רמת סירין: הנוף שימכור צימרים
הקיץ מחמיא למראה שנשקף מרמת סירין. נעים לשבת מול החרמון, התבור, הכנרת, השדות וההרים. עוד מעט תצטרכו לשלם עבור התענוג לפלמ"ח זאבי שעומד לבנות במקום כפר צימרים
הזיכרון הראשון שלי מרמת סירין רחוק מלהיות מתוק. יום שלם של פירוק צינורות השקייה (או אולי הרכבתם) לאורך שדות ארוכים של פלחה. בקיצור: יבלות, כאב גב, וההכרה הברורה שאין כמו ברפת הממוזגת.
מה שהיה ברור כבר אז הוא שרמת סירין היא שומקום שכזה, כברת ארץ גדולה שיושבת מעל עמק הירדן, מזרחית לתבור, ללא כביש וללא ישוב, כמו נעלמת מן העין. רמת סירין (על שם כפר ערבי שהיה ואיננו עוד) נקראת גם רמת כפר תבור, ומכל מקום בה ניתן לראות את ההר המעוגל והיפה ואת הכנסייה שבראשו.
עד עתה התנהל הוויכוח הירוק סביב הקמת טורבינות רוח לייצור חשמל על מצוקי רמת סירין. התנגדות הגופים הירוקים להקמת הטורבינות מעידה אולי יותר מכל על חשיבותו של המצוק בעיניהם: פגיעה בו אינה מצדיקה אפילו ייצור 'חשמל ירוק'. יש לציין שההתנגדות נבעה גם מן הנזק שכנפי המדחפים יעשו לכנפי הנשרים. הויכוח ההוא עדיין נמשך, ובינתיים, לפני כשבועיים, אישרה הוועדה לתכנון ובנייה במחוז הצפון לאיש מכפר תבור, פלמ"ח זאבי שמו, להקים שם "מרכז ספורט אתגרי וידיעת הארץ". 40 צימרים.
מקום יפה לקפה
יש איזה דיבור על כך שמשנגמר האביב, אין מה לצאת לטייל. נגמר הירוק, נגמרה הפריחה, ומה שנותר הוא ללכת לים. שווה לנסוע לגליל התחתון על מנת להיווכח שזו אגדה נטולת יסוד. לפחות בחלקת ארץ זו, זו אחת העונות היפות. משבצות הירוק מתחלפות בצהוב של אחרי קציר, בחום של אחרי החריש, בפסים של שדות הנובטים זה עתה. גם הכחול של הכינרת נראה אחרת כשחם בחוץ, מעורר חשק לטבול.
הרוח חזקה במיוחד וגם בימים החמים נעים כאן, וצריך מאוד להיזהר שלא להיצרב בשמש ולא להתייבש. כשאני מגלה שהגעתי ללא בלון רזרבי לגזייה, אני מבין שצריך יהיה גם להיזהר שלא להעלות את כל המדרון באש. מצא לי מקום יפה זאבי לשתות קפה. ביום בהיר אפשר לראות מכאן את החרמון. ההר העגול שמאחור הוא התבור והבקעה המשובצת מלמטה היא בקעת יבניאל, מתחתיה הכנרת והירדן הזורם בצפון עמק הירדן. מעבר לאגם - הגולן, ומימינו, מעבר לירמוך, הרי הגלעד שנמצאים בשטח ממלכת ירדן. אין מה לומר, בדיוק הנוף שמוכר צימרים ביג-טיים.
כבר נכתב בעיתונות על מחאתם של האירגונים על כוונתיו של זאבי כמו גם על האופן שבו התקבלה ההחלטה. וגם הובאה תגובתו של זאבי שטוען כי הלך במסלול מסודר כאחד האדם וכי חיכה זמן רב שהוועדה תדון בתוכניותיו. את ההרשאה לתכנן קיבל זאבי ממנהל מקרקעי ישראל בראשית השנה האזרחית, את האישורים לתוכניות כבר לפני כשבועיים. היה מאוד משמח לו התוכניות לשמירת שטחים פתוחים היו נדונות כל כך מהר כפי שנדונה התוכנית הזו. כך או אחרת, כל ענייננו כאן אינו אחר מאשר להמליץ לטייל שם לפני שבאים הדחפורים לחרע את הטבע, לתקוע בנייה בלב אחד השטחים הפתוחים הגדולים שנותרו בצפון.
נראה אתכם רוקדים
על המפות נקרא המקום מצפה אלות, ואם עושים חיפוש באינטרנט שווה גם לנסות 'מצפה אילות'. לא במקרה נשתבש לו השם: לא רק אלה אטלנטית גדולה יש למטה מכאן, אלא גם צבאים. איילות בפי העם. ניתן לראות מהם בעיקר את הגללים המסמנים את הטריטורייה שלהם.
