קיץ ירושלמי
משהו טוב קורה בבירה. בעיר העתיקה שוב מסתובבים תיירים משם ומכאן ואפילו הגזלנים יצאו מהחורים. בחורש ליד שכונת גבעת מרדכי משוטט עדר צבאים וליד הכנסת התנחלו תנים ודורבנים. זה הזמן לטפס על כביש מס' 1
| העיר העתיקה |  | מערב העיר | | | | |
ירושלים של זהב מתה פעם נוספת כשנפרדנו מנעמי שמר. בעיני מי שלא מתגורר בעיר וגם לא הירבה לטייל ולהעמיק בה בעבר, מצטיירת בירת ישראל כיורה רותחת של פוליטיקה, דתות ועדות, וגם ככתובת מועדפת לפיגועים. אבל אלו רק כמה אריחים בתשבץ הירושלמי הגדול, שהקיץ מספק הזדמנות מצוינת להיחשף אליו יותר. תזכרו גם שהאוויר כאן יבש ולא תרגישו לרגע כמו דיירי הסאונה בשפלה.
משהו טוב קורה לירושלים באחרונה. אפילו העיר העתיקה מתחילה להיות מוצפת. לכל החוששים שווה לחזור ולגלות את הסימטאות והמבוכים שפקדנו בעבר. וגם את המסעדות הקטנות.
על הגג בהר ציון
שובם של ה'גזלנים' הוא עוד סימן לפריחה הקיצית של העיר העתיקה. והם לא השתנו. אותו חיוך ערמומי, אותם מחירים ממזריים. ליד החניון בהר ציון מתבצר לו קרון שמציע כאפיות, חולצות טישרט צבאיות ומשקאות.
בכלל, כדאי להתחיל את הטיול בשער יפו. לשכת המידע שם נפתחה מחדש (א'-ה' 17:00-8:30) אחרי שהיתה סגורה במשך שלוש שנים. אומנם המפות עדיין דוברות רק אנגלית, אבל גם זה משהו בשביל ההתחלה. אם אתם באים ברכב, כדאי להחנות אותו בחניון הר ציון, אליו ניתן להגיע דרך שער יפו או בריכת הסולטן. לכביש שעובר ליד הבריכה היסטוריה מרתקת: הוא נסלל ב-1964 על-ידי ישראל וירדן (זו לא טעות), לכבוד ביקור האפיפיור. ותיקי העיר קוראים לו עד היום 'כביש האפיפיור'.
התחלנו את הסיור במתחם הר ציון. זהו אחד המתחמים הצפופים בעולם - היסטורית, דתית ואתנית. במהלך השנים בנו כאן, והמון, רק הדתות התחלפו.
התחנה הראשונה במסענו היתה מתחם קבר דוד. איפה קבור דוד באמת? לך תדע. משך מאות שנים נפוצו אגדות שונות על מקום הקבר, החל מגירסתו של יוספוס פלוויום אודות שני פועלים בתקופת הורדוס שמצאו מערה גדולה שאור נגוהות בה. השניים דיווחו על שני קברים שהיו בה, של דוד ושלמה. מסיבה זו, אומר יוספוס, בנה שם הורדוס קבר גדול ומפואר. ומה בדבר גירסתו של הנוסע בנימין מטודלה, שמייחס את הגילוי לפטריארך נוצרי?
הקלויסטר של היום הוא בן המאה ה-14, אבל גם הוא צופן הרבה תעלומות. למה, למשל, יש מאחרבּ מאחורי הארון ומה פשר הקרמיקה הארמנית? (מה עוד שאנחנו גם יודעים כי מתחת שוכנת לה כנסיה מהמאה הרביעית...).
כדאי לעלות לגג. אין סיבה להתבלבל, השלטים יכוונו אתכם. חדר הנשיא, החדר בו נהג הנשיא השני יצחק בן-צבי לנוח, נעול בדרך-כלל. קשה גם למצוא את האיש שמחזיק במפתח, אבל לפחות התנחמתי, כמו רבים לפני, בתצפית המדהימה מהגג. מכאן היו צופים עד יוני 1967 בעיניים כלות לעיר העתיקה, אם כי מעולם, בניגוד למיתוס, לא ראו מהגג את הכותל. חדר הנשיא הפך כבר מזמן למאחז של אמירת תהילים וחגיגות ראשי חודש.
בונוס מיוחד למטיילים (פחות מוכר אומנם) הוא חדר הסעודה האחרונה, שנמצא על גרם מדרגות אחר במתחם. מדובר באולם עם חלל מדהים שנבנה כנראה בתקופה הצלבנית. תזהו שם מאחרב ועמוד שיש דק שבראשו גילוף של גוזלי פליקנים שאוכלים את לב האם.
