איך התחלתי לפחד מהקציצה (ואמרתי שלום לג'אנק-פוד)

גיא בניוביץ', חובב ג'אנק-פוד ידוע, צפה בסרט 'Super Size Me', של מורגן ספרלוק, שתיעד את התדרדרותו הבריאותית במהלך "דיאטת" מקדונלדס בת 30 יום. התוצאה: נו מור ג'אנק, וזה כולל שווארמה ופיצה גם

גיא בניוביץ'פורסם: 04.07.04 , 15:21

באחת הסצנות הגרפיות יותר בסרט שלו, 'Super Size Me', מורגן ספרלוק פשוט מקיא את נשמתו. עשר דקות קודם לכן הוא לעס בתאוותנות המבורגר וצ'יפס, שהוגדלו למידות המפלצתיות שרק באמריקה מכירים. ואז, אותת לו הגוף שלו שמשהו מאוד לא בסדר. והכל מתעופף החוצה, בגוני חום צהבהב. נדמה לי שזו היתה הנקודה שבה החלטתי להיפרד מהמזון המהיר, שהיה שותפי לחיים במשך שנים ארוכות. זהו זה, גמרנו.

הכל החל ברעיון מצוין. ספרלוק, דוקומנטריסט אמריקני צעיר, ראה בטלוויזיה כיצד בית המשפט העליון דוחה את עתירתן של שתי נשים, שטענו כי חברת "מקדונלדס" אחראית להידרדרות בבריאותן בשל משקל עודף. השופטים קבעו כי לא הוכח חד משמעית שהמזון המהיר של מקדונלדס מזיק לבריאות. כאן הרים ספרלוק את הכפפה.

העור מצהיב, החשק המיני נגוז

הוא תיעד את עצמו במשך שלושים יום, שבהם התקיים על תפריט "מקדונלדס" בלבד, בוקר צהריים וערב. את המבצע ליוו שלושה רופאים, קרדיולוג, גסטרולוג ורופא כללי, וכן מומחים לדיאטה. הממצאים היו מדהימים: מול העיניים, הופך הצעיר האמריקני הבריא לשבר כלי. הוא משמין, עורו מצהיב, המדדים השונים של הדם משתוללים, הוא הופך דיכאוני ואפילו יצר המין שלו נגוז.

כעבור שבועיים, מזהיר אותו אחד הרופאים כי עלול להיגרם לכבד שלו נזק בלתי הפיך. חברתו ואמו מתחננות שיפסיק. הוא מתעקש להמשיך. הוא מסיים את החודש במשקל עודף של כ-13 ק"ג, ובמצב של כמעט עלפון. שלושת הרופאים מודים בסוף ה"מבצע": לא האמנו שנראה השפעה כזאת.

גם אנחנו רוצים אמריקה

ישנם הרבה מאוד שקרים מוסכמים שאנחנו מוכרים לעצמנו, במסגרת מה שקרוי "תסמונת המוות האיטי". עישון למשל, נכלל בקטגוריה הזו. אם זה לא הורג מייד, אז אולי יש סיכוי שלא נגיע למחלקה האונקולוגית? אז זהו, שהסיכוי הזה נמוך מאוד. הסרט של ספרלוק הוא רק נדבך נוסף בגל של שנות ה-2000, שמפנה אצבע מאשימה גם כלפי המזון שאנחנו מכניסים מידי יום לגוף שלנו.

אנחנו נוטים להשלות את עצמנו במחשבה שכאן בישראל, "זה אחרת". כאן לא גדלים דורות שלמים על אכילת מזון מהיר קבועה, שהופכת אותם למפלצות אדם במשקל 200 קילוגרמים ויותר. והמידות? אצלנו אין מידות כאלה של אוכל! זה נכון. אבל זה גם הולך ומשתנה. כי גם אנחנו רוצים אמריקה.

המבורגר? לא תודה

יותר ויותר הורים סבורים שלהרגיל את ילדיהם לצרוך מזון מהיר במקום ארוחה ביתית זה בסדר גמור. הם אינם מבינים שבקביעת הרגלי האכילה של ילדיהם – הם עלולים לדון אותם לעתיד בריאותי קודר, ממנו יתקשו להיחלץ.

האם על הממשלה להגביר את ההסברה בנושא? ארגוני רופאים? בסופו של דבר, זו החלטה אישית, לפי שעה. אני, בכל אופן, לא מתכוון לאכול מזון מהיר בעתיד הנראה לעין. מאז שהחלטתי על כך, קיזזתי עשרה ק"ג ממשקלי. אני מרגיש הרבה יותר טוב.

אז תודה על השנים היפות, אבל אין לי כוונה לאכול המבורגרים, פיצות, שווארמה, צ'יפס וקולה - ולהעמיס על הגוף שלי רעלים שמי יודע מהו הנזק העקיף שלהם. נכון, זה טעים, אבל זה גם מעגל שאין ממנו מוצא. מי שמתרגל להאביס את עצמו בכמויות מטורפות של שומן וסוכר, כבר לא יכול לצאת מזה כל-כך מהר. הגוף דורש עוד. וזה מפחיד עד כמה הגוף יכול להיות משכנע, כשהוא רוצה. אז אני מעדיף לפחד מהקציצה.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו