הרשת תשפוט ותתלה
מכתב לא חתום שנכתב לכאורה מנקודת הראות של אישה ירושלמית שהוטרדה מינית ממחיש את העוצמה של הרשת כשוטר קהילתי מודרני. מצד שני, אין צד שני לסיפור
בימים האחרונים מופץ ברשת מכתב לא חתום שנכתב מנקודת ראותה של אישה ירושלמית שחוותה הטרדה מינית. על פי מספר הפניות שהגיעו ל-ynet בנושא, ניכר כי המכתב זוכה לתפוצה רחבה מאוד. הנה נוסח ההודעה, אליה מצורפת תמונת המטריד, לכאורה:
"היי,
רציתי לשתף אתכם באירוע שקרה לי אתמול בערב (יום שלישי, ה-1 ליוני, 2004) בכניסה למדרחוב נחלת שבעה בירושלים. הלכתי לתומי משוחחת בפלאפון עם חברה כשלפתע הגיחה מולי חבורה משועשעת של ארבעה בחורים, כנראה בשנות העשרים לחייהם. אחד הבחורים, לקול צהלות חבריו ולעיני העוברים ושבים, שלח את ידו 'ללטף' את גופי (אין צורך לפרט אך המטרה והתוצאה הייתה פיזית הטרדה מינית).
אני משערת שכמעט כל אישה 'זכתה' או 'תזכה' לחוויה מסוג זה באיזשהו שלב בחייה. ואני משערת שהרוב ינהגו, כפי שאני נהגתי בעבר, יקלטו בהלם מה קרה להם, ירתחו בתוכם, יספרו לחבריהם בשאט-נפש על המקרה...אבל תכל'ס, ימשיכו בדרכם וישתקו למציקים.
באותו רגע המשכתי לדבר בפלאפון תוך כדי כך שאני קולטת מה קרה, ואז סיימתי את השיחה, הרגשתי פגועה ומושפלת אך...ללא יכולת תגובה.
לכל מי שלא חווה מקרה דומה בעבר, אוכל להשוות זאת להליכה ברחוב כשפתאום עובר מולך אדם, מעיף לך סטירה לעיני העוברים ושבים, מתפוצץ מצחוק וממשיך בדרכו. עד שאתה קולט מה קרה, מתעצבן על חוצפתו וחושב על תגובה...הבן אדם כבר מזמן לא ברדיוס שלך ואתה נשאר עם עלבון וכעס על נבזותו של המכה וללא תגובה.
אני, לאחר שהתפכחתי מההלם, החלטתי שעברתי את הגיל של להתבאס ולשתוק. מצד שני, מה אפשר לעשות? לקרא לשוטר ולהגיד לו שהבחור ליטף אותי??? דבר ראשון, מביך אותי לדווח על זה (הרי לכאורה לא קרה כלום...) וחוץ מזה, מה השוטר יעשה? בטח יבקש ממני להגיש תלונה במשטרה. וזה כבר באמת מאמץ גדול בשביל ה'שטות' הזאת. הרי סביר להניח שהמטורטר היחידי בהגשת התלונה יהיה אני ואילו המטריד אפילו לא ידע על כך.
ואז...תוך כדי ההתלבטות, נזכרתי שהמצלמה הדיגיטלית שלי איתי. רצתי לעבר החבורה (שהספיקה להתקדם בקולות ובצלצולים כמה עשרות מטרים לתוך נחלת-שבעה) והצלחתי לצלם את הבחור המלטף (הוא לא הספיק לקלוט מי זו שמצלמת אותו והוא אפילו די נהנה לחייך למצלמה). לאחר שצילמתי אותו, אמרתי לו שעכשיו יש לי את התמונה שלו בשביל להעביר למשטרה.
למען האמת, למשטרה אני לא מעבירה אותה. אבל חשבתי שכיוון שאנחנו מדינה קטנה, ובסופו של דבר כולם מכירים את כולם, אז אם תעשו לי טובה, ותעבירו את המייל הזה למקסימום האנשים שאתם מכירים, יש סיכוי טוב שבסופו של דבר תמונת המטריד תגיע גם לאנשים שמכירים אותו אישית (מבית הספר, מהשכונה, צבא, משפחה, אולי הבוס שלו בעבודה....אולי אפילו חברה שלו).
