"טריפ הרג אותה וליקק את הדם"

"עשיתי כל מה שיכולתי, נלחמתי, צרחתי, שרטתי. שברתי על הכלב כסאות, הכנסתי את הידיים שלי לתוך הפה שלו, ניסיתי לפתוח את הלסת שלו כדי להוציא את הילדה שלי, ולא הצלחתי. ראיתי איך הכלב מנער אותה לצדדים, ומנער ומנער, עד שהיא מתה".

כך מתארת אלן גנון, אמה של אביבית, את דקות האימה בהן תקף כלב האמסטף המשפחתי "טריפ" את בתה בת השלוש וחצי ונשך אותה למוות בשבוע שעבר. את הדברים היא אמרה בראיון לעיתון "תל אביב", שפורסם היום (ו'). "טריפ" הומת השבוע בכלבייה העירונית בתל אביב.

לדבריה, "אביבית שיחקה עם הכלב, והם התחילו להשתולל תוך כדי משחק. היא שאלה אותי: 'אמא, אם הכלב ינשוך אותי, אני אמות?' אמרתי לה שכלבים לא הורגים אנשים, הם חברים של בני האדם.

"פתאום שמעתי צרחות. באתי בריצה ולא הבנתי מה קורה. ראיתי את הילדה בתוך הפה של הכלב. בהתחלה הוא תפס לה את הפנים עם השיניים שלו. התחלתי לשבור עליו כיסאות ולהרביץ לו, לצרוח, ואז הוא החזיק את הילדה בגרון והתחיל לנער ולנער ולנער אותה. הוא לא הרפה עד שהיא מתה.

"הכלב הזה התנהג כמו רוצח. אחרי שהוא הרג לי את הילדה, הוא ליקק לה את הדם.

"אם מישהו היה עולה לעזור לי אולי אפשר היה להציל אותה. אני אשה, לי אין כוח כמו לגבר. עשיתי הכל כדי לשחרר אותה משיניו של הכלב, אבל אולי אם מישהו היה שומע אביבית שלי היתה היום בחיים.

"מה שמזוויע בכל הסיפור הוא שאביבית היתה קשורה מאוד לכלב הזה. הם היו משחקים יחד, ישנים יחד, היא אהבה ללטף אותו, לדבר אליו. בכלל, הכלב היה מדהים. רציתי שהכלב ישמור עלינו. מי חשב, מי האמין שהכלב הזה, שקיבל כל כך הרבה אהבה וטיפול טוב, יהיה הרוצח של בתי. אביבית היתה נותנת לו לאכול מהצלחת שלה, היא ממש התאהבה בכלב הזה. מעולם לא הרבצנו לכלב, וגם מעולם לא הסתובבנו איתו בלי רצועה. טיפלנו בו כמו שצריך, באהבה ובאכפתיות. מי היה מאמין שזה מה שיקרה".

היא הוסיפה ש"אנחנו לא מסוגלים לחזור לבית בתל אביב. אני רק חושבת על כל מה שקרה שם בדירה, אני נתקפת בחרדות ובגלי בכי. אני עדיין מרגישה את אביבית לידי, אני לא מסוגלת לחזור לבית, למקום הזוועה.

"אני לא מחפשת אשמים. את הכלב הזה רצינו ואהבנו. אף אחד לא העלה על דעתו שזה מה שיקרה, אולי הייתי צריכה להביא סכין ברגעים הקריטיים, אולי חבל שהכלב לא הרג אותי במקום את הפרח שלי".