טויוטה פריוס - מישהו הפסיק את הזרם?

גם אחרי יומיים של התייחדות, היה לי קשה עם הפריוס. בעצם, לא ממש קשה, אלא בעיקר מוזר. או שלא בדיוק מוזר, אולי דווקא מפתיע. מין התגלות כזו שמפתיעה אותך בכל פעם מחדש, למרות שאתה אמור להיות מוכן אליה. ואם אין לכם בינתיים מושג על מה אני מדבר, כדאי כנראה לתאר לכם את מהלכי ההתנעה והתזוזה במכונית הכי ירוקה ומתקדמת שהגיעה אלינו בשנה האחרונה.

זה מתחיל בנעיצת "כרטיס חכם" בגודל קופסת גפרורים לשקע, ולחיצה על מתג התנעה. כך מתעוררת טויוטה פריוס לחיים, ורק כך. אלא שכעת, באישון לילה ולפני נסיעה קצרה, אף אחד לא יכול להיות משוכנע שמשהו זז שם בכלל. נכון, הסביבה האפלה ממול מאירה מסך, והרחק לפנים מבצבצות ספרות דיגיטליות זוהרות. אבל אין שום רעש, לא צליל או רעד, משהו נורמלי שיוכיח כי המכונית מוכנה לתנועה.

ההמשך לא פחות מוזר. בורר ההילוכים הוא בסך הכל ידית קטנטונת שנעה בחופשיות חשודה, ללא קשר מכני מורגש. ועכשיו צריך לגעת קלות במתג "P", להסיט את הבורר מטה ולזהות כי תיבת ההילוכים משולבת ל-"D". תנועה הרי אין. ובכל זאת, חייבים עדיין לשחרר "בלם חניה" עם רגל שמאל (אחרי הכל, זו פותחה עבור ארצות הברית...) ולגעת קלות במצערת.

והופה. היא אכן זזה. למען האמת, מתגלגלת היא כינוי מדויק יותר לתיאור תנועת המכונית. בשלב הזה אני כבר מחובר לעצם התנועה, ומתפנה להביט בעוברים ושכנים. הם, בניגוד אלי, לא ממש מבינים מה זו הרחפת הזו, שמתקדמת לעברם ומצדם ללא קול. ככה זה. הפריוס מסתדרת בשלב זה רק עם מנוע חשמלי שמייצר רחש בלבד. לא במקרה מצוינת אזהרה בולטת בספר הרכב: "שים לב. הולכי רגל עלולים שלא להבחין בך מתקרב".

וכמו שוודאי הבנתם, התחושה השונה מגיעה גם לתא הנוסעים. ובכל מקרה, מומלץ שלא לבקר בה לראשונה בלילה. כי כל מה שהכרתם אודות מכוניות, פחות או יותר, אינו קיים כאן. זה מתחיל בבורר הילוכים מוזר, ממשיך ללוח מחוונים דיגיטלי הממוקם הרחק מלפנים ועד צג מגע גדול וצבעוני במרכז הקונסולה.

שם ניתן לשאוב מידע על צריכת אנרגיה, ולתפעל מערכות שונות כמו בקרת האקלים והשמע. אם שתי האחרונות מובנות וברורות מייד, הרי שנושא הדלק והחשמל מורכב יותר, ומעמיד אתגר לא קטן בפני הנהג שאינו מיומן. תרשים זרימת האנרגיה מראה אמנם בכל שנייה מי עוזר למי, איפה ומתי. מבהיר בעזרת קווים צבעוניים וחיצים מרצדים איזו יחידת כוח אחראית לתנועה, האם המנוע החשמלי טוען את המצברים, האם בסיוע מנוע בנזין או בגלל האטה. די מבלבל, אם לומר את האמת.

מה שכמובן לא מסביר מדוע מכונית לא זולה שכזו (עוד נגיע למחיר...) צריכה להסתפק בפלסטיק זול מאד, חוסר אחידות באיכות ההרכבה ומתגים ומנופים שנראים כנלקחו מקורולה מיושנת. הוסיפו לרשימה ריפוד אפרורי, ידיות אחיזה ותאורת מפות לא משכנעים, ואפילו כיסוי תא מטען פשוט מדי. את המחסור במדי חום וסל"ד אפשר לשייך לא לחסכון, אלא למוטו "אל תתעסק בעניינים לא לך" שמופנה לנהג.

חוסר השלמות ממשיך גם להנדסת אנוש בינונית, עם גלגל הגה עמוס מדי במתגי שליטה (שמע, אקלים, מפשירי אדים), מושב לא נוח ותנוחת נהיגה לא מושלמת. הראות לפנים בעייתית עקב קורות עבות, וקשה להבחין בנקודות קצה המרכב. מאחור? למרות בסיס גלגלים ארוך (270 ס"מ) וממד גובה נדיב (149 ס"מ), גוזל הגג המשתפל לאחור מרחב ראש יקר. מרחב הרגליים  אגב, מצוין.

אז איך זה נוסע

בחרטום הפריוס פועל מנוע בנזין 1.5 ליטר, עם 16 שסתומים ותזמון משתנה. במקור הוא מבוסס על זה הקיים ביאריס T-ספורט, אך מייצר כאן 77 כ"ס בלבד. המנוע החשמלי שלצדו רב-עצמה ומייצר 68 כ"ס. ויחד זה נותן כמה? 110 כ"ס. וזו אינה טעות. העובדה ששני המנועים משיגים את שיא ההספק בסל"ד שונה לחלוטין (בנזין ב-5,000, חשמל ב-1,540 סל"ד), מונעת אפשרות "לחבר" את השניים. על העברת הכוח לכביש אחראית תיבת הילוכים רציפה.