כנסייה עם אקוסטיקה מדהימה
מכאן כדאי לסור לכנסיית דורמיציון (בלטינית - 'שנת נצח') היפהפיה, שהתברכה באקוסטיקה מדהימה. תמצאו בה המחשה של שם הכנסיה, שכוללת ציור של מרים, אמו של ישו, כשהיא רדומה ומעליה רוכנות נשים בולטות בתנ"ך ובברית החדשה, ביניהן רות המואביה, יהודית שערפה את ראש הולופרנס ויעל אשת חבר הקיני, שרוצצה עם המקבת את ראש סיסרא. כשביקרנו בכנסיה, ישב, לצד החיזיון, עולה רגל ושר תפילה נוצרית בקול יפהפה.
שווה לעצור ליד החנויות עם הקרמיקה הארמנית ביציאה לכיוון הכותל, במיוחד בזאת של אגופ (אצלו מדובר בציור, לא בהדפסה).
הבית השלישי כבר עומד
ממשיכים ברחוב חב"ד. נכנסים לרובע היהודי בגבול עם הרובע הארמני וחולפים על פני הקארדו המדהים, פרי היצירה של הרומאים, שלא היה להם אלוהים לפחות במובן הארכיטקטוני. יש הר אבל מעוניינים בדרך? אין בעיה, פשוט מגלחים את ההר ויוצרים קארדו.
ברובע היהודי צצו מוזיאונים פרטיים שונים בני חדר אחד, כמו מוזיאון 'המקדש השלישי' של צבי רוגין, שבנה את הדגם על-פי ספר יחזקאל. שווה לשמוע את תיאורי האיש, אבל אל תתפלאו אם הוא ישאל אם אתם מהשב"כ.
אחרי בית-כנסת 'החורבה', בעבר המרכז הדתי של האשכנזים בירושלים, מגיעים ל'חוש' - חצרות המגורים מהמאה ה-19 של הפרושים. זה הזמן ללכת קצת לאיבוד, להציץ פנימה ולגלות פנינות ארכיטקטוניות, חלקן משומרות בטוב טעם (אבל גם לא מעט הזנחה ולכלוך). אחר-כך עולים לרחוב הגגות ונותנים לעיניים לתור את גלויית הנוף האורבנית הצפופה (מרחוב חב"ד, סמוך לשוק הבשר, לכיוון כנסיית הקבר). אם בחומוס חשקה נפשכם, למטה שוכן אחר כבוד חומוס 'המערה'.
מנהרות ווויה דולורוזה
עוד מקום ראוי לביקור הוא 'אריאל', המרכז לתולדות ירושלים בימי בית ראשון, השוכן ברחוב בוני החומה. המרכז פתוח לקהל מ-9 בבוקר עד 4 אחר הצהרים (בתיאום מראש, 6286288 - 02) ומדי יום, ב-11:00, בלי תיאום מראש. מצפה לכם שם חיזיון אור-קולי עם משקפי תלת-מימד. ילדים קטנים נהנים, ילדים גדולים לומדים. במקום כמה ממצאים מדהימים, כמו רימון זערורי עשוי שנהב מתקופת בית ראשון.
הגענו למנהרות הכותל המערבי. הרבה זמן עבר מהפעם האחרונה בה התנחלתי שם והאווירה הקלסטרופובית מאותם ימים התאדתה. נכתבו הרבה דברים על יפי-המקום, אבל האמת עולה על כל תיאור. הקטע האחרון, עם תעלת המים החשמונאית שנראית כמו קניון מדברי נשגב, הוא גולת הכותרת. מנהרות הכותל, פתוח (למעט שבת) מ-8 בבוקר עד תום הביקורים. חובה לתאם מראש, טל': 6271333 - 02. 18 שקל למבוגר, 10 לילד.
יוצאים מהמנהרות בוויה דולורוזה. פנייה ימינה תוביל אתכם לשער האריות, שמאלה לעבר רחוב הגיא הסואן. אפשר לטייל בנחת בין החנויות, למשש סחורה, לשתות משהו קר ולשכוח לרגע את המציאות היומיומית שמחוץ לחומות.
עד כאן העיר העתיקה. כמובן, יש עוד המון דברים לעשות ולראות כאן, אבל בשביל זה כתבה אחת לא תספיק.
דורבנים ליד הכנסת
הכיוון מערב. אנחנו מגיעים לתחנה לחקר ציפורי ירושלים של החברה להגנת הטבע, ליד משכן הכנסת. זהו שטח בור שפעם שימש כמזבלה ומצוי בין גן הוורדים המטופח לבין גן סאקר ההמוני יותר. מדובר במקום סודי כמעט, ובעצם באתר הטבע הקהילתי הראשון בישראל. כל הרעיון, שמן הראוי לאמץ אותו מהר והרבה, הוא לקחת שטח ציבורי פתוח שמאוים על-ידי יזמים והחברים שלהם, ולהפוך אותו למוקד שימור טבע עירוני. קודם כל זה בחינם, שנית הוא פתוח כל הזמן.
