ההרוגים: אבישי עמד להינשא, איתי ייזכר בזכות חיוכו

האבל: שתי משפחות, האחת בעפולה והשנייה לא הרחק משם, בנצרת עילית, איבדו את יקיריהן במתקפת חיזבאללה על מוצב "נורית" בצפון. ההרוגים הם רב-סמל ראשון אבישי קוריסקי (24), נגד מאגף התקשוב, תושב נצרת עילית וסמל איתי אילוז (21) מעפולה.  

איתי אילוז יובא למנוחות בשעה 16:00 בחלקה הצבאית של בית העלמין בעפולה. טרם נקבע מועד הלווייתו של אבישי קוריסקי.

• תוצאות המתקפה על המוצב: שני הרוגים
• גורמי צבא: נתנו לחיזבאללה הזדמנות 
  

אבישי קוריסקי ומור ליברמן (צילום: אלעד גרשגורן)

מור ליברמן, שאמורה היתה להינשא לרס"ר אבישי קוריסקי (24) בעוד חודשיים, נאלצה להיפרד ממנו במכתב: "רק רציתי לומר כמה אני אוהבת אותך וכמה אני אתגעגע אליך. אני כבר מתגעגעת. וכמה זיכרונות טובים יש לי ממך. אני לא יודעת איך אני אעביר את יום החתונה שלנו, ה-21.9.04. מבחינתי, זה יהיה יום אבל ולא יום שמחה. אני מקווה שעכשיו אין לך דאגות וטוב לך. וכשיגיע יומי, עוד הרבה שנים, ניפגש עם הרבה חיבוקים ונשיקות. אוהבת אותך מאוד מאוד מאוד, תמיד".

קוריסקי, בן 24, שירת כטכנאי באגף התקשוב (לשעבר חיל הקשר). ביום ראשון האחרון יצא לחופשה קצרה ומיהר לקחת את חברתו כדי שיספיקו לקנות את הטבעות לחתונה. "הכל היה ורוד. לא ראינו שום מכשולים בדרך", אמר היום בכאב, אביה של מור, אשר ליברמן. כעת נותרה מור עם ההזמנות לחתונה, הטבעות ועם זיכרונות של חמש שנים ביחד: "היו לי חששות, אבל תמיד אתה מדחיק את זה. הלא הרבה שירתו בצפון והם עדיין בחיים".

קוריסקי נולד בעפולה. זמן קצר לאחר מכן עברה המשפחה להתגורר בנצרת עילית. הוא התחנך בבתי הספר גלעד ושרת בעיר. "הוא למד במגמת מחשבים ואלקטרוניקה. מגיל צעיר אהב לפרק כל דבר". אמרה היום האם בכאב.

קוריסקי הכיר את חברתו כשהיה בן 19. בני משפחתה מספרים כי "התאהבו בו מהרגע הראשון" והיה זה אך טבעי שהוא עבר להתגורר בביתם. "הם קנו דירה לפני שלושה שבועות. חתמו חוזה וכל הזמן התרוצצו בשביל החתונה. הוא נהג לומר 'זה היום של החברה שלי. כל מה שהיא רוצה היא תקבל'", סיפרה האם.

על אף ששירת בגבול לבנון, השתדלה האם שלא לדאוג. "ניסיתי להדחיק את המחשבה, לחשוב שאם הוא טכנאי, דבר לא יקרה לו".

אבישי הותיר אחריו הורים, החיים בנפרד, ורדית ומרק, ואחות אסנת, שיצאה אתמול לחופשת שחרור.    

איתי אילוז (צילום: עמית מגל)

אביו של סמל איתי אילוז, בן 21, מעפולה, נהג מונית, שמע שמחפשים נהג לקצין העיר. רק כשהגיע לביתו - הבין שהבשורה המרה מיועדת אליו.

אילוז שירת כטכנאי בחיל המודיעין. בני משפחתו סיפרו שהוא אהב את הצבא, אבל אביו מספר כי איתי אהב במיוחד את החברים הרבים בשירות. "הוא היה ילד מאוד חברותי, עוד מהגן ידעו כולם שהוא ילד חביב", סיפר האב משה.

האב, נהג מונית מוכר בעפולה, היה בעבודה כאשר בני המשפחה התבשרו שאיתי נהרג. "הבן עדיאל התקשר אלי ושאל אם שמעתי משהו מאיתי. במקביל, שמעתי בקשר שצריך מונית לקצין העיר. עשיתי בראש מיד אחד ועוד אחד ולא היה לי נחת. ניסיתי להתקשר אליו. הטלפון צלצל וצלצל והוא לא ענה.

"ניסיתי להשיג את החברה שלו, ואז אחד הנהגים צלצל אלי ואני התפללתי שאולי איתי רק נפצע. כשהגעתי הביתה וראיתי את קצין העיר הבנתי הכל", סיפר האב בכאב. האב, ששירת 26 שנה בשירות קבע בחיל החימוש, הוסיף: "תמיד אמרתי לו 'שמור על עצמך', אבל לא חששתי".

חבריו סיפרו ש"איתי אהב את החיים". לדבריהם, "כל הזמן סבבו אותו חברים. כשהוא היה אומר 'מה העניינים?' ישר כולנו היינו מחייכים ומתחילים לצחוק", סיפר עמירם אמיתי, אחד מחבריו הקרובים.

בשבת האחרונה בילה עם חבריו בחוף הסטודנטים שבחיפה ובערב יצאו לפאב. "אנחנו לא מאמינים שהוא איננו. הוא כל כך אהב את החיים. אהב לרקוד והשתולל. כזה נשמה. בחיים לא שמענו ממנו תלונות", אמר אמיתי. "קשה לנו לדבר עליו בלשון עבר. נזכור את החיוך ואת הגובה שלו", אמרו החברים.

בשבת הקרובה הבטיח להוריו כי יביא את חברתו לירון לבית וכולם יחגגו ביחד. "אמרתי לו, 'איתי, תבוא עם החברה, גם עדיאל יביא את החברה ונהיה כולנו ביחד, קרן עם בעלה והילד ואתם. יהיה שמח'", סיפר האב.

אילוז היה עתודאי שלמד אלקטרוניקה בתיכון אורט שבעפולה. אביו מספר כי בנו חלם ללמוד אדריכלות. "היתה לו גישה לציור ואני אמרתי שעוד שנה, כאשר ישתחרר, ילך ללמוד".

איתי השאיר אחריו זוג הורים, משה ורחל, ושני אחים, קרן הבכורה ועדיאל השני.