מתי נכחדה הממותה

הפרופ' דייל גתרי (Guthrie) ומארי גילברט (Gilbert) מהמכון לחקר הביולוגיה באזור הארקטי, מאוניברסיטת אלסקה, פרסמו לאחרונה מאמר לפיו הממותות הצמריות באלסקה ובים ברינג נכחדו רק בשלהי תקופת הפלייסטוקן, כ-11,000 שנה לפני זמננו.

בדיקות משופרות

גתרי וגילברט ביצעו בדיקות בשיטת פחמן 14 משופרת של מאובני ממותות צמריות ביבשת אמריקה שהשתמרו באיים אחדים בים ברינג. מדובר בעיקר באי סנט-פול, שבעבר הכיל מישורי עשב שהיו דרושים לממותות כמקור מזון. לטענתם, במשך תקופת הקרח האחרונה, היו פני המים נמוכים בכ-120 מטרים מתחת לפני הים הנוכחיים, שאז התרוממו האיים בים ברינג גבוה יותר ולכן שטחם היה נרחב יותר.

באותם ימים התקיים קשר יבשתי בין אסיה לאמריקה באזור שבו ממוקמים חמשת האיים. הם ביססו את מחקרים לא רק שיטת פחמן 14 המשופרת אלא גם על בדיקת עומק המים המשוער בתקופות השונות, מדידות שיעור הצטמקות (או התרחבות) ים ברינג ועוד.

כשסנט-לורנס היה אלסקה

לדברי גתרי, אין עוד כל ספק כי הממותות שרדו בודאות עד לפני כ-13,000 שנים, וכי נכחדו בעיקר במשך תקופת ההולוקן (קרי: תקופנו שלנו), כשפני הים גאו ועלו מעלה לאחר שיאה של התקופה הקרחונית, וכי בדיקות פחמן 14 מאשרות כי עיקר הכחדת הממותות ארעה כ-11,500 שנה לפני זמננו, כאשר האי סנט-לורנס, היה עדיין חלק מאלסקה היבשתית.

לעומת זאת, האי סנט-פול היה אי אמיתי כ-1,500 שנה מוקדם יותר, בעוד שקיימת זהות בין מועדי ההכחדה באי סנט-לורנס ובאלסקה היבשתית. דגימות נוספות שנעשו בסנט-פול מגלות סימנים דומים להכחדת הממותות באי זה רק לפני 7900 שנים, בתקופת ההולוקן התיכונה, שהיתה מאוחרת בהרבה. נראה כי באותם ימים האי סיפק לממותות שפע של מזון, וכי בגלל גודלו ייתכן שהן לא סבלו מבעיות גנטיות הנובעות מ"נישואי-קרובים", בעוד שכיום שטחו מגיע לכ-90 קמ"ר בלבד.

הואיל והממצאים מלמדים כי לגודלו הנוכחי של האי סנט-פול הגיע האי לפני כ-5,000 שנה בלבד, משערים עתה שלא מן הנמנע כי הממותות הצמריות שרדו עד אותה תקופה, ומכאן שכמעט ויכולנו לראותן במו עינינו בדומה לתצפיותינו בקרוביהן הפילים.