עיתונאי ערבי? לא עולה למטוס של שר החוץ
האם בשב"כ יש מדיניות של הצרת צעדיהם של עיתונאים – ובייחוד ערבים ישראלים? הפרשה החמורה של פסילת כתב ynet עלי ואקד ללא סיבה ממשית להוציא מוצאו, מלמדת שמשהו לא טוב קורה במערכת הביטחון. בלשכת שרון מודים: "זה לא המקרה הראשון שבו אוסרים על כתב להצטרף". השר עזרא: "התייחסות השב"כ היתה מיותרת לחלוטין". ח"כ טיבי: "פשוט גזענות". אחרי מעצרו התמוה של העיתונאי פיטר הונאם וההתעללות בעיתונאי לוטפי משעור, לא נותר אלא לשאול: האם מישהו בשב"כ איבד שיקול דעת?
"הכתב שלכם לא יכול לצאת עם שר החוץ למצרים". כך, בלשון לאקונית, בישר דוברו של שר החוץ לראש מחלקת החדשות של ynet. ניסיונות לברר מדוע, נתקלו בתשובה: "נספר לכם, רק לא לציטוט ולייחוס. העיקר שתחליפו כתב". המסר היה ברור: לכתב אחר, יהודי, לא תהיה בעיה.
לא עזרו ההסברים כי מדובר בכתב ישראלי בעל ותק, בעל תעודת עיתונאי רשמית של לשכת העיתונות הממשלתית. בירור עומק העלה כי ההוראה הגיעה מ"גורמי ביטחון", שם קוד לשירות הביטחון הכללי.
שמו של הכתב הוא עלי ואקד. הוא משמש בתפקידו, כתב לענייני ערבים, כבר 4 שנים. אין שום הבדל בינו לבין צבי יחזקאלי, סמדר פרי, עודד גרנות, ג'קי חוגי ויתר הכתבים שיצאו למצרים יחד עם שר החוץ. כולם מדברים יום יום עם אותם אנשי חמאס, ג'יהאד ופתח. להוציא נתון אחד: ואקד הוא אזרח ערבי, וככל הנראה מהווה סיכון ביטחוני משמעותי, לפי מערכת הביטחון בישראל.
בעקבות התקרית, שעד לרגע זה לא התקבל לה הסבר, שלחה מערכת החדשות של ynet סדרת שאלות מפורטת לשב"כ, ובהן: האם הכתב עלי ואקד הוא סיכון ביטחוני? האם מתנהל אחריו מעקב? במה הוא שונה מעמיתיו שכיסו את האירוע? עד לפרסום הכתבה לא התקבלה תגובה, למרות פניות חוזרות ונשנות.
ראש השב"כ דיכטר. יד קשה? (צילום: שאול גולן)
מנהל לשכת העיתונות הממשלתית, דני סימן, מתקשה להבין מה בדיוק קרה כאן: "לעלי ואקד יש תעודה של לשכת העיתונות הממשלתית, ומבחינתנו יש להתייחס אליו כאל כל עיתונאי אחר. עם זאת, לע"מ לא מתערבת בשיקולי ביטחון, אך אם מונעים מעיתונאי לעשות את עבודתו – ודאי שיש לנמק זאת ולא לעשות זאת באופן שרירותי".
במשרד החוץ סירבו להגיב בנושא. גורמים בלשכת ראש הממשלה מודים: "לשב"כ יש קריטריונים מאוד מחמירים, וזה לא המקרה הראשון שבו אוסרים על כתב להצטרף לפמליה מאובטחת. אנחנו משתדלים ללכת לקראת הכתבים. אם אנחנו מכירים את הכתב, אנו מנסים להתערב, אך ההחלטה בסופו של דבר היא בידי השב"כ".
