פילי פלאים בגן החיות התנ"כי
קוף העכביש התמהוני לא רוצה לרדת מהעץ, השימפנזים משיבים אש למבקרים שזורקים להם חטיפים, החיוויאי התאהב במטפלת שלו ועלילותיהם הרומנטיות של הנשרים יכולים לספק חומר לטלנובלה שלמה. סיפורים מגן החיות
| הקופים |  | העופות הדורסים | | הפילות | | לזכרו |
אתם בטח מכירים את שיחות הסלון בהן פוצח בעל הבית בוידוי מסעיר על התאהבותו הסוחפת. הוא מפליג בתיאוריו על יופיה, חוכמתה, אצילותה, נועם הליכותיה ושנינותה של ציונה, חתולת הבית הפרסית, והיא מחזירה לו בגרגור חם ואוהב.
בגן החיות התנ"כי בירושלים מגדלים למעלה מ-1,000 בעלי חיים, עופות וזוחלים, שחלקם זוכים לשמות פרטיים והופכים לחלק אינטגרלי מחייהם של המטפלים והצוות. החיות מתגוררות במתחמים פתוחים שמדמים תנאי טבע רגילים ואינן מופרדות מהקהל בסורגים. לעתים, כשמדובר בחיות טרף, יש גדרות או רשתות.
אל תשגעו את שמוליק
אחד היצורים הראשונים שפגשתי כאן באופן אישי היה שמוליק (שם בדוי), קוף עכביש שחור ידיים. המגדל שלו, גלעד, התחנן בפני לא לכתוב את שמו האמיתי, כדי שהמבקרים לא ישגעו אותו. את שמוליק קל לזהות מיד בכניסה: הוא הקוף היחיד שחי לבד, יושב כל היום על תורן עץ גבוה. שמוליק הוברח לארץ על ידי אנשים פרטיים, וכשהתגלה על ידי הרשויות הועבר למקלט מדיני בפארק הקופים ומשם לגן החיות התנ"כי.
אין בגן החיות קופים מסוגו של שמוליק, ולכן הוחלט להביא מהולנד קבוצה של קופי עכביש, שיוכל לחיות בחברתם. עד שהמשפחה תגיע, בנו לו צימר רחב ידיים שצופה אל האגם, ותורן גבוה, כדי שיוכל לראות את המתרחש בסביבה. בימים הראשונים הוא סירב לצאת מהבית ולא הבין למה לא סידרו לו ג'קוזי.
אחרי שהתפייס עם הסביבה החליט לצאת לגלוש קצת בחבל ובעזרתו הגיע עד קצה התורן, וכך הוא יושב שם כל היום מסתכל על המבקרים שחולפים על פני הגשר כמעט בגובה העיניים. הוא אפילו מעלה את האוכל למעלה ומכרסם בנחת, וכשנמאס לו הוא שומט את החסה על ראשו של הברבור ששט למטה.
קרוב מאוד לשמוליק מתגוררים צמד קופי תמרין קטנטנים עם רעמה של אריה, זריזים ופעלתניים, שמקורם ביערות ברזיל. הזן הזה בסכנת הכחדה, ומאז שהברזילאים הכלילו אותו בפרויקט השימור שלהם גדלה אוכלוסיית התמרינים מ-200 פרטים ל-1,000. כשהם אוכלים מידיה של המטפלת עליזה אפרסק או שזיף, נראים שני הירושלמים כמו חיות פרווה מתוקות, אבל בשקט, בצד, הם תופסים חיפושית תמימה או פרפר ומחסלים אותם בלי להניד עפעף.
כל הגן עוקב בדריכות אחרי הזוגיות של השניים, כדי להיות שותפים בפרויקט הרבייה. מיקו, הזכר, מגלה עניין גדול בזוגתו, אבל היא לעומת זאת מעדיפה חיים חסרי מחויבות ומשתרעת על גזע עץ בתנוחת שיזוף ים תיכונית.
באחוזה של מקס ומוריץ
שלושה קופי למור צווארון גרים בשכנות לקופי התמרין. ליובב, שנראה יותר כמו דוב קואלה קטן בשחור-לבן, היה בעבר תאום בשם שמשון. שובבותו של שמשון גרמה לו למצוא את מותו בתאונה מצערת וכך השאיר את יובב גלמוד. לא הספיקה לו הצרה הזו והוא מצא את עצמו מנודה מארץ הלמורים, אזור בגן החיות שבו מסתובבים הקופים באופן חופשי בין המבקרים. כשנקבות הלמור מחליטות לעשות חרם על זכר, עדיף לו להגיש בקשה לעבור לגן חיות אחר.
