מאורגון לקליפורניה: הגודל כן קובע

ראו את כל הפרקים בסדרה 'חוצה אמריקה' בסוף הכתבה

מסענו מתחיל בארצו של ביגפוט, הענק השעיר שגובהו כפול מגובה אדם ממוצע - אם מאמינים בקיומו, כמובן - ומסתיים בצילם של עצי הסקויה, שגובהם מגיע ל-120 מטרים, לא פחות. כל המסע הזה, שאורכו יותר מ-1,000 קילומטרים, נמתח לחופיו של האוקיינוס הגדול בעולם. ככה זה, באמריקה הכל יותר גדול.

נכון שביגפוט, היצור שגובהו שלושה וחצי מטרים ומשקלו מאות קילוגרמים, מעולם לא צולם באופן ברור, אבל מספר העדים ש"ראו" אותו גדול ממספר הסקוטים שמוכנים להישבע שראו את המפלצת מלוך נס. חלק גדול מהתצפיות של אותו ספק-קוף ספק-אדם, היו ביערות אורגון (Oregon), לא רחוק מפורטלנד, וזאת נקודת היציאה שלנו למסע דרומה.

מתחילים בכביש 101 שחוצה לאורך את מדינת אורגון ומתפצל לשניים עם כניסתו לצפון קליפורניה. כאן המשכנו בכביש החוף האמיתי - כביש מספר 1. הנקודה הראשונה בסיורנו, העיירה קאנון ביץ' (Cannon Beach), כבר הותירה אותנו פעורי פה מול יופיו האוקיינוס, ששובל חול זך ולבן משתרע לאורכו לאורך קילומטרים רבים. בתוך החוף מושתלים סלעי ענק, שכאילו הושלכו על-ידי איזה ענק קדמון (אולי ביגפוט?).

למרות שהכיוון הוא דרומה, כדי להתחיל את הטיול במקום הנכון נסענו כמה קילומטרים צפונה, לעיירה אסטוריה (Astoria), שהיתה ישוב הקבע הראשון של החלוצים בחוף המערבי. האתר המעניין בעיירה הוא עמוד אסטוריה, מגדל המתנשא לגובה 42 מטר, שכדי לעלות עליו יש לטפס 162 מדרגות לוליינות. מלמעלה ניבט מראה מרשים של הר הגעש סנט הלן.

ליד העיירה טילאמוק (Tillamook), דרומית לאסטוריה, מוזמנים חובבי התעופה לפקוד את מוזיאון התעופה הגדול, המוקדש בעיקר למטוסי מלחמת העולם השנייה. כל המטוסים שבו מסוגלים עדיין לטוס ועורכים מפגנים מדי פעם.

הפספוס של קפטן קוק

הנקודה המומלצת הבאה היא עיירת הדייגים ניופורט (Newport), שמתאימה לטיול התאוורות קצר לאורך חוף הים ולטעימת פירות ים טריים. מנמל ניופורט יוצאות הפלגות לצפייה בלווייתנים החולפים בהמוניהם בדרכם לאתרי החורף שלהם.

בהמשך מגיעים לכף פרפטואה (Cape Perpetua), שהיה המפרץ הראשון במערב ארצות הברית שאליו הגיע מגלה הארצות הבריטי ג'יימס קוק. קפטן קוק, אגב, לא טרח להציב את רגליו על אדמתה של מי שתהפוך להיות מדינת אורגון. חוץ מהנוף המופלא יש כאן שרידים של ישובים אינדיאניים עתיקים, שהיו כאן הרבה לפני בואו של האדם הלבן.

ועכשיו לדיונות: עשרות קילומטרים של חול בתולי, כמו בסיני, אבל הרבה יותר. דרומה יותר תגלו את פורט אורפורד (Port Orford), עיירת הדייגים הוותיקה ביותר על חוף האוקיינוס השקט. כאן ניתן לראות מושבות של אריות ים שתופסים בעלות על צוקים מרשימים.

