שתף קטע נבחר

 

אריה סקופ: ראיון פרידה

עם הון המוערך ב-10 מיליון דולר ועול כבד שהוא נושא על כתפיו כבר 15 שנה, אריה סקופ, מנכ"ל מיקרוסופט ישראל, רוצה לנוח. הוא מדבר על שיטות הניהול האכזריות שאימץ ועל ביל גייטס בתחתונים ואף מילה על קוד פתוח

ביום שלישי שעבר, כמה שעות לאחר הראיון, המריא מנכ"ל מיקרוסופט ישראל, אריה סקופ, לאטלנטה שבארצות הברית, כדי להשתתף בכנס השנתי של חברת מיקרוסופט העולמית. אם לא יקרו תהפוכות יוצאות דופן, יהיה זה הכנס האחרון אליו הוא הגיע על תקן מנכ"ל, תפקיד שהוא עושה כבר למעלה מ-15 שנה.

 

"ביקשתי מהנהלת מיקרוסופט לפנות את כיסאי", אומר סקופ בן ה-58. "ביקשתי לשמש יו"ר החברה בישראל ולמנות תחתי מנכ"ל אחר. למרות שאין עדיין תפקיד כזה בישראל, הוא קיים במדינות אחרות, ואני מניח שבהנהלה העולמית ייענו לבקשתי. ההחלטה מבחינתי היא סופית. אם הם לא יאשרו זאת, אפרוש בקרוב מהחברה. אני עדיין נהנה מהעבודה, אבל מרגיש שזה פשוט לא פייר כלפי הארגון שיש לו את אותו מנכ"ל במשך תקופה כל כך ארוכה. החברה לא רמזה לי שאני צריך לפנות את המקום, אז אני רמזתי לה".

 

במיקרוסופט לא מכירים תופעה כזו, של מנכ"ל שמכהן תקופה כה ארוכה. למעשה, מחזיק סקופ בשיא החברה של כל הזמנים. "תוחלת החיים של מנכ"ל במיקרוסופט היא בין ארבע לחמש שנים", הוא אומר. "כבר למעלה מחמש שנים שאני המנכ"ל הכי ותיק בין כל סניפי החברה בעולם".

 

ממשרדו בקומה הראשונה של בניין החברה ברעננה, שם גם ממוקמים משרדיה הראשיים, יכול סקופ לראות דרך החלון את העיר בה הוא גר כבר 26 שנים ובה גם רכש לאחרונה בית תמורת 1.8 מיליון דולר. על קיר משרדו תלויות תמונות שהוא צייר בעצמו, ואת הקיר השני מקשט צילום משותף עם ידידו הטוב, יו"ר מועצת המנהלים של החברה העולמית, ביל גייטס, המנכ"ל העולמי של החברה, סטיב באלמר.

 

"כן", הוא אומר כשהוא מתרווח בכיסאו. "אני לא ממש עושה סיכומים, כי אני מקווה להישאר בחברה, אבל אני בהחלט מרוצה מהמקום אליו הגיעה החברה העולמית בכלל ובישראל בפרט".

 

המופע של באלמר

 

מיקרוסופט ישראל נוסדה בדיוק לפני 15 שנה, ואריה סקופ, שבדיוק חזר מארה"ב ושימש אז מנכ"ל הסניף המקומי של חברת HP, נקרא לנהל אותו. להצלחה של מיקרוסופט ישראל יש גם פן אישי: ברשימת עשירי ישראל שפרסם מגזין העסקים "דה מרקר" באפריל האחרון, נאמד הונו של סקופ בכ-10 מיליון דולר.

  

"אני שמח לנסוע לכנס השנתי", מחייך סקופ, "במיוחד בגלל ההצגה של באלמר. למרות שכבר הרבה שנים ראיתי ושמעתי אותו, זה עדיין מלהיב כל פעם מחדש. בכנסים הראשונים היו כ-150 איש, אבל עם צמיחת החברה הגענו לעשרות אלפים, ולכן הכנס מתקיים באיצטדיון כדורגל. זה כנס הדרכה מרכזי, שמתקיים בכוונה ביולי, החודש שבו מתחילה שנת הכספים של מיקרוסופט. בכנס משתתפים בעיקר אנשי מכירות ואנשים טכניים חדשים, שנשלחים כדי לקבל מוטיבציה וכדי להעלות להם את המורל".

 

סליחה? צריך להעלות לעובדים של מיקרוסופט את המורל?

 

"כן, הכנס בהחלט נועד להביא התרוממות רוח. יש חברות אמריקאיות שמוכנות להיות סולידיות, בלי כל הוואו שמסביב. מיקרוסופט דווקא רוצה את הוואו הזה. השנה אנחנו מביאים מהארץ 50 עובדים לכנס, ובכל שנה מחדש אני רואה את ההפתעה שלהם כשהם רואים איך באלמר קופץ על הבמה באקסטזה נוראה, משתולל ודופק עם מקלות, מוציא המון אנרגיה, וכל האמריקנים שבקהל משתוללים.

 

"לישראלים זה קשה והם לא משתתפים בחגיגה הזאת, כי אין לנו פה פולחן אישיות כזה. גם לביל גייטס מוחאים כפיים, אבל הנאומים שלו הם שכלתניים, נאומים של אסטרטגיה. אבל באלמר זה סיפור. הוא נכנס לאקסטזה, לוקח בקבוקי מים מינרליים, שותה לגימה ומשליך את הבקבוק על הבמה, וזה מוזר, כי הוא בדרך כלל אדם רגוע ושקול".

 

"עברנו תקופה קשה"

 

לפני ארבע שנים נקלעה החברה לאחד מרגעיה היותר קשים. בית המשפט האמריקאי הכריז שהיא מונופול, ושהיא חשודה כאילו נהגה בבריונות מונופוליסטית כלפי חברות אחרות.

 

"עברנו אז בהחלט תקופה קשה ופוגעת", מודה סקופ, "אבל זה הסתדר. היום אין שום פירוק ואפילו לא דיבור על פירוק. החברה חזקה וגם אם יש דברים שאני מבקר בדרך ההתנהלות שלה בחברה עולמית, הרי שזה כנראה מחויב המציאות. מעולם לא היתה בריונות עסקית מצד מיקרוסופט, להפך. החברה מעולם לא פגעה במתחרות שלה במילים בוטות ומעליבות, אלא הן פגעו בה. הפילוסופיה שמאחורי החברה היא קפיטליסטית ותחרותית, פילוסופיה שגם אני מאמין בה ושהיא דרך חיים עבורי. מבחינתי, כמו שסטיב באלמר אומר, התגלמות הקפיטליזם היא לעשות כל מה שאתה יכול כדי לנצח את המתחרים שלך".

 

אבל זה בדיוק מה שאמרו השופטים, והם ראו בזה בריונות.

 

"ואני אומר שדווקא מיקרוסופט נהגה בצורה תרבותית. בארצות הברית היו מנכ"לים של חברות אחרות שלא הפסיקו לקלל ולגדף באמצעות העיתונות, והחברה שלנו מעולם לא אמרה מילה רעה אחת על המתחרים שלה. עבורי 'קפיטליזם' מעולם לא היתה מילה גסה. בשלוש החברות הגדולות שעבדתי בהן לא היה ועד עובדים, מה שאומר שכבר מגיל צעיר החלטתי שאני לא צריך את הגנת הוועדים. אני לא זקוק לתמיכה, ועושה הכל כדי להצליח. גם מיקרוסופט נולדה כך, רק שהמציאות אילצה אותה לשנות חלק מהאני מאמין שלה".

 

למה?

 

"כי יש בקפיטליזם מהסוג הזה גם משהו נאיבי. אם בהתחלה החברה לא החזיקה לוביסטים בוושינגטון, היום היא עושה את זה, כי היום מבינים שם מה שלא רצו להבין ולקבל בהתחלה, כשאתה הופך גדול מדי, השלטון יכול להיכנס לך לווריד. בראשית דרכה עוד האמינה החברה שהעתיד שלה תלוי ומובטח רק באמצעות לקוחות מרוצים, ולכן לא הסכימה להיות תלויה בממשל. מאז המשפט הכל השתנה. לפני המשפט החברה לא עסקה בשום דבר שלא הכניס לה רווח, ולא עניין אותה וירוסים, ותולעים, והגנה בפני דואר זבל. אחרי המשפט היא הבינה שאין אפשרות להתחמק מהקשר של פוליטיקה וכלכלה, ונאלצה לעשות דברים מנוגדים לאידיאולוגיה העסקית שלה".

