30% מבוגרי בי"ס בעכו לא יודעים קרוא וכתוב. מי אשם?
העוני, הצפיפות, התכנים, ההזנחה והשמרנות - אינספור סיבות הוצעו לפיענוח הנתונים הקשים, אך השורה התחתונה זהה: התלמיד הערבי לא מתקרב להישגים של מקבילו היהודי, ואחוז הנשירה בבתי-הספר במגזר גבוה פי 5. יו"ר ועדת ההורים בביה"ס שנבדק מתריע על הסכנה: "אם הם לא ימצאו מסגרת חינוכית נורמלית, הרחוב האלים ישמח לקבלם"
30% מבוגרי בית-הספר היסודי אל-אמל בעכו אינם יודעים קרוא וכתוב כלל או באופן חלקי בערבית, לא כל שכן בעברית. נתון מדהים זה עולה מסקר שערכה המחלקה הפסיכולוגית של העירייה. תושבים ערבים בעיר טוענים כי הנתון האמיתי גבוה אף יותר, ומאשימים את משרד החינוך והעירייה בהזנחה מתמשכת ובהבטחות שווא.
"זה נתון מאכזב מאוד", אומר חליל עמאר, ראש ועד ההורים בבית-הספר. "לנתון צריך להוסיף גם את אחוז הנשירה הגבוה מבית-הספר. ילד שהגיע לכיתה ו' במצב כזה אף פעם לא הרגיש שייכות לבית-הספר." את הישגי התלמידים מקשר חליל למבנה הפיזי של בית-הספר: "בכל כיתה דחוסים כ-40 תלמידים בצפיפות נוראית, בלי מזגנים. אין חצר נורמלית, אין תנאים אנושיים. אני גם מכיר היטב את תסכול של המורים, שמנסים להשליט סדר ושקט בכיתה על חשבון התכנים".
"רק לפני שבוע", נזכר חליל, "נקטעה אצבעו של תלמיד שנפל בחצר הצרה. לאחרים נשברו ידיים ורגליים, לפחות שתי תאונות קורות שם מדי יום". לפני חודש נפתח בית-ספר חדש בעכו, "אל-מנארה" שמו, ומחצית מתלמידי "אל-אמל" הועברו אליו. אך גם שם, מספר חליל, המצב לא טוב יותר. "בית-הספר הזה אינו מחובר לחשמל, אסור להפעיל בו קומקום, המחשבים אינם לשימוש וכך גם המזגנים והתאורה".
הרחוב האלים ישמח לקבלם
"בעירייה יודעים רק להבטיח לנו", מספר חליל. "בינתיים, הילדים סופגים את הלחות הבלתי אפשרית. איך מצפים מהם להגיע להישגים בתנאים כה קשים? חלק מההורים התחילו לשלוח את ילדיהם ללמוד בכפרים הסמוכים. אני לא תומך בזה, אסור לעזוב את העיר. צריך להתמודד עם הבעיות שיש כאן".
לדברי חליל, לא ניתן להפריד בין המצב הכלכלי-חברתי הנמוך בו נמצאת רוב האוכלוסייה הערבית בעיר לבין ההישגים הלימודיים. "בחברה הערבית יש עוני גדול, אלימות במשפחה, אחוז רב של גירושים, סמים - כל זה משפיע על הילדים. אם הם לא ימצאו מסגרת חינוכית נורמלית, הרחוב האלים ישמח לקבל אותם".
גם מכרם שמאלי, ראש ועד ההורים בתיכון בעיר, הופתעה מאוד מתוצאות הסקר שפורסמו: "למה הגענו עד למצב הזה? איך אפשר לשפר אותו?" גם היא טוענת שהמבנה הפיזי של בתי-הספר גורם לצפיפות יתר. "זו בעיה חמורה שלא מטפלים בה. היא גורמת לחוסר ריכוז ואלימות מצד התלמידים". לדברי שמאלי, ישנן תוכניות לשיפור רמת הקריאה והכתיבה של התלמידים, אולם "זהו תהליך ארוך".
אחמד עודה, חבר אופוזיציה בעיריית עכו, שבע הבטחות. "במהלך 40 שנה, מאז שהייתי ילד, שמעתי על הדרישות לבנות בתי-ספר ערביים בעיר כדי לצמצם את הצפיפות ולאפשר אווירה לימודית נורמלית. לא ייתכן שבמשך עשרות שנים יהיו בבית-ספר אחד כמו אל-אמל 1,400 תלמידים. אחרי כניסת אל-מנארה יש בו אמנם 730 תלמידים, אבל בבתי-הספר היהודיים בעיר, כמו ויצמן ותומר, יש 458 ו-345 תלמידים. איפה השוויון?"
טרנספר שקט?
