סטיבן הוקינג: טעיתי

האסטרופיזיקאי הנודע, סטיבן הוקינג, שבמשך כמעט 30 שנה טען כי חורים שחורים בולעים כל מה שנופל לתוכם, הודיע כעת כי טעה. הוקינג (62), מחבר הספר "קיצור תולדות הזמן", טוען כעת כי חורים שחורים דווקא עשויים לאפשר למידע להימלט מהם. את הממצאים התומכים בטענתו החדשה הוא יציג ביום רביעי בכנס ה-17 ליחסות כללית וכבידה שייערך בדבלין.

חורים שחורים נוצרים כשכוכב ענק מכלה את הדלק הגרעיני שלו, וכוח הכבידה מאלץ את הכוכב לקרוס לתוך עצמו. במצב כזה, המשקל העצום של השכבות החיצוניות של הכוכב מפוצצות את ליבתו, וכוח הכבידה העצום אינו מאפשר לאור להימלט. לפיכך, אי אפשר לראות מבחוץ את החור או את מה שבתוכו, והכוכב פשוט נעלם מהיקום לנקודה שבה חוקי היחסות הכללית, ששולטים בחלל ובזמן, אינם חלים.

במשך שנים ניסו המדענים לגלות מה בדיוק קורה בתוך החורים השחורים. ב-1976 חולל הוקינג מהפכה כשהוא הראה שבהתאם לחוקי הקוונטים בפיזיקה חורים שחורים עוברים תהליך של התכלות, שבמהלכו הם מקרינים אנרגיה ומאבדים מסה. הוא טען כי הקרינה שנפלטת בתהליך אינה מכילה מידע על החומר שבתוך החורים השחורים, וברגע שהחור מתאדה כליל כל המידע אובד.

פרדוקס החורים השחורים

אלא שהתיאוריה שלו יצרה את "פרדוקס המידע של החורים השחורים". על פי חוקי הקוונטים, מידע כזה אינו יכול פשוט להיעלם. על כך השיב הוקינג כי המשיכה של החורים השחורים כה גדולה, עד שהיא גוברת על חוקי הקוונטים.

כעת טוען הוקינג, שהקדיש את רוב חייו לחקר הפרדוקס הזה, כי הגיע למסקנה שהחורים השחורים למעשה לא נאטמים לגמרי, ובסופו של דבר הם נפתחים ומשחררים מידע. למרות שהוקינג לא מסר כיצד הגיע למסקנה החדשה ואיך יוכיח אותה, הודעתו עוררה התרגשות גדולה בקרב המדענים.

סופה של תיאוריית הכל

זו אינה הפעם הראשונה בה מתכחש הוקינג לתיאורייה מדעית בה תמך בעבר. בסוף חודש פברואר השנה, אמר הוקינג כי ייתכן שהאדם לעולם לא יוכל להבין את כל מסתורי היקום, והודיע כי הוא מפקפק בקיומה של "תיאוריית הכל" -  (theory of everything) - הניסיון לתאר ולחזות את התנהגותו של היקום, וכל פרט בתוכו. תיאוריה זו גורסת כי ניתן לתאר באופן מדויק כל פרט, אובייקט, חפץ, מושג או התנהלות ביקום על פי משוואה מתמטית אחת יחידה. משוואה זו, "משוואת הכל", אמורה לאפיין כל דבר שאנו מסוגלים להעלות על הדעת - החל בחפצים, דרך בעלי חיים, גופים בתנועה וגרמי שמיים, וכלה בתופעות פיזיקליות שונות, דוגמת הזמן, המרחב, ועוד.

בעבר, טען הוקינג כי מציאת ישנה מערכת משוואות פשוטה אחת, המהווה מודל מתמטי להתנהלות היקום. הוא גרס כי משוואה זו תאפשר לאדם לדעת את מצבו של היקום בהווה, אך גם בעבר ובעתיד. הוא השווה זאת ל"ידיעת כוונותיו של האלוהים", ועורר סערה מדעית, פוליטית וחברתית. המכשול העיקרי, לדברי הוקינג דאז, היה עוצמת המחשוב - והנתונים החסרים במשוואה. הוקינג העריך שעם התפתחות כוח המחשוב, והידע האנושי בדבר המשתנים החסרים במשוואה, יוכלו בני האדם לפענח ולעשות שימוש במשוואת הכל.

בהרצאתו הראשונה כראש בית הספר למתמטיקה בקיימבריג', בשנת 1980, שאל הוקינג: "האם סופה של הפיזיקה התיאורית קרב?" בהרצאתו, אמר הוקינג כי סביר להניח שבעתיד יוכלו הפיזיקאים לשרטט קווים וכללים מנחים לקיומה של תיאוריית על אחת, סופית ומוחלטת, שכל חוקי הטבע יצייתו לה. תיאורייה זו, שתיוצג בצורת משוואה מתמטית, עשויה להיות כל כך פשוטה ואלגנטית - שאפשר יהיה להדפיס אותה על חולצת טי-שירט, צחק הוקינג.

אך הוקינג, שצידד בעבר נחרצות ב"תיאוריית הכל" ואף תמך בה בספרו "קיצור תולדות הזמן", חזר בו ובכך חיזק את דעתם של מדענים וחוקרים רבים, הסבורים כי ייתכן והאדם לעולם לא יצליח להבין באופן מוחלט ושלם את אופן התנהגותו של היקום, ובוודאי שלא באמצעותה של נוסחה מתמטית אחת.