"היו צריכים להפיק לקחים מפרשת הנשיא"
המקרה הזה הוא רק אחרון בשרשרת קשה של התנגשויות בין מערכת הביטחון הישראלית לבין התקשורת. המטרות זהות: ערבים ועיתונאים זרים. הנימוקים הם תמיד "ביטחוניים". התוצאה כמעט תמיד, היא פאשלה שמציגה את השב"כ וכלל מערכת הביטחון בצורה מגוחכת, כמי שאנשיו אינם מבינים דבר וחצי דבר בתקשורת חופשית.
השר גדעון עזרא, סגן ראש השב"כ לשעבר, אומר ל-ynet כי הוא מתקשה להבין את הפאניקה בארגון בתקופה האחרונה: "לא צריכה להיות שום מגבלה לעיתונאים. המגבלה היחידה הנהוגה בשב"כ לקראת טיסות היא שנעשות בדיקות לכל הנוסעים, אבל במקרה הזה מדובר בנסיעה ליום אחד. אין כבודה ואין מזוודות ואני לא רואה שום בעיה. ההתייחסות אל העיתונאי הייתה מיותרת לחלוטין. לאחר המקרה שקרה עם הנשיא, המערכת היתה צריכה להפיק את הלקחים".
"המקרה עם הנשיא", הוא הסיפור התמוה שאירע לפני כ-3 חודשים לעיתונאי הוותיק לוטפי משעור, הבעליו והעורך של העיתון "א-סינארה" ודמות ותיקה וידועה בעולם התקשורת. הוא הופרד מיתר עמיתיו לטיסת הנשיא קצב והוכרח לעבור בדיקה ביטחונית משפילה – שהביאה אותו לבסוף לוותר על הנסיעה ולעזוב את המקום. בעקבות האירוע, הורה ראש השב"כ, אבי דיכטר, לשלוח מכתב התנצלות אישי למשעור - אבל אז אירעה איתו תקרית שניה. הפעם עוכב בדרך למטוס ראש הממשלה, ושוב עזב בכעס.
"המעורבות של השב"כ בעבודתם של העיתונאים הערבים היא פסולה", אומר משעור ל-ynet, "ואני מתפלא על לשכת השר שלום שנכנעה לשב"כ. השר לא היה צריך לעבור על כך לסדר היום וכבר היו מקרים שמישהו מהשב"כ ניסה לכפות על שר מסוים פגיעה בעיתונאי ערבי - והשר נלחם על זכויותיו. אני רוצה לומר גם משהו על הקולגות, על העיתונאים היהודים: אם הם ידעו שמונעים מעלי ואקד את הנסיעה, הם היו צריכים להתערב. ההתנהגות שלהם הופכת אותם במקום לעיתונאים - לאנשי ביטחון בדרגה נמוכה ביותר".
אבל במערכת לא למדו: מייד לאחר פרשת משעור, התפוצץ הפיאסקו של פרשת מעצרו (ושיחרורו) של העיתונאי הבריטי פיטר הונאם, שראיין את מרגל האטום מרדכי ואנונו באמצעות הפעילה הישראלית יעל לוטן. הסיפור הזה היווה דוגמה מצוינת למערכת שאיבדה את הרסן בעבודה מול התקשורת. הונאם הוא אחד העיתונאים הידועים בעולם, נציג רשת ה-BBC הבריטית. במהלך 24 השעות שבהן הוחזק בצינוק, הפך סיפורו לכותרת ראשית ברחבי העולם, שהציגה את ישראל כרפובליקת בננות טוטליטארית. ואז, למרבה הבושה, שוחרר הונאם - הישר למהדורות הטלוויזיה ב-20:00 בערב. בשב"כ, כנראה, לא רואים טלוויזיה.
לוטן, עיתונאית וסופרת, אומרת היום שהיא לא מופתעת מפרשת ואקד. "המדינה הזאת נמצאת באובדן דרך מוחלט. אנחנו הופכים להיות סין העממית. אנחנו האזרחים מצביעים פה כל פעם - וזה בכלל לא משנה. מי שקובע כאן את הדברים אלה כוחות האופל, כוחות הביטחון, שבעקבותיהם הולכים בתי המשפט, משרדי הממשלה וכל שאר העולם".
