המח"ט שנפצע ברצועה: "לא נשאיר חשבון פתוח"

"זה יכול היה להיות הרבה יותר גרוע. איך שזה נגמר זה נגמר בזול, גם מבחינה אישית, וגם שהחיילים שלי לא נפגעו". הדובר: אלוף משנה פינקי זוארץ, מפקד החטיבה הדרומית ברצועת עזה, שנפצע לפני כשלושה שבועות מפיצוץ מטען חבלה רב עוצמה סמוך לג'יפ בו נסע באזור מורג שברצועת עזה.

זוארץ, שעמד על סף סיום תפקידו באוגדת עזה, סייר בעת האירוע עם אל"מ יוסי תורג'מן, שנכנס באחרונה לתפקיד ראש מנהלת ההתנתקות בפיקוד הדרום. אל"מ תורג'מן ושלושה חיילים נוספים נפצעו קל בפיגוע.

"קצת צר לי שיוסי נפגע", אומר אל"מ זוארץ בראיון ל-ynet. "אבל הפציעה שלו יחסית לא קשה, בטח בהשוואה למה שאני רואה אצלי, וגם הפציעה שלי היא באופן יחסי - קלה, ביחס לאירוע וביחס לפוטנציאל ההרס שיכול היה להיגרם".

זוארץ, לבוש בטי שרט, שוכב בבית החולים "שיבא" בתל השומר. החלק התחתון של רגלו השמאלית נקטע, רגלו הימנית חבושה, וגם בידיו יש סימני פציעה. החדר כולו הפך לחממה עבורו, תמונות על הקירות, לצד פרחים, וספרים שהוא אוהב.

"בהתחלה לא הייתי בטוח שנפגענו"

בני המשפחה לא זזים ממיטתו. הבוקר, בין ביקור של מח"ט גבעתי, אל"מ אייל אייזנברג, לביקור של אלוף פיקוד הצפון, בני גנץ, נזכר זוארץ ברגעים הקשים. "אני זוכר היטב מה שקרה שם, זה ברור כמו קריסטל. הייתי עירני לחלוטין. בהתחלה לא ידעתי מה פגע בג'יפ, כשאתה חוטף משהו לתוך הרכב אתה לא יודע מה זה בהתחלה, הייתי די מוטעה בגלל האר.פי.ג'י שירו עלינו לפני זה, ליד מוצב חרצית.

"בהתחלה לא הייתי בטוח שנפגענו, את הרעש והאבק אני כבר מכיר, זו לא הפעם הראשונה שפוגעים בכלי שלי, אז הבחנתי בטפטוף של דם, ראיתי את היד מדממת, ראיתי את יוסי שהוא פצוע, הבנתי שנפגענו, לפי הכאבים ברגליים, אבל זה היה פחות כואב ממה שחשבתי שזה יכאב.

"לאחר הפגיעה אמרתי לקשרים שיודיעו בקשר שנפגענו, הם אמרו לי שהקשר מקולקל, אז נתתי להם פקודה לפרוק (לרדת מהג'יפ), במקביל הרכב המשיך להידרדר שם, אז ניסיתי לבלום עם הרגליים, לא הסתדר לי, משכתי את בלם היד, אז הרכב נעצר.

"ראיתי שיוסי בסדר, נתתי לחיילים פקודה לפרוק לצד הימני של הג'יפ כדי לא להיות חשופים לירי. היה ברור לי שיכול להיות ניסיון חטיפה או ניסיון מטען נוסף או ירי צלפים. החיילים היו בסדר גמור, פרקו, יצאו החוצה, גם יוסי יצא החוצה, בדקתי לראות מה איתי, לא הייתי בטוח שאצליח לצאת, הרמתי את הרגל, ראיתי את הקטיעה, והרגל השנייה שהייתה יותר חמה ורטובה מדם. הנעל הייתה שלמה, ראיתי חתך בנעל, הבנתי שנפצעתי.

"הם לא האמינו שנפגעתי"

"בראש יש לך את התרחיש הזה שיכול להיות שאפצע. זה לא הפתיע אותי, אני חייל הרבה שנים, הייתי בהרבה מאוד אירועים, בטח בחטיבה דרומית. הבנתי שהפעם אני נפגעתי וצריך לעשות מה שאפשר הכי טוב שניתן. ניסיתי לצאת מהג'יפ עם הרגליים שלי, לא הצלחתי, ביקשתי מהקשרים שיחזרו חזרה. הם ניסו למשוך אותי, הוציאו אותי החוצה, ניהלנו אש, ביקשתי לדבר עם זכאי (תא"ל שמואל זכאי, מפקד אוגדת עזה). הם חיברו אותי אליו ואמרתי לו 'אכלתי אותה, איבדתי את הכף הרגל, אצלי הכל בסדר'.

נתתי לו מיקום מדויק וביקשתי שיגיעו כוחות לחלץ, שהמצב בשליטה. הגיע מ"פ, אמרתי לו שלא יטפל בי, אלא בחיפוי ובאבטחה ואני אתפנה עם עמי שקד (קצין האבטחה של גוש קטיף). בשלב הראשון קראתי לקשר שלי לעשות חסם עורקים, ראיתי שהרגל מדממת, בהתחלה הוא לא רצה לבוא, לא האמין שנפגעתי. זה משהו שהפתיע אותי, הם היו בשוק מהעובדה שנפגעתי, ראו אותי בכל כך הרבה הזדמנויות תחת אש. 'זה מוזר', אמר לי ג'וני הנהג שרק לפני יומיים הבין שנפצעתי, הוא הדחיק את זה שנפצעתי, עשה לי חסם עורקים. עמי העמיס אותי על הרכב ותוך 48 דקות היינו בסורוקה".