בייאושו, נמלט יובב מהקהילה, עד שלבסוף החליטו להעביר אותו לגור עם שני תאומי למור צווארון אחרים, שגם להם עשו הנקבות את המוות. וכך חיים היום יובב, מקס ומוריץ באחוזה משלהם, אוכלים בננות וענבים ישר מהידיים של עליזה המטפלת ולא מחפשים יותר קשר עם נקבות.
גם שלושה קופי סנאי שנפלו קורבן לטקס החרמות הקופי אירגנו בריחה קבוצתית ויצאו לטייל בשכונת מלחה הסמוכה. אחד מהם נתפס על ידי צוות הגן, והשניים שהצליחו להסתתר חזרו אחרי כמה ימים בכוחות עצמם, עם פרצוף של לא היה משהו בחוץ.
השימפנזים, שיש שמועות עקשניות על איזה קשר גנטי בינם לבינינו, הכריזו על אינתיפאדה משלהם. אחרי שנים שראו את המבקרים מיידים לעברם במבות וביסלי במקרה הטוב, וגם אבנים במקרה הפחות טוב, למדו את השיטה והחליטו להשיב אש. ניקי וגרמלין, השימפנזים הצעירים, מחכים עד שיתאסף קהל גדול מולם, עוזבים את חבריהם למשחק ושועטים לחפש אבנים. לפעמים הם מצרפים את בריג'יט הפמיניסטית ומראים למבקרים ביצועי יידוי אבנים לטווח ארוך. מנכ"ל גן החיות, שי דורון, ניסה לנהל מו"מ תחת אש, ולבסוף לא נותרה לו ברירה אלא להכריז על בניית גדר הפרדה קלילה בצבע ירוק.
הילדים לפני הכל
במפלס העליון של הגן, בשכנות לשימפנזים, נמצאת צפריית העופות הדורסים, ממוקדי תשומת הלב במתחם. כיוון שאוכלוסיית הנשרים בארץ נמצאת בסכנת הכחדה, יזם לפני כמה שנים אוהד הצופה, מהמרכז לעופות דורסים בתל אביב, את הפרויקט של ריבוי והחזרה אל הטבע. בגן החיות התנ"כי אחראים על ריבוי הנשרים שמוליק ידוב ויהודית פיליפסבורן. כל זוג נשרים מטיל ביצה אחת בשנה ומגדל את הצאצא באהבה ומסירות אין קץ. כדי להבטיח את כמות הגוזלים, לוקחים מהנשרים את הביצה ונותנים להם לדגור על ביצה מדומה. כשהגוזל בוקע בריא ושלם, הוא מוחזר להוריו לטיפול, ובגיל שנה הוא עובר לשלב התאקלמות בכרמל ואחר כך משוחרר לטבע.
על חבורת הנשרים של גן החיות התנ"כי אפשר לכתוב טלנובלה. יהודה ודאשיק, שני זכרים, חיו כמו זוג יונים. ראה הצוות את מערכת היחסים המופלאה שלהם, והחליט לתת להם ביצה מדומה לדגור עליה. הם עשו את הכל בצורה מושלמת וניהלו חיי משפחה למופת, כשיהודה על תקן הנקבה ודאשיק הזכר. הם קיבלו גוזלים לטיפול וגידלו אותם לפי הספר.
באיזשהו שלב התחיל יהודה לתהות לגבי נטיותיו ולבו החל ללכת שבי אחרי דונקי, שנוערת כמו חמור בגלל התנפלות אלימה עליה שחיסלה לה את מיתרי הקול. בגלל שהוא לא היה בטוח אם דונקי היא חמור או נשר, הוא בחר בסוף לבת זוגו את ביאטריס, שהגיעה מהולנד.
בטבע, זוג נשרים זו חתונה קתולית. אין סטוצים ואין גירושים. יהודה בחר בביאטריס והתחייב לכל חייו, אבל יהודה זה יהודה, הוא לא שכח לרגע את דונקי אהובתו. בכל פעם שביאטריס דגרה על הביצה הוא התעופף לקוויקי עם דונקי. ביאטריס, שתפסה אותו על חם, החליטה שבכל פעם שהוא מבריז לה, היא נוטשת את הביצה. התוצאה לא איחרה לבוא: יהודה טס חזרה לקן, כי אצלו קודם כל הילדים.
ווסלי החיוויאי, שחי באותו מתחם עם הנשרים, קולט שיש אהבות שמחות ומתחיל לגלות התעניינות ביהודית המטפלת. בתקופת החיזור הוא בונה לה קן ובכל פעם שהיא מגיעה הוא קורא לה לבוא לגור איתו. כשהיא ממשיכה בענייניה הוא מתיישב על עורפה, רוקד את ריקוד החיזור ומנסה לשכנע אותה שיש לה עתיד בתור חיוויאית. לפעמים הוא מנחית לה עכבר מלמעלה, שתאכל משהו, כי הוא חייב לדאוג לכלכלתה. בשאר ימות השנה הוא מתיישב לידה כשהיא מגיעה לטיפול בדורסים ומנהל איתה שיחות נפש.