אני חושבת שכדאי שאותם מכירים ידעו איך נהנה החבר שלהם לבדר את עצמו בשעות הפנאי. ואולי אם הוא ישמע על מעלליו מהם, הספורט הזה ייהפך לקצת פחות מצחיק ממה שנראה היה בזמן אמת.
אילו הייתי חושבת שאותו בחור הוא סכנה למין האנושי, שיש לו פוטנציאל להיות אנס סידרתי, ודאי שהייתי מגישה תלונה במשטרה.
אבל, כנראה זה לא המצב, יש לנו עסק עם סתם חבורת יצורים טיפשים ושפלים. ולכן, אני מציעה בשם כל אלו שנפגעו או הכירו אנשים שנפגעו ולא ידעו איך להגיב, שנעביר את המייל הזה עד שיגיע לאשמים ולחבריהם וייוודע קלונם ברבים.
ומי יודע, אולי בדרך זו נצליח להבהיר לאחרים כמותם את חומרת העלבון שבמעשיהם ואף להרתיע אחרים.
אז אנא, שתפו פעולה.
תודה.
גם מי שאינו אישה יכול לחוש הזדהות עם הדברים, המתארים פלישה פושעת למרחב האישי של אדם ומבטאים את תחושת חוסר האונים הנלווית לה מצד הקורבן. ואמנם, המכתב עורר הזדהות, לא רק של קוראות אלא גם של גולשים, שהעבירו את ההודעה הלאה למכרים ולחברים וצירפו גם את דעתם האישית.
"כל הכבוד למי שרשמה את זה - תפיצו לכמה שיותר", כתבה אחת הגולשות שקיבלה את המכתב באחת התחנות הרבות בשרשרת האין סופית של נמענים ושולחים. "נשים, התאגדו יחד!", על פי לשון הכותרת הלוחמנית של גולשת נוספת שהפיצה הלאה את המכתב. "חשוב להזהיר את הבנות והנשים", הדגישה כותרת נוספת, שהועתקה כלשונה והופצה שוב ושוב ביחד עם המכתב והתמונה. בשעות האחרונות אף הוקם אתר אינטרנט בגיאוסיטיז המביא את הסיפור עם הכותרת "ככה יעשה לערס אשר הטריד בחורות תמימות".
הזמינות הרבה של האינטרנט בישראל והאפשרות של כל גולש וגולשת להתבטא ולהפיץ מידע ודעות בקצב ובתפוצה מסחררים ממש, מבטיחים כי קלונו של אותו איש אכן נודע ברבים. "תקלטי את הקטע - אתמול ראינו אותו (שמוק קטן שכמותו) במסעדה בירושלים", כתבה לחברתה אחת הגולשות שקיבלה את המכתב, "האידיוט הקטן לא הבין למה כמעט כל המסעדה הסתכלה עליו בעין וליחששה מאחורי גבו...".
עונש הולם או מקרה מטריד?
האם מדובר בעונש הולם למטרידן חצוף או במקרה מטריד, מכל הבחינות? אין לכך תשובה חד משמעית. אם אמנם מדובר בסיפור אמיתי, אותו מטריד למד לקח חשוב וכואב על יכולתן של נשים להגיב לחוצפתו באמצעי מכאיב ביותר: חשיפה תקשורתית. הוויתור מראש על הפנייה למשטרה מצביע על ייאוש מטיפול משטרת ישראל בפשעים ועבירות קלות. על אף שמדובר במקרה יוצא דופן, יש להניח שהרשת תמלא בשנים הקרובות תפקיד גדל והולך בחשיפת פשעים ואיתור עבריינים, ותסייע לאזרחים לקחת אחריות על סביבתם הפיזית ולסייע למשטרה.
מצד שני, הנכונות המיידית של מעבירי המכתב ברשת לקבל את הדברים כלשונם ולא להטיל ספק, מדאיגה. כאשר מדובר ביישות פוסט מודרנית כמו האינטרנט, העובדות אינן ידועות, קשה להבחין בין אמת לשקר, וכתיבה רהוטה שמדברת אל לבו של הקורא היא חזות הכל, כאשר הצד השני של הסיפור נראה פתאום מיותר. הרשת עלולה לשמש למשפטי שדה מהירים, כשהגולשים הם השופטים והעונש יהיה: חשיפה בתפוצה רחבה.
לפנייה לכתב/ת 
גל מור
צילום: גבי מנשה
הרשת - שוטר קהילתי או בית משפט שדה?
צילום: מאיר אזולאי
מומלצים