אחת הבעיות המרכזיות בנושא היא כשלונם של העיתונאים, במקרים רבים, להגן על זכויותיהם - ולשמור על חופש המידע המגיע לתושבי ישראל. ד"ר ניצה שפירא-ליבאי, מ"מ נשיא מועצת העיתונות הישראלית, אומרת בעקבות האירוע: "מניעת הצטרפותו של עלי ואקד למשלחת שר החוץ למצרים מהווה, על פניו, פגיעה בחופש העיתונות. הנגישות למידע היא מעיקרי הדמוקרטיה ושלילתה פוגעת בזכות הציבור לדעת. ככל הידוע, לא הוגבלה זכותו של הכתב הערבי לחופש תנועה בשטחים ולקשר עם מדינות ערביות. בהעדר הסבר, מתקבל הרושם שואקד הופלה לרעה בשל היותו ערבי".
בארגון "מוסאוא" לזכויות האזרחים הערבים בישראל, אוספים את התקריות האלו. "הממסד רואה באזרחים הערבים אויבים, גם כשהם עיתונאים", טוענת עביר קופטי, דוברת הארגון. "מדובר בהפרה בוטה של חופש העיתונות, הביטוי והדעה".
ח"כ יובל שטייניץ, יו"ר ועדת חוץ וביטחון של הכנסת, מגן על המערכת: "כאשר ראש ממשלה, שר חוץ וכדומה לוקחים עמם עיתונאים במעגל הקרוב, ומאחר שיש חומרים רגישים מסביב ופריטים מסווגים שעלולים להיחשף מעצם הישיבה האינטימית, אז יש לקחת עיתונאים שהמערכת סומכת עליהם. מצד שני, צריך לעשות כל מאמץ לשלב את העיתונאים הערביים בישראל ולא לפגוע בהם שלא לצורך".
"זו התנהלות גזענית"
ח"כ אחמד טיבי מתע"ל לא מקבל את הטיעון של 'עיתונאים שהמערכת סומכת עליהם'. טיבי אומר ל-ynet: "מדובר בהחלטה חמורה ובהתנהלות גזענית, של מי שחושבים שערבי באשר הוא ערבי הוא אויב שצריך לנהוג בו בהתאם. עלי ואקד הוא עיתונאי בחסד עליון, אחד הטובים בתחום שלו, ומניעת יציאתו בשל היותו ערבי נגועה בגזענות, חוסר הגינות מוחלט ועבירה על החוק".
ח"כ טיבי דורש לחקור את המקרה עד תום ולהסיק מסקנות כלפי האחראי ומקבל ההחלטה, יהיה בכיר ככל שיהיה. "משרד החוץ חשף את פרצופו המכוער ומוציא מתחת ידו דיפלומטיה של גזענות ידועה מראש. יש לתת את הדעת על הישנות מקרים כאלה, שהפכה למדיניות. עיתונאים ערבים מושפלים בנסיעות ממלכתיות, כמו המקרה האחרון של משעור".
לטענת טיבי, התופעה נרחבת הרבה יותר. "נגיף הגזענות התפשט ברוב רבדי החברה הישראלית, לרבות מוסדותיה הרשמיים, ופניו של משרד החוץ כפניה של החברה הישראלית, שחיה בשלווה עם תופעות של גזענות ושנאה לערבים. מי שהחליט למנוע את יציאתו של העיתונאי - הוא הדיפלומט הכושל ביותר בתחומו".
בארגון "מוסאוא" קוראים היום לעיתונאים היהודים והערבים בישראל לא לשתוק. "על היהודים והערבים כאחד לצאת למאבק עקרוני ועקבי. ההיסטוריה מלמדת כי ברגע שעוברים לסדר היום על הפרות כאלו כשהן נעשות כלפי ערבים - הקורבנות הבאים יהיו רק עניין של זמן".
לפנייה לכתב/ת 