תמר עברה הפרייה
ויש את הפילות מיכאלה, אביגיל ותמר. שלושתן שייכות לזן הודי נדיר בסכנת הכחדה, וגם הן כלולות בפרויקט מורכב ויוקרתי של הפרייה מלאכותית בפילות. הן עוברות בדיקות הורמונליות כדי לאתר את יום הביוץ המדויק פעם בכמה חודשים. כשהוחלט שהגיע הרגע המתאים להפריית תמר, נערכו בגן כמו למבצע צבאי. צוות מומחים טס ללונדון להביא את הזרע מפיל מאומן שהותאם למטרה זו. הזרע הוקפא במכל חנקן נוזלי, ותמר, שקיבלה באותו יום ארוחת בוקר חגיגית, הועברה לטיפול הצוות. חצי שעה של הפרייה עברה עליה כשהיא זוללת תמרים, בוטנים וגזר, ואחר כך היא רצה לספר לחברות.
אגב, ביום שישי בצהריים מקבלים המבקרים בגן החיות גזר ומאכילים את הפילות. למי שקונה כרטיס הגרלה בשקל, יש סיכוי גם לרכוב על גבה של אחת מהן.
מאזור תצוגת הפילים עד סוף הגן משתרעת תצוגה שמכונה ארץ חיות התנ"ך, ובה מדגם מייצג של החיות שחיו בארץ ישראל בתקופת המקרא: ג'ירפות, קרנפים, זברות, יעלים, ראמים, יחמורים וכבשי-בר. ההליכה מתבצעת על גבי גשר עילי והצופים מתבוננים בחיות מתצפית על. בלב ארץ חיות התנך נבנתה תיבת נוח ענקית, שמהווה מרכז מידע והדרכות בכל הנושאים הקשורים לחיות, עופות, זוחלים וטבע.
גן החיות התנ"כי, ליד קניון מלחה בירושלים, פתוח כל השבוע, כולל שבתות. טל': 6750111 - 02.
ד"ר גבי אשכר
כתבה זו מוקדשת בעצב גדול לדר גבי אשכר, הווטרינר הראשי וסמנ"כל גן החיות התנ"כי במשך 17 שנים, שנהרג בשבוע שעבר בתאונת דרכים בכביש 6.
כשערכתי איתו את הסיור הוא דיבר על פרויקט חייו בעיניים בוהקות. מעבר לבקיאותו הפרטנית במערכות היחסים של כל בעלי החיים בגן, הוא התייחס אליהם כאל בני משפחה. הוא אהב אותם והם החזירו לו אהבה. אנ בטוחה שאם היה זוכה לקרוא את הכתבה הזאת, הוא היה מחייך בסיפוק.
ד"ר אשכר הספיק לעבוד בגן החיות התנ"כי עוד במיקומו הקודם, ליד מחלבות 'תנובה' ברוממה. התנאים שם היו הרבה פחות נוחים, כשכל החיות סגורות בכלובים בשטח מצומצם. באותן שנים הצליח זוג אריות להשתחרר מהכלוב וסידר לעצמו טיול ברחבי הגן, בין המבקרים. אשכר, שהוזעק מיד, הגיע חמוש ברובה-מרדים, הכניס את כל המבקרים לכלובים ידידותיים ויצא למבצע האיתור. בסופה של התקרית חזרו האריות לכלובים והמבקרים יצאו לחופשי.
טדי קולק, אז ראש עיריית ירושלים, החליט שגן החיות ראוי למיקום הולם יותר. בעזרת קרן ירושלים אותר שטח של 250 דונם, שהנוף הירוק של הרי ירושלים סובב אותו מכל עבר. שנה שלמה נמשכה ההעברה, תחת פיקוחו של אשכר, כשכל חיה מורדמת בכלוב הישן ומתעוררת בביתה החדש. היום מבקרים המונים את הגן היפה בעל האופי הפתוח.
בשנתיים האחרונות ניהל אשכר פרויקט בינלאומי יוקרתי שמטרתו להציל זן נדיר של פילים הודיים מהכחדה. הוא הספיק לקצור את פרי עמלו שבוע לפני מותו, כשהבדיקה העלתה כי הפילה תמר הצליחה להרות אחרי שלושה ניסיונות של הזרעה מלאכותית.
דמותו של אשכר, כשהוא מסייר בג'יפ שלו וסוקר את בני טיפוחיו, תישאר חרותה עוד שנים רבות בתודעת האנשים שהכירו והעריצו אותו. לחיות, שהיו כל עולמו, והוא כל עולמן, יש דרכים משלן לבכות ולהתגעגע.
לפנייה לכתב/ת 