את הסיבה לחוסר השוויון עליו מצביע עודה הוא מייחס לפוליטיקה: "שימור המצב החינוכי העגום מצד העירייה ומוסדות המדינה מטרתו לגרום לאזרחי עכו הערבים לעזוב את העיר, או לפחות לדרדר אותם למצב של אלימות, סמים או עבודה שחורה. המטרה היא לגרום לערבים בעיר לחשוב שאין להם עתיד בעכו. אבל התוכנית הזו נכשלה, כי הערבים לא עזבו והם עכשיו מונים 30% מכלל האוכלוסייה".
בעקבות פרסום הסקר, פנה עודה לעירייה וביקש להקים ועדת היגוי שתדון בדרכים לשיפור מצב החינוך הערבי בעיר, כמו גם למנות מומחה ערבי לצד מנהל מערכת החינוך בעכו. לדבריו, שתי הבקשות התקבלו, "וכולם עובדים עכשיו לשיפור המצב".
מירב סוקר, דוברת עיריית עכו, אמרה בתגובה: "הסקר אותו יזמה העירייה מראה של-25 עד 30 אחוזים מתלמידי אל-אמל אין את רמת הידע הדרושה בגילם. לצערי הרב, מצב החינוך העגום במגזר הערבי ידוע לנו. ראש העיר החדש חרת על דגלו לצמצם את הפער הבלתי נסבל בין הסקטור הערבי ליהודי, ואנחנו פועלים כדי לשנותו. אחד הדברים שנעשו לאחרונה הוא פתיחת בית-הספר החדש, אל-מנארה".
הנוער לוקח את המושכות
אחמד עודה, חבר מועצת העיר, מותח ביקורת גם על שתיקת התושבים הערבים: "למרות שהם רואים באופן ברור מאוד את האפליה נגדם, הם לא עושים כלום. הם חייבים למחות, אי אפשר להמשיך להיות אדישים. לשמחתי, יש שינוי מעניין אצל הצעירים, שלוקחים על עצמם את תפקיד השינוי בעיר".
גם נביה אבו סאלח, ראש ועדת החינוך הערבי השייכת לוועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל, לא הופתע מתוצאות הסקר. "המצב העגום בעכו", הוא אומר, "אינו שונה מהמצב בערים ובכפרים האחרים. האחוזים אולי משתנים, אבל המצב דומה. הפערים בין החינוך הערבי ליהודי גדלים עם הזמן. בתוצאות בחינות הבגרות יש פער המגיע ל-15 ואפילו 20 אחוז בין הסקטורים. הנשירה מבתי-הספר במגזר מגיעה ליותר מ-25 אחוז, לעומת 5 עד 10 אחוז בבתי-הספר היהודיים".
גם השמרנות חוסמת
אבו סאלח מונה מספר סיבות לפערים: "ההשקעה בפרט מצד משרד החינוך והשלטון המקומי אצל הסקטור היהודי גדולה בהרבה מאשר בסקטור הערבי, מבחינת תקציבים, תוכניות לימוד, שעות לימוד, מבנה בית-הספר וכדומה. לצערי, בהרבה מועצות מקומיות במגזר הערבי החינוך הוא רק סיסמה, ולא משקיעים בו מספיק. גם השמרנות בחברה הערבית חוסמת, אנשים פשוט לא מבינים שאיכות החיים תלויה בחינוך שהפרט מקבל.
"התלמידים לא רואים בבית-הספר מקום בו הם יכולים להתפתח, משום שחסרים בו אלמנטים חשובים כמו מחשבים, חצרות, תוכניות לימודים ומעבדות. בנוסף, משרד החינוך, האחראי הישיר על מצב החינוך הערבי, מזניח אותו שנים על גבי שנים בלי טיפול שורש. הבעיה גם קשורה כמובן ישירות לעוני. הערבים במדינה יותר עניים מהיהודים, ולכן הם משקיעים בחינוך פחות. לפי הסטטיסטיקה, 50 אחוז מהתלמידים הערבים נמצאים מתחת לקו העוני. 50% מהתלמידים הערבים נמצאים מתחת לקו העוני".
"בחינוך הערבי אין למידה לערכים ולתרבות הערבית", מוסיף ד"ר חאלד אבו עסבה, מנהל מכון מסאר למחקר חינוכי. "התלמיד אינו נקשר לתכנים שהוא לומד מבחינה רגשית או תרבותית". אך עצם העניין, סבור ד"ר אבו עסבה, אינו הזיהוי, אלא הטיפול. "כולם יודעים את בעיות החינוך הערבי, אבל נותנים להן פתרונות קצרי טווח, מעכשיו לעכשיו".
ממשרד החינוך נמסר בתגובה: "המשרד מפעיל במהלך השנים האחרונות את תוכנית החומש, שנועדה לצמצם את הפערים שקיימים בין המגזר היהודי ללא-יהודי. התוכנית העלתה את רמת ההישגים של התלמידים במבחני המיצ"ב, שבודקים את רמת ההישגים של תלמידי ח' ו-ה'. מדובר בעלייה לא מספקת, אבל עדיין עלייה".
לפנייה לכתב/ת 
