כמה עולה חירות?
הסופר הקובני המצוין סֵנֵל פָאס לוקח את הקורא למסע בין עבר להווה, הומואים והומופובים, ייאוש ותקווה. אריאנה מלמד על חיים ללא חופש
העלילה פשוטה עד כאב: דייגו הוא הומוסקסואל, קומוניסט טהרן בעיני עצמו ולפיכך נדחק לתפקיד של מתנגד המהפכה: הוא עצמו היה רוצה לתמוך בה, וברעיון השוויון לכל ברואי אנוש, ובהם גם הומוסקסואלים – אלא שפידל קסטרו, כמו עריצים אחרים משני צידי הקשת הפוליטית, ראה דווקא בהומוסקסואלים איום קשה על המשטר. הוא שלח אותם (ואת דייגו) למחנות-כפיה מיוחדים, הוא הוקיע אותם בפומבי, הוא עודד הלשנות, הטרדות והכפשות שלהם – גם כאשר היו מטובי היוצרים של קובה. למעשה, במיוחד אם היו מטובי היוצרים. מי שלא עונה ונכלא, מי שלא התאבד, מי שלא שתק – מצא את עצמו בגלות.
דוד פוגש את דייגו במקרה בגלידריה, שבה דייגו – כהוכחה ניצחת לאופיו המרדני – מזמין גלידת תותים ולא שוקולד, למרות שיש שוקולד בתפריט היומי. השיחה הנקשרת בין השניים, שהיא מבוא לידידות משונה, מציבה בפני דוד, הקומוניסט הטוב והצייתן, שני פיתויים בלתי אפשריים, מסחררים, מסוכנים: הפיתוי הארוטי שאינו מסוגל אפילו להודות בו, והפיתוי האינטלקטואלי העצום, כי גם ספרים אסורים – ובקובה, לא מעט ספרים הגיעו למעמד הזה - יש לדייגו להציע, ודוד כמה אליהם ואל הסחרור הרעיוני שהוא מוצא בהם, אבל אינו רוצה ואינו יכול להשיל מעליו את כבלי החינוך לציות, גם לא את האמונה התמימה בנצחונה של המהפכה, גם לא את הצורך הנואש בקונפורמיות בכל מחיר. כן, גם במחיר החירות.
הידידות תהפוך לבגידה, דייגו יהיה לגולה, לדוד יוותרו הזכרונות והמצפון שעודנו מציק, וגם היחסים הבעייתיים עם הסוכן החשאי בפניו הוא מתוודה על פשעיו של דייגו: הוא קשור לשגרירויות זרות, יש לו ספרים אסורים, הוא הומו.
מסע אל הרוע
חברות ובגידה, חריגות והליכה בתלם, נואשות ותקוות עצומות עוברים כאן בסך לפני הקורא במהירות מסחררת, בלשונו התקיפה והפלסטית של דוד המספר. בסוף איננו יודעים מה קרה לשניהם: סנל פאס, שריכך מעט את עלילת הסיפור כי בעוונותיו, רצה לפרסם אותו במולדתו למרות הצנזורה התוקפנית, לא מציע לנו סוף סגור. אנחנו אמורים להשלימו מתוך דמיוננו, ולעזרתנו מתגייסים שניים. איתי רון תרגם את הספר וכתב הקדמה ובה סיפור תולדותיו, וגם סיפורו של אינטלקטואל קובני גולה בספרד. וירון אביטוב, שחי בקובה חמש שנים, מבקש להזכיר לנו כי רק לפני שנתיים, קבוצה של כשמונים אנשי רוח, סופרים, עיתונאים ואחרים – נשלחה לתקופות מאסר של שנים ארוכות, כאלה המיועדות לרוצחים, רק מפני שהעזו לחשוב.
אביטוב בא חשבון גם עם אלה שלא העזו, כמו גבריאל גארסיה מארקס, שסירב להוקיע את רודנותו של קסטרו וגם לא התערב לטובת סופרים קובנים שהיו קורבנות של דיכוי. בין הסיפור לבין ההקדמה ודברי הסיום, נפתח כאן צוהר לספרות שאיננה מוכרת לנו די הצורך, ולעוד מסע מחריד אל גוון אחד של הרוע האנושי. מה מחירה של חירות? כישראלים שהם גם יהודים, לא נוכל לדעת כי אנו לא נאלצים לשלם אותה בעצמנו: אפשר רק לקרוא, ולהמשיך לתהות.
לפנייה לכתב/ת 
