תחקיר: מה שהמדינה מסתירה מכם על איכות המים והאוויר
תחקיר מנטה: חומרים כימיים מסוכנים חודרים לריאות, למזון, למי השתייה ולחופים שלנו. מה המדינה לא בודקת כשהיא מספרת לנו שאיכות האוויר והמים השתפרו, ואיזה קשר יש לכך ולעלייה בשיעורי הסרטן בארץ
אח, איזה בוקר של כיף. השמש זורחת. ברדיו דיווח אופטימי על ירידה בשיעור המזהמים באוויר. אבל מה השדרן (ואנחנו) יודעים על איכות האוויר שלנו? בטח לא שחומרים מסוכנים לא מנוטרים כלל, וכן ששיעורי סרטן קטלני בארץ גבוהים להחריד.
גם הקפה טעים. אבל מה בדיוק יש במים שזרמו מהברז? אתם לא יודעים, והאמת היא שאף אחד לא יודע. רעלים המשמשים לריסוס בארץ לא מופיעים בתקן כלל, ומזהמים אחרים של מי התהום נבדקים רק פעם בשש שנים.
לפחות נושבת רוח נעימה מכיוון הים. אולי אפשר לקפוץ אחר הצהריים עם הילדים - הרי החוף הוכרז כ"מותר לרחצה". אבל מה זה אומר? מה בודקים מומחי המשרד לאיכות הסביבה בים, וליתר דיוק - מה הם לא בודקים, וכיצד זה משפיע על כולנו?
פרשת רמדיה לימדה אותנו מה המחיר של היעדר פיקוח ראוי. כשמדובר במזהמים סביבתיים, העניין מסתיים לא אחת בפגיעה קשה בבריאותנו. היקף הזיהום שאינו מפוקח עצום. בחרנו להתמקד בחומרים הלא מפוקחים (או המפוקחים בקושי) המסוכנים והנפוצים ביותר, חומרים שלמרבה הצער תוכלו למצוא באוויר, בברז, או בחוף הסמוך לביתכם.
מי שתיה. למה לא בודקים הימצאות חומרי הדברה?
צילום: יונתן בלום
מומלצים
