הרופא טעה בטיפול? מעכשיו הוא חייב לספר למטופל

כלשונו: נייר העמדה החדש

• הרפואה אינה מדע מדויק והיא אינה יכולה לערוב לתוצאה חיובית בכל טיפול.
• תקלה בטיפול רפואי, לפיכך, היא לעתים בלתי נמנעת. תקלה משמעותה תוצאה שלילית בלתי מכוונות ובלתי צפויה במהלך טיפול רפואי.
• לא כל משגה או תקלה בטיפול הרפואי מהווה בהכרח רשלנות רפואית.
• לפיכך, הודאה בתקלה בטיפול לאין משמעותה הודאה ברשלנות רפואית.
• זכותו של החולה לדעת מהו הטיפול הרפואי שקיבל. זכות זו נגזרת מזכותנו לדעת על עצמנו, כביטוי לאוטונומיה של הרצון הפרטי של האדם וכבודו.
• גילוי נאות של תקלה בטיפול ישמרו את האמון ההכרחי ביחסי רופא חולה.
• בכל מקרה של תקלה בטיפול בחולה, אשר יש לה השפעה על בריאותו או המשך הטיפול בו, יש ליידע את החולה בתקלה זו.
• גילוי התקלה לחולה ייעשה מוקדם ככל האפשר, תוך הבעת אמפטיה וצער על התקלה שהתרחשה.
• הגילוי ייעשה על ידי הרופא האחראי והוא יכלול מידע שישיב על השאלות: מה קרה, מתי קרה, כיצד קרהה ואילו צעדים ננקטו כדי שתקלה כזו לא תישנה בעתיד.
• הגילוי יכלול גם מידע לגבי השפעה אפשרית של התקלה על בריאותו של המטופל ועל הצעדים הננקטים כדי לתקן תקלה זו.
• נטילת אחריות אינה הודאה באשמה, לפיכך, הרופא המדווח יימנע מהצהרה או הסכמה לכך שהוא, או רופא אחר או המוסד הרפואי, אשמים בתקלה שהתרחשה.
• יש לקבוע כללים מתאימים וליצור תרבות חברתית וארגונית של שקיפות ודיווח מלא לחולה במקרים של תקלה בטיפול הרפואי.