גם אם מטבעת הציפורים סגורה, לא חסרים שם בעלי כנף. אתם מוזמנים לצפות בגוזלי בולבול שנוחתים בשלולית קטנה, או ביונק הדבש שניזון מבקבוק סוכר. עמיר בלבן, האיש שמנהל ומטפח את המקום, אומר שאפשר גם לבוא ולשים פירות רכים שמרקיבים בבית כמתנה למשפחת הדורבנים. כן, יש כאן דורבנים, ואפילו תנים שחיים בחסינות הכנסת. לפינה הזאת, אגב, באים להסתודד גם חברי כנסת.
איך מגיעים לתחנה לחקר הציפורים? מחנים ליד גן הוורדים ועולים ברגל. תשלום רק עבור ההדרכות (בימי ג' ב-17:00).
כדי לחוות עוד קצת טבע בעיר הצפופה הזאת ירדנו אל עמק הצבאים הסמוכה לשכונת גבעת מרדכי - חיבור מדהים בין כבישים סואנים לבין 30 צבאים ששומרים אמונים לעיר (טוב, לאן יש להם לברוח? לקניון? לאיצטדיון טדי?). מזלם של תושבי השכונות מסביב הוא שצבאים לא קוראים מאמרים מדעיים, ובניגוד לכל הכתוב לא נכחדה האוכלוסיה המיוחדת הזו אלא שמרה על יציבות מספרית. די מדהים לראות בצד אחד פקק תנועה מפייח ובצד השני צבי זכר מתריע על סכנה מתקרבת. ואם כבר כאן, כדאי להציץ גם בקינים המדהימים של נמלת הקציר. יש קרוב ל-1,500 כאלה. לתיאומים והדרכות בעמק הצבאים - הלן, טל' 3869488 - 052.
ואם הגעתם לירושלים ביום שני, שוק האוכל של חצר פיינגולד הוא המקום לסיים בו את הטיול. חמש מסעדות ('אדום', 'טוגו', 'סאקורה', 'אלדד וזהו' ו'בארוד') מציעות כאן (משעות בין הערביים) טעימות מיוחדות בתשלום אחיד. נחמד, הכל באווירה ידידותית ונינוחה, ואם שוטפים בבקבוק בירה הכי טוב.
3,000 שנה ב-25 דקות
למבקרי הקיץ מצפה בבית אגרון (במרכז העיר, סמוך לגן העצמאות) חוויה חושית מרתקת בדמות מופע 'מעלית הזמן', שמעביר את 3,000 שנות ההיסטוריה הירושלמית בטכנולוגיות חווייתיות של היום. במהלך המופע, בו יושבים הצופים על כיסאות נעים, הם חוברים לדוד ושלמה, עוברים במחילותיה התת-קרקעיות של העיר, נמלטים ממנה בעקבות המלך צדקיהו (דרך מערת צדקיהו), צופים בפריצת החומות על ידי צבאו של טיטוס, מלווים את מפעלות הורדוס, מתוודעים לירושלים של ישו, לתקופה הביזנטית, הצלבנית, העותומנית - ועד הקמת המדינה ומלחמת ששת הימים. חיים טופול, בדמותו של המספר, הוא מורה דרך בן 3,000 שנה, שמוביל את הצופים בין שכבות ההיסטוריה.
'מעלית הזמן', בית אגרון, נחלת שבעה. א'-ה' 10:00-17:00, ו' 10:00-14:00 ושבת 12:00-18:00. מחיר: 49 שקלים לאדם. טלפון לבירורים והזמנות: 6248381 - 02.
ויש גם סיורים
יש עוד דרך יפה להתוודע לעיר מחדש: הסיורים המרתקים של יד יצחק בן-צבי (1-9 באוגוסט), שיעסקו בנושאים שונים, כמו נשים בירושלים, עדות, מנהיגים, וירושלמים שעשו היסטוריה במציאות ובספרות. לא רק המלכים דוד, שלמה והורדוס, גם 'תהילה' הנהדרת של עגנון, לדוגמה. אחד הסיורים יקח את המטיילים בעקבות מרק טווין, שאוטוטו ימלאו 100 שנים לביקורו בארץ הקודש.
סיורי יד בן צבי, טל' 6271155 - 02. 55 שקל למבוגר, 25 לילד. הנחה של 25 אחוז לשוהים במלונות ירושלים.
לפנייה לכתב/ת 