 

ואתה לא נראה לי כמי שממש מרוצה מזה.

 

"זה היה שיעור כואב. לאחר שהחברה עשתה את הסוויץ', כתבו בעיתונים ש'קפצה עלינו בגרות'. היה בזה משהו. מיקרוסופט קמה כי היא החליטה להיות סטארט-אפ גדול, ואפילו לא שיערה שהיא תצליח עד כדי כך. להצליח כסטארט-אפ זה אומר לעשות כל מה שאני רוצה, ולהילחם בשביל זה. אבל פתאום התברר שמצפים מאיתנו להיות מנהיג ומוביל חקיקות נגד ספאם, למרות שהעיסוק בחקיקות לא מכניס לחברה סנט אחד. בלית ברירה החברה הפכה לכזאת, והתרגלתי לזה".

 

ואתה מקבל את דין החברה?

 

"ממש לא. להפך. לי יש חזון משלי, תרבות ארגונית משלי, ומימוש אידיאולוגיה ניהולית בדרך שלי. אני עושה רק מה שאני מאמין בו, ולא מעט חברות אחרות בארץ ובעולם הלכו בעקבותיי, גם אם בהתחלה לא הבינו אותי".

 

חמישה אחוזים מפוטרים

 

גם מתחריו הגדולים ביותר של סקופ מודים שהוא אחד המנכ"לים הישרים שהם מכירים. הוא איש נעים שיחה, שהנהיג בסניף הישראלי כללים שאינם מקובלים בשאר הסניפים בעולם.

 

זה נכון שבכל שנה אתה מפטר חמישה אחוזים מהעובדים ומקבל אחרים במקומם, "נו מטר וואט"?

 

"נכון. ואנחנו גם מספרים את זה לעובדים החדשים, בקורס שעושים להם לפני תחילת העבודה, כדי שהם יעשו הכל כדי לא להיות חלק מחמשת האחוזים המפוטרים. לא אני המצאתי את זה. התחילו את זה עוד בג'נרל אלקטריק".

 

איך זה עובד באמת? מה הקריטריון?

 

"יש תצפיות, בחינות, ובאופן מסודר מתכנסים המנהלים ומחליטים מי יהיה בחמשת האחוזים האלה. אין נוסחה אנליטית שמסבירה אילו עובדים ייפלטו, אבל בגדול הם הפחות טובים בחברה. המוטו של ניהול היי-טק מוצלח הוא ניהול משאבי אנוש נכון, והפילוסופיה הזאת עומדת בבסיס התרבות הארגונית שלנו".

 

תרשה לי להזדעזע מהאכזריות הקרה הזאת כלפי העובדים.

 

"אולי זה אכזרי, למרות ש'ג'נרל' יותר אכזריים, כי הם מפטרים עשרה אחוזים מהעובדים כל שנה. אני בסך הכל אומר דרך זה דבר פשוט: זה שלא הצלחת במיקרוסופט זה לא אומר שיש לך פגם גנטי. אולי נכנסת לתפקיד הלא מתאים וכרגע אין לנו תפקיד אחר להציע לך, ואולי אתה לא מתאים לחברה הזאת ובחברה אחרת יסתבר שאתה גאון ומתווה דרך. אם תמשיך לקבל כאן לאורך זמן ציונים נמוכים, תתחיל לחשוב שאתה נפל, וזה לא בהכרח נכון. אנשים חוששים משינויים, הם אוהבים להישאר באותו המקום, גם אם לא טוב להם בו וגם אם יודעים שהם לא טובים בתפקיד. את זה אני מונע בשיטה הזאת. בעצם, כשאנחנו דוחפים אותך החוצה, אנחנו בעצם עוזרים לך".

 

עוזרים? חוץ מהעובדה שקשה למצוא היום עבודה, למה שעובד ירצה לעבוד פה כשמראש החרב מונחת על צווארו?

