לאוס האדומה

מצפון-מזרח לתאילנד

תושבי לאוס, המשתרעת מצפון-מזרח לתאילנד ומדרום-מערב לוייטנאם, מדברים תאית, בנוסף לשפה המקומית, הלאית. מקלטי הטלוויזיה מכוונים לשידורי הטלוויזיה התאית ורוב המוצרים בשווקים מגיעים מתאילנד. ביקור בארץ המופלאה מגלה בכל זאת הבדל עמוק בין שתי המדינות: לאוס נפתחה לתיירות רק בשנים האחרונות והיא עדיין חופשיה מהתמסחרות.

קצת היסטוריה. 'ארץ אלף הפילים' היתה בעבר חלק מממלכת סיאם העתיקה. בסוף המאה ה-19 חדרו אליה הצרפתים והפכו אותה לחלק מהודו-סין הצרפתית, עד להפיכתה למדינה עצמאית בשנת 1949. בזמן מלחמת וייטנאם נגררה לאוס למרכז הקרבות לאחר שחיילי צפון וייטנאם חדרו לשטחה מהמזרח בנתיב הו-צ'י-מין. בתגובה, הכוחות האמריקנים הפציצו את המדינה, מה שהעניק לה את התואר המפוקפק 'המדינה המופצצת ביותר בהיסטוריה'. במשך תשע שנים הטילה ארצות הברית יותר פצצות על לאוס משהוטלו באירופה על ידי כל הצדדים במלחמת העולם השנייה.

בשנת 1975, עם נצחונם של הקומוניסטים בוייטנאם, הפכה גם לאוס למדינה קומוניסטית, והיא כזו גם כיום, מהבודדות שנותרו בעולם. למרות זאת, שיטת המשטר לא מעידה על אופי הארץ.

לאוס היא מדינה יפהפייה, שלווה ורוגעת, מתנהלת לפי שעון פנימי משלה. יש בה כפרים קטנים ומבודדים של בתי קש ועץ, תלויים על קצה צוקים מול נופים עוצרי נשימה, ונשים הלובשות שמלות מסורתיות ארוכות מבד משי בכל ימות השנה ולא רק בימי חג.

מאפייניה הגיאוגרפים העיקריים של המדינה הם הרים ועמקי נהרות. יותר ממחצית שטחה של לאוס מכוסה יערות, רובם יערות מונסון. למרות הציד האינטנסיבי וכריתת היערות בשנים האחרונות, ניתן לראות קופים, נמרים, דובים ופילי בר.

רוב התושבים עדיין עוסקים בחקלאות, ועד לפני כמה שנים אחד הענפים החשובים של כלכלת השבטים בצפון המדינה היה גידולי פרג, הפקת אופיום, זיקוק הרואין והברחתו לארצות המערב. הפעלת תוכניות שיקום מטעם האו"ם ליצירת גידולים חלופיים גרמה למיתון התופעה, אם כי לא ביטלה אותה כליל.

כמו כפר גדול 

את הביקור בלאוס מתחילים לרוב בויאנטיין, בירת המדינה. היא אומנם הגדולה בערי לאוס, אבל אחת מערי הבירה הקטנות באסיה, שנראית יותר כמו כפר גדול המשמר עדיין את אווירת ערי הודו-סין הקלאסיות.

ויאנטיין שוכנת 25 ק"מ מהגבול התאי, על עיקול נהר המקונג, המשמש כעורק חיים מרכזי במדינה. יומיים יספיקו לביקור בעיר. יש בה מלונות, בנקים, סוכנויות נסיעות, מסעדות מצוינות ומקומות בילוי. האטרקציה העיקרית בעיר: מקדשים, מוזיאון למורשת העם הלאי וחיקוי די מוצלח של שער הניצחון בפריז.

150 ק"מ צפונה מויאנטיין, במרחק נסיעה של שלוש שעות, מנמנמת עיירת הנופש המקסימה ואנג ויאנג. עיירה זו, על נופיה המרהיבים והאווירה הרוגעת השורה בה, התחבבה על התרמילאים הצעירים, שממלאים את הגסט-האוסים והמסעדות הפזורים ברחובה הראשי.