נכנסים לקליפורניה

הנוף הצוקי נמשך גם כשחוצים את הגבול דרומה למדינת קליפורניה (California). נפלאות הטבע עדיין לא נגמרו, כי עם הכניסה למדינה החדשה מגיעים לאחד הפארקים העתיקים לאורך כביש 101, הקרוי על שמו של איש ההרים והצייד ג'דדיה סמית (Jedediah Smith), שהיה כנראה הלבן הראשון שהגיע מאזור נהר המיסיסיפי אל חופי קליפורניה. היערות של עצי הענק לאורך הפארק הזה רק מתרבים ככל שמדרימים.

פריירי קריק (Prairie Creek) הוא אחד משלושת הפארקים הלאומיים אותם מפארים עצי סקויה, אבל כאן מלבד העצים הגדולים והחופים החבויים אפשר לראות איילות מדושנות רועות בערבה. פארק זה מפורסם במגוון עולם החי שלו, מדובים שחורים ועד שועלים וזאבים.

הפארקים הבאים שתיתקלו בהם תוך כדי נסיעה דרומה נושאים את שמות נשיאי ארהב לשעבר לינדון ג'ונסון וג'ימי קרטר.

שדרת הענקים

אל תוותרו על סטייה לכביש מעגלי פנימי העובר לכיוון ויה בולד הילס, שם תפגשו את העץ הגבוה ביותר בעולם, המתנשא לגובה 123 מטרים. אפילו שם יש לו - Howard Libby Tree. מול יציר הטבע הענקי הזה מהרהרים לא מעט על אפסותו של המין הקטן שנקרא אדם.

באחת העצירות נתקלים בשלט המספר על תופעת גלי הצונאמי הנפוצה בחוף האוקיינוס. צונמי היא מלה יפנית שמתארת גלי ענק שנוצרים לאחר רעידת אדמה תת מימית. הגלים תופסים תאוצה וגובה עד שהם הופכים לחומת מים בגובה 20 מטר שנעה במהירות של 800 קמ"ש. קשה להימלט מגל כזה כשהוא חובט בעוצמה רבה בחוף. העצה היחידה הניתנת באותו שלט היא לטפס כמה שיותר מהר למקום גבוה.

מראות של לגונות ושל מפגשי מים מתוקים שגולשים מההרים עם מי הים המלוחים, ילוו אתכם כל הדרך דרומה אל העיירה אאוריקה (Eureka), תזכורת לזעקה ההיא של ארכימדס. זוהי עיירה מתקופת הבהלה לזהב, בשלהי המאה ה-19, שבה לא מעט בתים ויקטוריאניים יפים לאורך הרחוב הראשי. אפשר להניח שבעליהם אכן מצאו זהב.

מפרץ הומבולד (Humboldt Bay), שאליו תגיעו מאוחר יותר, כשכביש 101 יוצא מהיער וחוזר אל חופי האוקיינוס, הוא המפרץ השני בגודלו בקליפורניה. אם תצאו לאחד ממסעות השיט המוצעים במקום, תראו עולם חי עשיר ביותר: כלבי ים, אריות ים, המון מינים של עופות.

בהמשך הכביש שוב מתרחק משפת האוקיינוס. הפיצוי הוא בנסיעה לתוך אחד היערות המרשימים ביותר בעולם, בדרך שנקראת 'שדרת הענקים'. בחוברת שתקבלו במרכז המבקרים יציעו לכם לא פחות מתשע נקודות עצירה כדי להתפעל מעצי הסקויה אדירי הממדים. העצים לא צמחו כל כך מהר, יש כאן לא מעט כאלה שנולדו לפני 3,000 שנה, יחד עם ירושלים.