"הראש עדיין עובד"

זוארץ מספר על תהליך השיקום: "טיפלו בי שם יפה מאוד בסורוקה, עכשיו אני פה, עובד, עושה כושר, על חיזוק שרירים לקראת החזרה שלי. הבעיה קצת ברגל הימנית, יש לי שני שברים פתוחים, בעקב מרסיס ושבר נוסף, וכמה פצעים מכוערים. הבעיה שרגל ימין אמורה לשאת את כל המאמץ בהליכה, וכל עוד השברים לא נסגרים והפצעים לא מתפרעים, זה יוצר בעיה בשיקום מבחינת הקצב.

"הגדם בסך הכל במצב מצויין. בעתיד ירכיבו לי פרוטזה. אני מניח שבסוף אוגוסט אני אחזור, אעשה הכנות לקראת חפיפה. אין לי ספק שאני חוזר לחפיפה. בשלב הראשון לא אוכל ללכת, לא תהיה לי פרוטזה עד אז, אני אעזר בקביים או שאנהל את זה בכסא גלגלים, ברמת החשיבה הראש עובד. אני זוכר שהאחות שקיבלה אותי בטיפול נמרץ בסורוקה אמרה 'הראש לא נפגע - הכל בסדר'. היא צודקת, בסוף יכולת החשיבה היא זאת שקובעת ומח"טים יכולים גם לא להסתער, יכולים גם לעשות את הדברים מאחורי הקלעים. עם אנשים כמו שיש לי, אין שום בעיה שאנהל את הדברים מאחורי הקלעים, והם יבצעו אותם בשטח".

זוארץ גם מסתכל קדימה. "אחר כך מחכה לי תקופת לימודים ואתמודד על תפקיד מח"ט סדיר, מפקד בית ספר לקצינים".

מה הכי ריגש אותך בתקופה הזאת?

"מכתב של חיילת בחטיבה, שכתבה מכתב בו היא מתארת חפ"ק איתי ובלעדי. זה מרגש. יש כאן קטעים, זה אין סופי, באו לכאן חיילים שלי בעבר, אנשים מהעבר, קיבלתי טלפונים מכל העולם. אני זוכה לאהבה יוצאת דופן, זה מחמם את הלב. באו אנשים שאני לא מכיר, ואמרו לי, 'שמעתי שנפצעת, רציתי ללחוץ לך את היד'. באו גם הילדים של משפחת כהן מכפר דרום. באו אנשים שלא ראיתי המון זמן, כולם מרעיפים הרבה אהבה. יש הרגשה טובה, אנשים באמת דואגים. יש כאן פסיפס חיים שאי אפשר לסכם אותו, עוד מבחן שצריך לעבור".

זוארץ מספר על ההחלמה עד כה, ועל הכאבים העזים דווקא ברגל שנותרה. "כבר רציתי שיכרתו לי גם אותה, זה פחות כואב משברים פתוחים", הוא אומר בחיוך.

יכול להיות שהמטען היה מכוון דווקא לעברך?

"לא היה סיכוי, הסיור לא היה מתוכנן, היתה פגישה עם יוסי, הוא היה אמור להציג לי את התפקיד שלו. הוא איש מדהים, אנחנו חברים טובים. הוא קלט חזרה לקורס מג"דים אחרי שלמדתי בחו"ל. ישבנו במשרד ודיברנו 3-4 שעות על מנהרות, ומה שקורה בגזרה. הוא הביא איתו הרבה רעיונות, מחשבה מקורית. בסוף אמרתי לו 'בוא נעשה לך חוויה', נראה לך את הגזרה. הוא שאל אותי אם  יש לי זמן. היתה לי בר מצווה מתוכננת באותו ערב, אבל רציתי לנצל את זה לראות את הגזרה. בסוף הוא אמר שזאת היתה 'חוויה די כבדה'".

לדבריו, "מבחינה היסטורית בנקודה שהיינו, היו מטענים רבים בעבר. לשמחתי, מאז הגדר שהוקמה שם - המספר ירד. לצערי, למרות פתיחת הציר שהייתה בבוקר, הצליחו לשים את המטען, מבלי שהתצפיות יצליחו לראות את זה. זה יכול לקרות, הכל היה נקי לפני זה. בדיעבד אנחנו יודעים על שני אנשים שרצו והניחו את המטען, וחזרו חזרה בזמן קצר. רוב הפעמים תפסו אותם. בעתיד הם יטופלו, אין ספק, באוגדה אנחנו משתדלים לא להשאיר חשבונות פתוחים. היה להם מזל הפעם.

"היום הגענו למצב ש-80% מהמטענים נחשפים ואלה שמתפוצצים לא רלוונטים למיקום הכוחות שלהם.  הפעם היה זה מטען שנכנס לסטטיסטיקה, אחד הבודדים שמצליחים להפעיל בהצלחה על כוחותינו - וזה נפל עלי".