 

"כי זה גורם לו להיות תחרותי, וזה הכלל הראשון של הצלחה בעיני. הוא מראש יודע שהוא חייב להיות יותר טוב מאחרים כדי לשרוד".

 

גם אני הייתי פתי

 

בעת האחרונה נוצרה הרגשה כאילו ענף ההיי-טק עושה קאמבק. כאילו הבועה שהתפוצצה ברעש גדול שוב מתחילה להתמלא אוויר, כאילו עמק הסיליקון הישראלי בהרצליה מתחיל לחיות מחדש.

 

"זה נכון", מסכים סקופ, "יש התאוששות, ואני מקווה שלמדו לקח. הבועה הקודמת התפוצצה, כי אנשים האמינו שהאינטרנט ישנה להם את החיים, והם לא חיפשו מודל עיסקי אלא רק כל מה שהיה בו אפליקציה סוציאלית, אתרי שידוכים, למשל, וזו היתה טעות. גם אני עצמי הייתי פתי והפסדתי הרבה כסף בתקופה הזאת. עד היום אני מחזיק במניות של חברות שלא שוות פרוטה אחת. הבועה הזאת הייתה כמו משחק פירמידה, טירוף של סטארט-אפ, שכל אחד רצה להשתתף בו והיה בטוח שיידע לצאת בזמן עם מיליונים בכיס. זה לא קרה, זה התפוצץ והותיר אנשים אומללים. יש לי אמנם חברים שידעו לצאת בזמן ועשו מיליוני דולרים, ושמם אפילו לא מופיע לידי ב'דה מרקר'. אני נפלתי".

 

יש סיבה שזה לא יקרה שוב?

 

"היה ברור שתהיה התאוששות, כי אי אפשר היה להמשיך את הדיכאון הזה, במיוחד בישראל, שיש בה גם דיכאון בשל המצב הבטחוני. אני מעריך שהמשקיעים יהיו עכשיו יותר זהירים, שהבנקים כבר לא ייתנו הלוואות בלי ערבויות, שאנשים ייזהרו לפני שהם שמים את הכסף שלהם במקום לא ברור. אולי יהיה עוד סחרור קטן, עוד 'בועונת', אבל בועה גדולה כבר לא תהיה. רוב האנשים שנופלים לומדים מטעויות, ולמרות זאת אני לא יודע כמה טיפשים יצטרפו הפעם לשוק".

 

אולי זהו הקטר ששר האוצר, בנימין נתניהו, כל כך מחכה לו כדי להוכיח שהכלכלה מתאוששת?

 

"זה נאיבי לחשוב שההיי-טק המתאושש יוכל לשמש קטר התאוששות כלכלית, כי על הקטר הזה ירכבו רק אנשים משכילים שיודעים לרכוב על קטר כזה. זה לא יעזור לכל המסכנים שהתעשיות בהן עבדו עברו למזרח הרחוק, או לכאלה שעובדים זרים עושים את מלאכתם. אז תהיה אולי יותר עבודה לאנשים משכילים, אבל כמות המשרות שדורשות עבודה זולה רק תקטן וימשיכו להיות אנשים וילדים רעבים".

 

יש לך פתרון עבורם?

 

"לא. והפער החברתי הקיים תמיד יישאר, כי השיטה הקפיטליסטית לא עוזרת לאנשים הפשוטים. מדינת סעד זה טוב בהגדרה, אבל זה לא מתאים לאופי הישראלי. אף אחד פה לא מוכן להיות פראייר ולשלם 80 אחוז מס הכנסה. הפתרון של רובין הוד, לקחת מעשירים ולתת לעניים, הוא טוב לסיפורים פופוליסטיים, אבל לא למדינה מתפתחת. צריך להבין שאם יהיה פה ממש קשה, המשכילים יברחו מפה, ואז יהיה קשה עוד יותר. אני בהחלט חושב שזה הזמן להשקיע מחדש בחינוך. לא סתם לקחו את שלמה דברת, איש היי-טק, כדי שיעמוד בראש הוועדה לשיפור מערכת החינוך בישראל".

 

מלת הקסם היא חינוך לטכנולוגיה?