הרוסים באים

התחנה האחרונה לפני שכביש 101 מסתיים ומתחיל כביש מספר 1, היא בעיירונת לג'ט (Leggett). כאן מצפה לכם אטרקציה לא קטנה - פארק קסום שבמרכזו ניצב אחד מעצי הענק של הפארק, שבגזעו נכרתה מעין מנהרה המאפשרת למכוניות די גדולות לעבור דרכה.

העלייה המפותלת על כביש מספר אחד 1 תוביל אתכם דרך יער די סבוך חזרה לחופו של האוקיינוס. העצירה הבאה תהיה בעיירה פורט בראג (Fort Bragg), שם אפשר לאכול טוב באחת המסעדות. עוד שלושה קילומטר דרומה משתרעים הגנים הבוטנים המרהיבים של חוף Mendocino.

בהמשך מגיעים לעיירה Mendocino, שנראית כאילו הועתקה מניו אינגלנד, על בתיה הויקטוריאנים האופייניים למזרח ארצות הברית. הדמיון אינו מקרי, שכן המתיישבים בעיירה אמנם היגרו מאותו אזור.

אחרי ביקור בעיירה תמשיכו עד פוינט ארינה (Point Arena). המקום הזה שימש נמל גדול לייצוא קורות עץ מהיערות של צפון קליפורניה וכמעט נהרס לחלוטין ברעידת האדמה של 1906. כדאי לבקר במגדלור שעל שפת הצוק ולטפס על כל 147 המדרגות שבו, ישר לשפיץ. מלמעלה נשקף מראה נהדר של החוף. המגדלור בפוינט ארינה הוקם אחרי שבשנת 1865 התנפצו בלילה אחד 10 ספינות אל צוקי החוף.

את שרידי ההתנחלות הרוסית בחופי קליפורניה תגלו בפורט רוס (Fort Ross). בשנת 1742 שלח הצאר משלחת של ציידי פרוות שהגיעו דרך מיצר ברינג. הניסיונות להתנחל במקום נמשכו עד 1841, אז הרימו נציגי הצאר את ידיהם בייאוש ומכרו את רכושם לסוחר האמריקני ג'ון סוטר. שנים אחר כך שוחזרו חלק מהמבנים המקוריים, כולל כנסיה רוסית אורתודוקסית על שני מגדליה. בהחלט ניתן להעריך במקום המבודד ומוכה הרוחות הזה את הבדידות שחשו אותם רוסים מסכנים.

בית 'הציפורים'

שוחרי אלפרד היצ'קוק ישמחו לגלות שהעיירה Bodega Bay שימשה רקע לצילומי סרטו המפורסם 'הציפורים'. נחמד לשוטט ברחובות ולהיזכר בלהקה השחורה שהחליטה לנקום באנושות. חוץ מזה אפשר לזלול כאן פירות ים טריים מהבוקר עד הערב.

מ-Bodega Bay מתפרשים כמה פארקים לאורך חוף סונומה, וזה המקום להתמסר לגלישת גלים, לחיפוש אוצרות בחול בשעות השפל או סתם לרביצה על הדיונות החוליות בימים יפים.

לפני שנכנסים לסן פרנסיסקו היפהפיה כדאי לבקר בפארק הקטן (יחסית) מויר וודס (Muir Woods). בפארק, קרוב מאוד לעיר הגדולה, תראו אוסף מרתק של עצי ענק בני יותר מ-1,000 שנה. שימו לב לטבעות על העץ הענקי בכניסה לשבילי הפארק, עליהן מסומנים תאריכי מפתח, כמו הגעתו של אריך האדום הוויקינגי לצפון אמריקה, גילוי אמריקה בידי קולומבוס או הצהרת העצמאות האמריקנית. כל האירועים האלה התרחשו כאשר העץ היה כבר בוגר למדי.

בין הצללים של היער האדיר אפשר להבין שוב ושוב למה באמריקה הכל יותר גדול - המכוניות, הארוחות, החנויות, האנשים, ואפילו המפלצות. הפעם לא פגשנו את ביגפוט. אולי בביקור הבא.