החבר'ה מיישובי הסביבה קוראים למקום 'החללית', על שום עמדת השמירה הנטושה בעלת הצורה המשושה המוזרה. לא רק חובבי החרחבינה המכחילה מגיעים לכאן, אלא גם חובבי המוזיקה. החללית, מספרים לי כשאני עוצר בדרך לאיזו פיתה ממולאה, היא מקום משכנן של מסיבות טראנס. נראה אתכם רוקדים שם כשיהיו שם צימרים עליהם שילמו יאפים עירוניים ממיטב כספם בעבור קצת שקט. גולשי המצוקים, שוכני הדאונים ושאר מרחפים מכירים גם הם את המקום היטב. למרבה הצער כך גם נהגי רכבי שטח ספורטיביים במיוחד שכבר חרצו דרך במדרון התלול היורד יבנאלה.
השבוע יצא לי לשוחח עם דובר חברת 'חוצה ישראל'. כדרכם של הדברים, בסופה של השיחה עברנו לדברים שוליים כביכול ופחות רשמיים, מעין שיחת חולין. התפתח מין סמול-טוק שכזה על טיול ברכב לעומת טיול ברגל, ועל חשיבות הנוף הנשקף מחלון המכונית. הטענה שלו הייתה שחווים את הטבע גם במאה קילומטר לשעה, "תחשוב על הטיולים שלך בחוצלארץ", אמר לי האיש. כשישבתי לי עם כוס הקפה על המדרון שנראה מרחוק צהבהב אפרפר אחיד נוכחתי לדעת כמה טעה.
לא רק השהייה אל מול הנוף השקט עושה את זה אלא גם ההתבוננות בפרטים. נדמה לי שבעגה הצבאית קוראים לזה רזולוציה. המדרון האפרפר-צהבהב פתאום מתמלא פרטים וצבעים, ופרחים שפורחים למרות שהאביב כבר חלף עבר לו. הברזילון פורח בצהוב וכך גם השברק המצוי, אחיו הקוצני פורח בסגול וכך גם החבלבל, הציפורן, וחוטמיות מזדמנות. החרחבינה מכחילה ותודה ליובל ספיר על העזרה בזיהוי.
זו עונתם של הקוצים, ובולט מכולם הוא הקיפודן, בשלמותו העגולה מעוררת התיאבון. ואם כבר הזכרנו קוצים: בדרך נראית שלהי פריחת הצבר על הפירות המתעבים ופריחתו של הצלף גם היא כבר כאן, מה שאומר שעכשיו זו עונת הקטיף למקפידים בהכנת כריכי הסלמון שלהם. באביב פרחו כאן גביעונית הלבנון, כלניות נוריות וצבעונים. למותר לציין שזהו לא רק ביתם של הצבאים אלא גם של שועלים, תנים ודרבנים, והיריעה באמת קצרה מלנקוב שמות קטני הארץ, העופות והחרקים.
איך מגיעים, ומה עוד בסביבה
מצפה אלות עצמו הוא נקודת הטריג בה יש עמוד גבוה ובראשו שבשבת קטנה. בהמשך המצוק נמצאת 'החללית', וכמה מאות מטרים הלאה מיקומו של כפר הנופש המיועד, על גבול שמורת הר יבנאל. הדרך הקלה ביותר להגיע היא מכיוון שרונה שעל כביש כפר תבור-יבנאל (מס' 767). מעט אחרי הכניסה לשרונה (לכיוון יבנאל) שילוט ימינה למסלול המסומן בסימון שבילים כחול. אף כי המסלול מיועד בהגדרתו לרכב שטח, הוא עביר לכל כלי רכב.
ממש בצמוד לכביש, עין שרונה - אתר שמטפחת הקרן הקיימת, עם ספסלים לשבת, אקליפטוס גדול וגם מעיין עם בריכת שכשוך קטנטנה בעומק של 40 ס"מ בערך. פינת חמד נוספת יש בעין חדה, כמה קילומטרים בהמשך השביל. אחרי הפיצול ימינה של השביל הירוק המוביל לעבר חרבת אולם וחורבת סירין, פונים שמאלה בפיצול החד לשביל המסומן בשחור. עולים על השביל השחור שפונה ימינה בהגיעו למצוק, וממשיך לחללית ולמצפה אלות. כפר הנופש מתוכנן כמה מאות מטרים שמאלה ממפגש השביל עם שפת המצוק.
מכאן אפשר להמשיך (רק ברגל) לשמורת מצפה אלות או בחזרה אל השביל הירוק המוביל לחורבת אולם, פינת חמד עם שרידי ישוב קדום ובוסתני הכפר 'הנטוש' אל-עולם. יש גם מי שטובלים בעין אולם, "מעיין אמיתי", כפי שמגדיר אותו 'המטייל' בתיאור טיול האופנועים באיזור.
בחורבת הכפר סירין שבהמשך שרידי בית כנסת מימי התלמוד, מצודה צלבנית ומסגד עתיק. אפשר גם להמשיך עם השביל הכחול שהופך בהמשך לכביש היורד לכיוון המושבה מנחמיה. במושבה בת המאה כמה וכמה אתרים שהעיקרי שבהם הוא מוזיאון בית הרופא. מיטיבי הלכת ובעלי רכבי השטח יכולים גם לחפש את 'האגם הנעלם', מחצבה שהתמלאה מים הנמצאת מצפון לכביש היורד מסירין לעבר המושבה. מכאן, לא יותר מ-10 דקות נסיעה אל האגם הלאומי שגם בו אפשר לטבול בעבור מחיר מופקע.
לפנייה לכתב/ת 