 

"בהחלט. זה מה שחשוב כרגע כדי להצעיד את המדינה קדימה, ומיקרוסופט ישראל היא הגורם מספר אחת במדינה שבזכותו כל ילד בגיל הגן כבר יודע להשתמש במחשבים. עוד כשהיינו רק שלושה אנשים בחברה הלכנו ושכנענו מפקחים וממונים על תוכניות לימודים במשרד החינוך שצריך ללמוד מחשבים מגיל צעיר, וזה לא היה פשוט. תמיד בנינו תוכנות למחשבים של הדור הבא, לא לדור הקודם, וגרמנו לכך שהאנשים היו צריכים להחליף מחשבים, אבל הצעדנו אותם קדימה בצורה הזאת.

 

"אני לא מזלזל בכלום, בוודאי לא בערכים הומניים, אבל ברגע שילד יודע מגיל צעיר להשתמש בטכנולוגיה, הוא יצעיד את עצמו ואת החברה קדימה".

 

בוא נסיים במה שהתחלנו בו. למה אתה רוצה לסיים את תפקידך כמנכ"ל?

 

"אני רוצה לחזור לצייר כמו שעשיתי בצעירותי, לחזור לעבודות נגרות, אני רוצה יותר זמן ופחות עול. מעולם לא לקחתי יותר מעשרה ימי חופש, וגם אז הייתי בעניינים תוך כדי החופשה. אני רוצה לדעת שאם בא לי לנסוע לחודשיים, אני אעשה את זה, מה שיו"ר יכול להרשות לעצמו, כי יש מנכ"ל תחתיו. עשיתי מספיק לביתי, לעבודתי, ואני רק רוצה שלווה".

 

נו, מה הבעיה, תגיד את זה ככה לביל גייטס, הוא ידיד אישי שלך, הוא יימס ברגע.

 

"את חושבת? אני מעריך את ביל, אבל הוא טיפוס יבש לחלוטין, שמבין ועושה הכל בדרך שכלתנית. הוא לא איש של הומור ובדיחות, ואין לי איתו סמול טוק. לפני כמה זמן הייתי באגם קומו, והוא היה צריך להיפגש שם עם שמעון פרס. ראיתי שהוא מאחר לפגישה, וניגשתי לחדר שלו במלון כדי לראות מה קרה. דפקתי בדלת פעמיים והוא לא ענה. אז פשוט פתחתי את הדלת וראיתי אותו בתחתונים, מחפש מכנסיים כדי שיוכל לפתוח לי את הדלת. ככה הוא, מחושב עד לפרט האחרון, איש ביישן ונבוך.

 

"במועצת המנהלים הראשונה שישבתי איתו הציג מי שהיה אז המנהל שלי את מצגת החברה שלו. לאחר שסיים להציג, וזה היה איש שממונה על חצי אירופה, אפריקה וחצי אסיה, ביל לקח את המצגת, העיף אותה בפרצופו, ואמר לו: 'הכל בולשיט'. זה ביל וזו מיקרוסופט. בכנס, סטיב באלמר ימשיך להיכנס לחדר ולטפוח לכולם על השכם, וביל ייכנס, לא יגיד שלום לאף אחד, ורק יבהה בחלל. אבל למדתי ממנו המון".

 

יש לך כבר יורש פוטנציאלי?

 

"זה לא משהו שאני מחליט לגביו, אלא יש צוות שלם שבודק, והוא זה שיחליט מי יהיה המנכ"ל הבא. אני בטוח שיעשו את הבחירה הנכונה, וכדרך החברה שלנו, שמאמינה בשקיפות, גם יסבירו למה בחרו במי שיבחרו. אני רק יכול לקוות עבור המנכ"ל הבא שהוא יקבל מהתפקיד את מה שאני קיבלתי ממנו. שגם כשהוא יעלה על המטוס ויכסה את העיניים בדרך לכנס, הוא יידע שהוא עושה את מה שהוא אוהב בדרך שהוא מאמין בה, ויידע שהצליח".

 

גירסה מקוצרת של ראיון אשר פורסם בעיתון "על השרון"
לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: אורן אגמון
סקופ. "עשיתי די"
צילום: אורן אגמון
מומלצים