זינוק ראשון, והפריוס מפתיעה. דריכה עזה על המצערת תייצר תנועה מיידית לפנים, תוצאת יכולת המנוע החשמלי לייצר כוח כהרף עין. טויוטה טוענים אפילו לנתון מרשים של 10.9 שניות מ-0 ל-100 קמ"ש, אך אנחנו טוענים שיש לקחת בדחיפות את מד העצר לבדיקה. תנועה רגועה יותר לפנים אפשרית אף היא, וכאמור, גם תזוזה שקטה לחלוטין.

עם מצברים מלאים ניתן למשל "לנעול" את המנוע החשמלי כספק יחידי של כוח, עד מהירות של 35 קמ"ש. יעיל במיוחד לצרכי התגנבות חרישית. אבל לא הכל עובד חלק. למשל, בנסיעה עירונית ניתן לחוש (בזמן עמידה או בלימה) בכניסה ובעיקר יציאה של מנוע הבנזין מפעולה.

מחוץ לעיר ועל הכביש המהיר אנחנו לא סובלים מבעיות אלה. התיבה האוטומטית הרציפה דואגת לרעש מנוע אחיד בסל"ד שאינו משתנה, והצצה במד המהירות עשויה להפתיע לא פעם. ואם כבר, למרות שמדובר בנתון לא רלוונטי עבורנו, מהירותה של הפריוס מוגבלת משום מה ל-170 קמ"ש בלבד. 

אבל כבישי הרים מתפתלים, בהם זקוקים לכוח זמין, חושפים גם צד בעייתי באישיות הפריוס. אחרי מאמץ ממושך מתרוקנים המצברים, המנוע החשמלי מפסיק לסייע וירידת ביצועים ניכרת מייד, מן הסתם נרשמת ברגעים אלה גם עלייה תלולה בצריכת הדלק. וברור לכם הרי שמדובר באחת הנקודות החשובות במכונית הזו, אם לא החשובה מכולן.

דינמיקה

ומה בכל זאת עם יכולת כביש? התשובה כאן נחלקת לשניים. מחד, היא מעניקה לנהג ולנוסעים איכות ניהוג סבירה. מצד שני, ממש לא ברור מדוע צריכה טויוטה להסתפק ביכולת דינמית כה בינונית. זה מתחיל בהגה חשמלי חסר תקשור ונעדר דיוק, ממשיך בתגובות לא מדודות במרכב ומסתיים בבקרת יציבות שמתערבת גם כשלא קוראים לה. מערכת הבלמים מתוחכמת אמנם, אך היא אינה נותנת לנהג תחושה נינוחה, ובעיקר סובלת מתגובה מהוססת.

היציבות הכיוונית רחוקה מלהבריק, והמרכב הנאה סובל לא פעם מרוחות צד פתאומיות ובלימה חזקה ומהירה. נוחות הנסיעה החשובה כל-כך למכונית עירונית מקבלת ציון "סביר" בלבד, ואילו החלק האחורי מתקשה לטפל במהמורות גדולות, מהסוג שמפזרים עבורנו ברחובות תל אביב ומתפלאים מדוע אנחנו מופתעים ונרגזים בכל פעם מחדש.

בכל זאת מיוחדת

לקראת סיומו של המבחן החלה לעלות שאלה אחת חשובה מכולן - כיצד להעריך נכונה את הפריוס. בניגוד להונדה למשל, בנתה טויוטה מכונית שונה. הפריוס גם משכנעת יותר כמוצר מוגמר, מציעה ביצועים טובים בהרבה, מעניינת ומרתקת. ולכן מצאנו עצמנו כמהים לנהוג בה כמה שיותר. עבורנו הייתה חוויה מוטורית, סיפקה לנו גירויים חדשים. ומלבד זאת, אי אפשר להתעלם: היא מושכת מבטים, עניין חשוב לכשעצמו עבור רוכשיה. לא במקרה הפכה חביבת סלבריטאים הוליוודיים.

אלא שאצלנו, בניגוד לארה"ב, יעמוד מחיר המכונית על 180,000 שקל, גם אם יבואני הרכב יצליחו להשיג את הסכמת המדינה להקטנת סך המיסים. ובמחיר שכזה, די קשה לזהות קהל יעד טבעי. איכות הסביבה היא עניין קטן יחסית בארץ, ולעולם לא יהפוך עסק רציני כמו באירופה. והלקוח הרגיל, שאינו מוטרד מבעיות איכות סביבה, ייהנה כנראה הרבה יותר מאוונסיס מהודרת, שלא לדבר על מכוניות רהוטות ואיכותיות כמו פיז'ו 407 או פורד מונדיאו.

זה כמובן לא אומר שליבואן תהיה בעיה למכור את היחידות הבודדות שיזמין. בארה"ב למשל, עומד זמן ההמתנה לטויוטה פריוס על שנה לפחות. אצלנו זה לא יגיע רחוק כל-כך, בין היתר כי אפשרות האזרח הפשוט לשלם סכום שכזה, נמוכה משמעותית ממדינות מערב אחרות. אפשר לקבל הנחה גדולה?