ: להכין קפה לבן/בת הזוג בבוקר, להביא מתנה ביום הולדת וכו'. מטפלים אחרים יעדיפו להטיל עליכם שיעורי בית בתחום המיני, כדי לקרב ולהעמיק את תחושת האינטימיות ביניכם.
עם זאת, ישנם מטפלים שנמנעים מהטלת משימות יזומות, כדי לא להרתיע את מי שזה נראה לו מאולץ ולהסיט את נושא הדיון ל"למה לא עשיתם מה שקבענו". אם אתם מאלה, היעד שלכם יהיה להמשיך את הדיאלוג באופן עצמאי בין ואחרי הפגישות, מה שיוכיח שלמדתם לדבר מבלי ש"הכריחו" אתכם.
המטפלים מציינים כמה אבני נגף עיקריות בדרך להצלחת הטיפול: למשל, המלחמה הנצחית על "מי צודק" (גם כאן, כמו בכביש, רצוי לאמץ את המוטו "אל תהיה צודק, היה חכם").
חמות דומיננטית ("הכול בגלל אמא שלך") או מאבק בין משפחות המוצא שלא סובלות זו את זו עלולים להעיב על סיכויי ההצלחה, כמו גם מצב שבו אחד מבני הזוג מסתיר מידע משמעותי רלוונטי לטיפול, או שהשתתפותו בטיפול מונעת על ידי מוטיבציה חיצונית, כמו עצה של עורך דין.
טיפול מועד לכישלון, מסכימים המטפלים, הוא כזה שאחד ממשתתפיו החליט מראש שהוא רוצה להיפרד, או כשיש ברקע מאהב סמוי שיוצר אשליה של עולם אחר וטוב יותר. גם לכישורי המטפל ולכימיה עמו יש, כמובן, השפעה על סיכויי ההצלחה או הכישלון, בדיוק כמו למידת הרצינות והמחויבות שבה בני הזוג מתייחסים לטיפול.
עד שכבר אזרנו אומץ לגשת לטיפול ולפרוס בפני המטפל את כל הכביסה המלוכלכת, הוא עוד עלול להשתכנע שאין לנו סיכוי ולהציע שנוותר. אז מה יצא לנו מזה?
אם החשש הזה הוא מה שמונע מכם לגשת לטיפול, תירגעו. אם המטפל ירגיש שמחשבה על פרידה מנקרת באוויר, הוא ייתן לה לעלות, אבל קשה להניח שיוביל אתכם ביוזמתו לרקוד על מדרגות הרבנות, או ייקח על עצמו את האחריות להציע פרידה. לכל היותר, אם יגיע למסקנה שאתם לא עובדים ברצינות, הוא עשוי לומר לכם אחרי פגישות ספורות שלדעתו אתם מבזבזים זמן וכסף, ועדיף שתפסיקו את הטיפול או שתפנו למטפל אחר.
מטפל טוב לא תופס את עצמו כשופט ומודע לכך שאין מודל מוסכם ל"איך נראית זוגיות טובה" - מה שקובע הוא אם אתם מרוצים ממנה או לא. אבל גם אם במהלך הטיפול תחליטו דווקא להיפרד, לפחות תודרכו להגיע לפרידה טובה וחלקה ככל האפשר, וגם זה הישג.
הטיפול הצליח, חזרתם הביתה מחוזקים. אבל מה יבטיח שמה שהשגתם לא יתמוסס בלי המסגרת הקבועה? טיפול זוגי מוצלח אמור ליצור אצלכם מחויבות ואחריות אישית גבוהה יותר לזוגיות, ורוב הסיכויים הם שלאחריו תעשו מאמצים גדולים יותר שהזוגיות לא תקמול ותדעך. אבל גם אם מכוח האינרציה ההתלהבות פוחתת, מסכימים המטפלים, זוג שחווה טיפול לא יחזור למקום שממנו בא.
כדי להבטיח מקסימום תוצאות יקדישו חלק מהמטפלים זמן מיוחד לקראת סוף הטיפול לסיכום ההישגים ולניבוי מכשולים צפויים, וימליצו לכם להגיע לביקורת מדי פעם או לשמור על קשר טלפוני. לעתים כבר במהלך הטיפול תתבקשו לתאר בעיני רוחכם את העתיד לבוא: איך ייראו החיים אם תמשיכו לריב, למשל. עד כמה תיראו דומים להורים שלכם (עניין שמטריד את רוב המטופלים, מתברר, ומשמש מנוף יעיל לשינוי: "הכול, רק לא כמוהם").
בכל מקרה, מומלץ להמשיך לשמור על מסגרות שיחה ובילוי גם בתום הטיפול: להיפגש למשך שעה בשבוע בבית קפה, במקום בחדר המטפל, ולהרחיב את הפעילות המשותפת. והנה מסר חשוב שכדאי להפנים: מטרת הטיפול הזוגי היא להביא לנורמליזציה של היחסים, לא לאידיאליזציה. אל תצפו שהזוגיות תהיה תמיד הרמונית ומרגשת. אלא אם כן התחתנתם, במקרה, עם מלאך.
השתתפו בהכנת הכתבה: ד"ר עודד מבורך, פסיכולוג קליני ומנהל היחידה לטיפול קבוצתי בבית החולים שיבא; ד"ר חביבה אייל, פסיכולוגית קלינית ומטפלת משפחתית וזוגית מוסמכת; אתי ולצר, עובדת סוציאלית המתמחה בייעוץ זוגי ומשפחתי ובפסיכותרפיה.
זמן: טיפול זוגי נמשך כ-15 פגישות בממוצע. בני מזל יסגרו עניין ב-5, ואחרים יפקדו את חדר המטפל במשך שנים. בעיה כמו בגידה עלולה להאריך את משך הטיפול, כי היא פוגעת ברמות שונות של האישיות והזוגיות ודורשת שיקום מסיבי של אמון.
כסף: טיפול פרטי יעלה לכם 500-300 שקל לשעה (או 220-110 שקלים במכון "אלומה", אגודה לייעוץ ולטיפול בחיי המשפחה, המציעה מחיר מופחת בהתאם למצב הכלכלי של הפונים).
כדאי לברר אילו הסדרים מוצעים בקופת החולים שלכם. הכללית, לדוגמה, מאפשרת טיפול זוגי הכלול בסל הבריאות (עד 60 טיפולים למשך שנתיים), ובמסגרת הביטוח המושלם אפשר לפנות לטיפול במכוני הסדר, בהשתתפות עצמית של 190 שקל לטיפול.
לפנייה לכתב/ת 
