הגשר של שולי רנד

בפתיחתו אמש (ג') של התיאטרון היהודי בניהולו של השחקן שולי רנד היתה תחושה היסטורית. תערובת מופלאה של חרדים בעלי תשובה וחילונים גמורים בני הבוהמה התל-אביבית הגיעה לירושלים והתכנסה באולם התיאטרון של מרכז ז'ראר בכר. כולם פשטו מעליהם בכניסה את תפישת עולמם השונה ונטשו את המחלוקות האידיאולוגיות, כמו הגיעו ימות המשיח. את הדרך הפיזית והמנטלית עשו הנוכחים על מנת לחלוק יחד עם אחד משחקני התיאטרון הגדולים שעמדו על הבמה הישראלית את הולדתו של התיאטרון היהודי.

 ב-1997 נדמה היה שרנד - אז ההבטחה הגדולה מטעם "הקאמרי" - מבקש להחליף את אלוהי התיאטרון באלוהי תורת ישראל והמצוות. הוא חזר בתשובה, עזב את עיסוקי החול ונאחז בלימודי הקודש. אבל חיידק הבמה לא עזב. שנתיים מאוחר יותר הקים רנד באישור רבניו את מגמת התיאטרון בבית הספר הדתי "מעלה" שבירושלים. במסגרת זו, שהפכה לימים לבסיסו של התיאטרון החרדי, העלה עיבוד לסיפור על-פי הרבי נחמן מבראסלב בשם "מעשה בבן מלך ובן שפחה שנתחלפו". ב-2000 העלה רנד בפסטיבל ישראל את הצגת היחיד "יאר צייט", על פי סיפורו של ש"י עגנון, "מעשה בשני תלמידי חכמים שהיו בעירנו". מכאן ועד להקמת בית לתיאטרון שעוסק כולו בתכנים יהודיים הדרך היתה עדיין רחוקה אך לא בלתי אפשרית. רנד חיזר לפתחה של העירייה וזו, בינתיים, מסייעת - והתיאטרון קם עור וגידים.

בדרך כלל "תיאטרון יהודי" הוא כינוי מקובל לתיאטרון בשפה האידית. במקרה שלפנינו מדובר בתיאטרון שנותן במה לתכנים בעלי אופי יהודי ומאפשרים גם לקהל החרדי לצפות בהם. עם כוונה או בלעדיה נדמה שבעצם הקמתו של תיאטרון שכזה, יש הצהרה על פתיחת דלתמהמגזר החרדי המבקשת לייצר דיאלוגם.

מגיש בחסד

רנד, מאז ומעולם, היה מגיש סיפורים בחסד. הוא הופך אותם, באמצעות המשחק, לשלו. גם אמש, על הבמה, כשהציג שלושה מסיפוריו של עגנון – "מעשה בחוטב עצים", "בלתי לה' לבדו" ו"מעשה עזריאל משה שומר הספרים" – נהה הקהל אחריו, כרה את אזניו ולא הסיר את עיניו ממנו עד שירד לקול תשואות רמות. רנד עיבד בעצמו את הטקסט ואת ההצגה ביימה רעייתו, מיכל. את המוזיקה המקורית, המעוטרת בגוונים יהודיים, כתב המלחין יוסף ברנדשווילי.

באמצעים דלים אבל בכוונה גדולה ממלא רנד את מילותיו של עגנון בעושר. על הבמה ניצב צריף שנפתח ונסגר והדמויות שהוא מגלם נכנסות ויוצאות בו - ובזה די בכדי לאפשר לקהל לחלום. נדרש כשרון לא מבוטל בכדי לספק חומרים לחלום באמצעים כה דלים, ומעצב התפאורה ויטלי קוסטיוקובסקי בהחלט צלח את האתגר.

רנד חי את הטקסט וממלא אותו נפח, עושה בו כבשלו בטבעיות שובת לב. בהצגה, בערב הפתיחה הוא הצליח לחבר את מה שנדמה היה כבלתי ניתן לחיבור והוכיח שהוא אינו רק שחקן מחונן, אלא גם אדם יוצא דופן. את ההצגה הזו לא כדאי לכם לפספס.

זכות גדולה

אולם ז'רר בכר שהופרד לעזרת נשים, גברים ובאמצעו קהל מעורב, היה מלא עד אפס מקום. התחושה הכללית היתה שמדובר בזכות גדולה. בין הנוכחים באולם היו ח"כ לשעבר גאולה כהן, המוזיקאים דודו אלהרר, עדי רן, נמרוד לב וחברי להקת RBS, גיל קופטש ושרון רג'יניאנו.

עם תום ההצגה עלה לבמה עודד פלדמן, מי שהיה עד לאחרונה מנהל אגף התרבות בעיריית ירושלים וזה שהחליט על הקמת התיאטרון, ואמר: "אני בטוח שהגשר בין הקהלים והאוכלוסיות השונות בירושלים עובר דרך התרבות שמכילה מכנים משותפים ששייכים לכולם. חרדים, חילונים ודתיים מצאו פה את מקומם. העיר ירושלים צריכה להיות העיר של כל עם ישראל על כל פלגיו והערב הזה הוא דוגמא בלתי רגילה לכך. כוחם של עגנון, של שולי רנד ושל ירושלים מחבר. זה רגע שבו חלום של תיאטרון שעוסק בהוויה היהודית קם ועומד בכל קריטריון אמנותי שהוא. אין סיבה שכל רבדי האוכלוסיה לא יצפו בחומרים שכאלה. שולי רנד הוא חלוץ ואין בי ספק שהתיאטרון הייחודי שלו שאין לו אח ורע בארץ ובעולם ימשיך ויפרוץ".

ראש עיריית ירושלים, אורי לופוליאנסקי, שיבח את רנד על ההצגה ואמר: "ירושלים והעולם התרבותי היהודי שמחים הערב שמחה גדולה. התיאטרון שנחנך כאן עושה חסד עם היצירה היהודית השורשית המשלבת עבר, הווה ועתיד ומכה אל תוך ליבנו אל מרכז התודעה היהודית".

את הערב נעלה יעל אבקסיס שעלתה על הבמה ואמרה: "הנה לכם איזון שבערב שכזה, אשה מוזמנת לעלות על הבמה. זהו כוחו של תיאטרון ושל שחקן דגול כמו שולי רנד. כן ירבו אירועים ורגעים שכאלה של ערבוב, חזון, החייאה ואמנות. אלו רגעי האיחוד ושם נפתח הלב".

"מים אחרונים" – יום ד'-ה' (28-29 ביולי) בשעה 20:30 באולם ז'רר בכר