תשתית קטלנית
עתידו של המחקר שפרסם הטכניון, אודות מעורבות תשתית לקויה בתאונות דרכים, אינו נראה ורוד. לובי ה"גורם האנושי" מתכנן כבר מתקפת נגד
לפני מספר ימים פורסמו בכלי התקשורת תוצאותיו של מחקר מקיף שנערך על-ידי הטכניון. אותו מחקר העלה, על-פי ניתוח תאונות דרכים שאירעו בכבישי הצפון בין השנים 1996 ו-2001, כי "תשתית תורמת למעלה מ-50% להסתברות תאונות דרכים, וכי תשתית טובה עשויה להפחית גם את שיעור התאונות בכ-50%.
וזה נתון מדהים, לא מפתיע אמנם, כי כבר שנים טוענים שהתשתיות בארץ גרועות, אבל מידת ההשפעה על תאונות הדרכים מכה בנו לפתע בעוז. אתם מבינים מה המחקר אומר? אפשר להקטין לחצי את מספר התאונות על-ידי שיפור תשתית! בלי להתעסק עם נהגים, בלי להפנות משאבים אין-סוף למשטרת תנועה. אפשר לחסוך מאות הרוגים ועשרות אלפי פצועים רק על-ידי טיפול בכבישים עצמם.
אין ספק שתוצאות המחקר חייבות להדליק נורה אדומה גדולה. מה נורה, פרוז'קטור מהבהב מחובר למערכת אזעקה מייבבת. אין גם ספק שבמדינה מתוקנת היו השלטונות מאמצים מייד את מסקנות המחקר, מפנים משאבים לתיקון ליקויים בטיחותיים, תוך הבנה שהדיבידנד על השקעה זו הוא היקר ביותר שאפשר להעלות על הדעת - חיי אדם.
מצד שני, למה שזה יקרה, אם דוחות מבקרי מדינה או ועדות חקירה פרלמנטריות מצאו מקומם בעיקר במגירות שכוחות? לא במקרה, זה עתיד להיות גם גורלו של מחקר חשוב זה, שתוצאותיו עשויות להיעלם מהכותרות תוך מספר ימים. וגם הוא ימצא עצמו שוב חסר מעש, כאבן שאין לה הופכין בתיקייה מאובקת.
לובי "הגורם האנושי"
חוסר התייחסות היסטורי לענייני תשתית וביקורת בארץ, מקורו בדרך כלל בשיקולים אינטרסנטים או מכשולים ביורוקרטיים. אולם במקרה של המחקר הנוכחי, טובים סיכוייו "להיעלם" מסיבה אחרת לחלוטין. חומר המחקר הזה, ואני לא משוכנע שאתם מבינים כמה חזק הוא, ייגנז משום שהוא שומט את הקרקע מתחת ללובי מהחזקים בישראל, הרי הוא זה המעלה לכותרת בכל פעם מחדש את "הגורם האנושי".
מדובר אחרי הכל בלובי בו חברים פוליטיקאים, פקידים, תקשורת, פסבדו-מומחים וארכי-אוכפים. אנשים רבים וגופים אין ספור, כולל שרי תחבורה לדורותיהם, מפכ"לים ויו"רים. כוווולם מספרים לנו פעם אחר פעם ועשור אחר עשור ש"הגורם האנושי" הוא האשם. וכולם כאיש אחד יזדקפו על רגליהם האחוריות אם תכריז הממשלה לפתע כי היא מאמצת את מסקנות המחקר, וכי מרבית תקציב המאבק בתאונות דרכים יופנה מעתה בעיקר לתשתית.
ואני כבר שומע את קול הצעקה הנורא שיעלה מכיוונם, את הרעש והצווחות במקרה שגישה כזו תעבור. מהלך שיטען למעשה כי כל מה שעשו עד היום, ומתכננים לעשות בעתיד, כל התחינות להגדלת תקציבם והדרישות להעשרת כוח האדם, ניסיונות החקיקה ומאמצי האכיפה והענישה נגד נהגים "עבריינים", בטלים מול סילוק עמוד חשמל אחד שממוקם לא נכון, ועלול לגרום למוות שאפשר היה לחסוך. הופכים חסרי משמעות מול הצבה נכונה של גדר הפרדה למשל, ומניעת מוות נוסף ומיידי.
הנהג (גם) אשם
שיהיה ברור. לרגע אחד אפילו איני טוען כי הנהג אינו אשם בתאונות כלל. ההפך הוא הנכון. לנהגים חלק גדול מאוד בכאוס שמתחולל בכביש המקומי בכלל, ובתאונות הדרכים בפרט. נהג שמדבר בסלולרי בזמן הנהיגה, נהג שתוי או עייף. נהג משאית שמצפצף על חוק משקל מרבי ונהג אוטובוס שעובר בשלושים קמ"ש את המהירות המותרת, נהג אלים שמחליט כי השוליים נועדו לעקיפה, כזה שאינו עוצר בעצור ולא נותן זכות קדימה, או אחד שפשוט אינו יודע לנהוג ובכל זאת עולה על הכביש. כולם רוצחים בפוטנציה, וחייבים להיענש.
אבל, וזה אבל גדול. בעוד המחקר אינו פוטר את הנהג מאחריות ורק טוען כי לתשתית חלק שווה לפחות באחריות למצב, מדינת ישראל על זרועותיה השונות מבהירה בכל פעם מחדש כי רק הנהג אשם, הגורם האנושי. ואתם יודעים מה, גם אם מישהו בכל זאת חושב שיש מה לשפר בנושא התשתית, הוא פשוט אינו עושה כך. הוא אינו מקשיב לדוברים מקצועיים, ומבטל בהינף יד כל ניסיון למחשבה יצירתית מעט.
הגיע הזמן שמישהו יתייחס לביקורת על התשתית בישראל בכבוד הראוי, וינסה לפעול בדרך שונה מהמקובלת. כי אולי, מי יודע, אם יוותרו אצלנו על סיסמאות נבובות שהוכחו בשנים האחרונות כחסרות טעם, ישתנה כאן משהו לטובה. אולי, רק אולי.
לפנייה לכתב/ת 
תאונת דרכים. הנהג לא יכול להיות תמיד האשם הבלעדי
צילום: תומריקו