עורק החיים הראשי הוא הנהר הסמוך, לאורכו ניתן לראות שיטות דיג מסורתיות - מחכה ועד רשתות גדולות. היות שמים זורמים אינם מצרך זול, ניתן לראות בכל ערב את אנשי העיירה והכפרים הסמוכים יורדים אל הנהר לרחוץ ולכבס. אחר כך הם יחזרו אל בתי הכפר הישנים שלהם.

מעבר לנהר מתנשאים הרים תלולים ומיוערים שלמרגלותיהם כפרים מסורתיים הבנויים ברובם עץ ונצרים. אפשר להתרשם מאורח החיים הלאי, שכאילו קפא בזמן, ולראות סביב את שדות האורז הירוקים.

האטרקציה המרכזית באזור היא ביקור במערות הרבות שבהרים מסביב. אפשר לשכור מדריך מאחת מסוכנויות הנסיעות בואנג ויאנג או להצטייד במפה מקומית ולטייל לבד. מלבד חקר מערות, אפשר לגוון בשיט אבובים או ברכיבה על אופניים בין הכפרים.

בירה לשעבר

עוד חמש שעות נסיעה צפונה, ואתם בלואנג פראבנג, בירתה לשעבר של לאוס, שהיא ללא ספק היפה שבערי המדינה. שיטוט בעיר, שהיתה במשך 800 שנה ביתם של המלכים ומושלי האזור - והוכרזה כאתר שימור על ידי האו"ם - דומה לנסיעה של מאות שנים לאחור במנהרת הזמן. יותר מ-30 מקדשים פעילים בעיר עוד מהימים שלפני המושבה הצרפתית ומתגוררים בהם מאות נזירים.

מעט המודרניזציה שהגיעה ללואנג פראבנג באה לידי ביטוי בחיבורה לחשמל והפעלתו של שדה תעופה קטן. פרט לכך השתמרה האווירה הרומנטית-אותנטית ללא כל פגע.

סמוך לעיר שווה לבקר במפלי קואנג-סי ובמערות פק-או. המפלים נמצאים כ-30 ק"מ מדרום לעיר, בדרך שעוברת בין כמה כפרים של שבטים קדומים. המפלים המרהיבים נשפכים מעל תצורות אבן גיר אל בריכות שאפשר לרחוץ בהן. שבילי הליכה מובילים אל ראש המפלים ואל יער המונסון המקיף אותם.

אל מערות פק-או ניתן להגיע בשיט קבוצתי שסוכנויות הנסיעות בעיר מארגנות. גרם מדרגות לבן מוביל מהנהר אל פתח המנהרה המזדקר מהמצוקים. בתוך המנהרות תראו אינספור פסלי בודהה שהושארו במקום על ידי מאמינים.

החזית הקמבודית

בדרום-דרום לאוס, לא רחוק מהעיר פקסה וקרוב לגבול הקמבודי, בחבל ארץ מתוייר הרבה פחות, חבוי על צלע הר המקדש הקדום של וואט-פו. זהו מרכז פולחני לתושבי הסביבה הנטוע בסבך היער, לצד מחצבות מסתוריות, מזבח תנין וסלעי פיל.

בדרך לקמבודיה מתרחב נהר המקונג עד לכדי 14 ק"מ. הנהר זרוע אלפי איים מיוערים, חלקם מיושבים, שביניהם נוצרו מפלים המגיעים עד לקמבודיה. תושבי הכפרים מנותקים כמעט לחלוטין מקצב התפתחות העולם המודרני ומקיימים עצמם מחקלאות, דיג ומלאכות יד שונות. לעתים, בעונה היבשה שבין נובמבר לאפריל, כשמפלס המים בנהר יורד, ניתן לצפות בלהקות דולפינים השוחים להנאתם בנהר.